ביטול מינוי לשגריר עקב קשר אישי עם ראש הממשלה

ויובהר בנקודה זו, כי העותרת לא מצאה לתקן את עתירתה כך שהיא תיסוב גם על ההחלטה למנות את נתן ליו"ר הדירקטוריון; וטענתה בהקשר זה מתמצית בכך שמאחר שיש לבטל את מינויו לדירקטור, ממילא מתבטל מינויו ליו"ר הדירקטוריון.

בתוך כך, יש לבחון את התאמתו של המועמד לתפקיד מבחינת כישוריו המקצועיים ואיכויותיו האישיות ורמתו המוסרית; וכן להיתחשב בצרכים הרחבים של המערכת, וביכולתו של המועמד לתרום לה. בהתאם, מקום שבו דבק דופי במעשיו של המועמד, שומה על הגורם הממנה לבחון את משקלו של נתון זה על התאמתו לתפקיד; ובכלל זאת יש ליתן את הדעת לאופי המעשה, חומרתו ומשך הזמן שחלף (ראו והשוו: עניין הנגבי, פסקה 27; בג"ץ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה, פסקה 10 (12.10.2008) (להלן: עניין לביא); בג"ץ 5853/07 אמונה תנועת האשה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, אהוד אולמרט, סב (3) 445, 472-470 (2007) (להלן: עניין רמון)).

ויצוין כי תבחינים אלה אומצו גם בפסקי דין שבחנו את סבירותה של החלטה למנות גורם שלא הורשע בפלילים אך יוחס לו פגם ערכי או מוסרי – כבעניינינו (ראו למשל: בג"ץ 3059/15 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, פסקות 26 ו-29 (10.11.2015); עניין מנדלבליט, פסקה 64).

הועדה לא הקלה ראש בבקורת החריפה שנמתחה על עדותו של נתן לפני בית המשפט, אולם ציינה כי משחלפו שנים ממועד מתן הכרעת הדין, כמו גם ממועד מתן העדות; ובהנתן שמאז הכרעת הדין נימנע מנתן לכהן במשרה ציבורית (למעט השלמת הקדנציה בדירקטוריון חברת חוצה ישראל) – הגיעה העת לבחון את מועמדותו על בסיס נתוניו האישיים ו"להניח בצד" את קביעות בית המשפט בקשר אליו.

כך בין היתר וכפי שעולה מהחלטת הועדה, נתן שימש כיו"ר מועצה ויו"ר הועד המנהל את רשות השידור, כציר כלכלי בשגרירות ישראל בלונדון ואף כיהן כנציב שירות המדינה.

...

הוא הדין גם ביחס למינויו של נתן ליו"ר הדירקטוריון, מינוי שאירע לאחר הגשת העתירה, ושהעתירה כלל אינה סבה עליו; וממילא בהתאם לכך, גם הבקשה לצו ביניים שהוגשה בנושא המינוי ליו"ר הדירקטוריון נדחית.

סופו של דבר, העתירה מבקשת להשיג על מינוי שאושר כדבעי על ידי כלל הגורמים המוסמכים בלא שהועלו טעמים של ממש המצדיקים התערבות בשיקול דעתם, ומשכך דינה להידחות.

הטענות הנוספות שהועלו והנוגעות להתפתחויות כאלה ואחרות, אין להן עיגון בעתירה ובסעדים שנתבקשו בה. משכך, מקובלת עליי עמדת חברתי שלא ראתה מקום להתייחס אליהן במסגרת פסק-דין זה. אני מצטרפת, איפוא, למסקנה כי דין העתירה להידחות.

העותרת טענה כי החלטת ראש הממשלה, להדיח את בנצור מכהונתו, דינה להיבטל; הן מפני שהתבססה על שיקולים זרים, ואף לקתה בפגמים פורמאליים, אך בעיקר, ובראש וראשונה, בשל הדרך הבלי-נאותה, בה נקט ראש הממשלה כדי להביא לסיום תפקידו של בנצור, עובד ציבור ותיק, שלזכותו כשלושים וחמש שנות שירות.

בנצור השיב, כי הוא מכבד את עמדת ראש הממשלה, והביע רצון להיתמנות לכהונת שגריר ישראל באחת ממדינות ארופה; ולכך השיב ראש הממשלה, כי הוא רואה את בנצור ראוי לתפקיד שגריר, כאמור, וישקול את בקשתו.

עניינו היחיד הוא בהעמדת העובדות על אמתותן; לאמור, כי ראש הממשלה אכן הודיעו במפתיע על החלטתו להעבירו מכהונתו לאלתר, בשל מה שתואר כ"זיקתו" לשר החוץ היוצא; זאת ללא כל קשר למועד פקיעתו של החוזה המיוחד, ומבלי להותיר בידו כל אפשרות לתאם את מועד פרישתו ולכלכל את מהלכיו לקראתה.

לעניין זה נטען, כי אם חפץ ראש הממשלה להעמיד במחלוקת את פרטי השיחה, בה הודיע לבנצור על החלטתו, היה עליו לעשות כן במסגרת תצהיר אישי; ובהגשת תצהיר מפי מר יתום, שלא נכח בשיחה ולא היה מעורב במגעים עם בנצור, לא יצא ראש הממשלה ידי החובה שהוטלה עליו בצו-על-תנאי.

...

העיון בטענות הצדדים הביאנו לכלל מסקנה, כי העתירה שוב איננה טעונה הכרעה בעלת נפקות אופראטיווית.

משרשמנו את הערותינו, ובהיעדר צורך להכריע בעתירה לגופה, הננו מחליטים לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה.

]השופטת א' חיות: זוהי עתירה לביטול החלטת ממשלת ישראל בדבר מינויו של המשיב 6, מר יוסף שאגאל (להלן: שאגאל), לתפקיד שגריר ישראל בבלארוס, שהתקבלה מכוח הסדר למינוי שגרירים בפטור ממכרז.

ועדת המינויים שמונתה על ידי הממשלה מורכבת מנציב שירות המדינה, העומד בראשה, ומשני אנשי ציבור הנבחרים על ידי ראש הממשלה מתוך שמונה, שהנם בעלי ידע או ניסיון בתחומי המינהל הצבורי ואין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לחבר ממשלה (להלן: ועדת המינויים) (ראו סעיפים 11.962-11.963 לתקשי"ר).

פניותיה של העותרת בהקשר זה נשלחו על רקע דו"ח מבקר המדינה מיוני 2006 (להלן: דו"ח המבקר) בו צוין, בין היתר, כי לא קיים בנציבות שירות המדינה נוהל לבדיקת כישוריו של מועמד למשרת ראש נציגות דיפלומטית במסגרת הסדר הפטור כנדרש בהחלטות הממשלה וכי הנימוקים שנקבעו בהחלטות הממשלה ליישום הסדר הפטור ("רגישות ונסיבות מערכת היחסים המדיניים או נסיבות הקשורות בגיוון הייצוג הישראלי בחו"ל") לא באו לידי ביטוי בהליכי המינוי ולא נוצק בהם תוכן.

...

בצד אלה התרשמה הוועדה כי נוכח עברו כאיש ציבור מצוי שאגאל גם בהוויה הישראלית בנושאים ציבוריים ובנסיבות אלו כולן לא שוכנעתי כי ההחלטה המאשרת שנתקבלה במקרה דנן על ידי הממשלה ולפיה אימצה את המלצות הועדה, חורגת באופן בולט ממתחם הסבירות עד כי יש להתערב בה ולבטלה.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את העתירה בלא צו להוצאות.

בעתירתה, כי בית-המשפט יורה לבטל את ההחלטה האמורה, השיגה העותרת הן על כישוריו של מר חפץ למלא את התפקיד האמור והן על איכות הבדיקה שקוימה בעיניינו על-ידי ועדת המינויים.

בסוגיית קיומה של זיקה אישית בין מר חפץ לבין מי משרי הממשלה הוברר, כי למר חפץ יחסי ידידות עם חבר הכנסת עומרי שרון וכי במסגרת קשר זה ביקר מר חפץ במעונו הפרטי של ראש הממשלה בחוות השקמים, שהוא גם מקום מגוריו של חבר הכנסת עומרי שרון.

במכתבו אל נציב שירות המדינה מיום 14.4.04 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, כי מקובלת עליו "מסקנת הועדה כי מהעובדות שהיו בפניה לא עולה מסקנה נורמאטיבית בדבר קיום 'זיקה אישית' בין מר חפץ לבין השר הממנה (שר החוץ), או ראש הממשלה, או כל שר אחר, ולפיכך לא נדרשים ממר חפץ כישורים מיוחדים לשם מינויו כשגריר בלונדון". בנסיבות אלו, ולאור המסקנות אליהן הגיעה הועדה בדבר התאמתו של מר חפץ למילוי התפקיד, על יסוד הבחינה הנוספת של התשתית העובדתית שביסוד קורות חייו של המועמד, לא ראה היועץ המשפטי מקום לחלוק על המלצת הועדה.

...

במכתבו אל נציב שירות המדינה מיום 14.4.04 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, כי מקובלת עליו "מסקנת הוועדה כי מהעובדות שהיו בפניה לא עולה מסקנה נורמטיבית בדבר קיום 'זיקה אישית' בין מר חפץ לבין השר הממנה (שר החוץ), או ראש הממשלה, או כל שר אחר, ולפיכך לא נדרשים ממר חפץ כישורים מיוחדים לשם מינויו כשגריר בלונדון". בנסיבות אלו, ולאור המסקנות אליהן הגיעה הוועדה בדבר התאמתו של מר חפץ למילוי התפקיד, על יסוד הבחינה הנוספת של התשתית העובדתית שביסוד קורות חייו של המועמד, לא ראה היועץ המשפטי מקום לחלוק על המלצת הוועדה.

עיינו בכל החומר שלפנינו ושקלנו את טענות הפרקליטים.

אשר-על-כן, ומשלא מצאנו מקום להתייחס לטענות אחרות שהעלתה העותרת, החלטנו לדחות את העתירה.

עם זאת, ובנסיבות העניין, החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.

ת"פ (מחוזי מרכז) 9956-11-18 מדינת ישראל נ' חג'אג' ואח' – הנאשמת מילאה הצהרה כוזבת לגבי העסקתה בישראל, על מנת להיתקבל לעבודה בשגרירות ישראל בקניה.

בית המשפט מצא לבטל את הרשעת הנאשמת עקב שהוי ארוך של 10 שנים בהליכים נגדה, והטיל עליה צו של"צ כהמלצת שירות המבחן; ת"פ (שלום י-ם) 61463-01-22 מדינת ישראל נ' ליצמן – הנאשם בעודו מכהן כשר הבריאות, הורשע בעבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וזאת במסגרת טיעון מוסכם בין הצדדים.

נסיבות שקשורות בבצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין): תיכנון קודם - מדובר בנאשם שכיהן כאישיות ציבורית רמת מעלה בעריית נשר, סגן ראש העיר וממלא מקומו, והחליט למנות אנשים המקורבים לו. ובהמשך לכך, כאשר הייתה צפויה ביקורת מבקר המדינה, אשר נציגיו שוחחו באופן אישי עם הנאשם והעלו את נושא הבקורת לגבי מינויים של דוד והדס, הורה הנאשם לרכזת משאבי האנוש, לערוך מסמכים הנוגעים למינוי של מר הדס בכזב, כדי שאלה יתויקו במסמכי הערייה שיועברו למבקר.

אשר לעינוי דין - כלל יסוד במשפט העברי, אשר לו אחיזה גם בדיני העונשין במשפט הישראלי, הוא איסור ענוי הדין שניגרם לנאשם, בשל התמשכות ההליכים נגדו, שלא באשמתו, כדכתיב, "חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עיוות הדין..." (משנה, אבות ה, ח; וראה דבריו הנכוחים של השופט אדמונד לוי ע"ה, בבג"צ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפיסקה 69 לפסק-דינו).

...

לסיכום, ביקש שבית המשפט יחוס עליו, ולא יטיל עליו עונש מאסר בעבודות שירות, הוא רוצה לחזור לשקם את חייו.

בית המשפט מצא לבטל את הרשעת הנאשמת עקב שיהוי ארוך של 10 שנים בהליכים נגדה, והטיל עליה צו של"צ כהמלצת שירות המבחן; ת"פ (שלום י-ם) 61463-01-22 מדינת ישראל נ' ליצמן – הנאשם בעודו מכהן כשר הבריאות, הורשע בעבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וזאת במסגרת טיעון מוסכם בין הצדדים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 60 ימי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בבית חולים רמב"ם. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 9/1/23 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות, שלוחת צפון, סמוך לבית סוהר מגידו.