ביטול מינוי בורר בהעדר הסכמה

בהעדר הסכמה בדבר זהות הבורר, ולנוכח האמור בס' 25 להסכם הבניה והשיתוף יפנו הצדדים בחלוף 30 יום מהיום ליו"ר לישכת עורכי הדין לצורך מינוי הבורר.

בס"ק ב' מתבקש בית המשפט להורות כי המשיבים 2 - 3 יהיו חייבים בתשלום הפרש הסכומים אותם יידרשו לשלם המבקשים ויתר בעלי המקרקעין, כפי שיקבעו במסגרת הבוררות שתקבע, במידה ולא תבוטל התוספת הראשונה.

...

משנמחקו הסעדים המבוקשים נגד המשיבים 2 - 3 אני מורה על מחיקת התובענה כנגד המשיבים 2 ו-3, כמבוקש על ידם.

אולם, ככל שמדובר בבירור הסעדים המופנים כלפי המשיב 4, לא שוכנעתי כי הדרך של המרצת פתיחה איננה מתאימה.

לא מצאתי להיעתר לבקשה, שעה שממילא תינתן למשיב 4 אפשרות לפרוס את מלוא טענותיו בנדון בדיון.

הסמכות אשר תיקבע את זהותו של הבורר המקצועי, תהא לישכת האינג'ינירים בישראל או ארגון המהנדסים והאדריכלים בישראל, על פי בחירת המזמין" לאחר עיכוב הליכי הבוררות בצו אירעי, ובעקבות תגובת המשיבים, שבפתיח לה נאמר כי "המשיבים מסכימים לביטול מינויו של כב' הבורר" ניתנה ביום 19.06.2018 החלטת בית המשפט שעיקרה: "א. רשמתי לפני כי חרף ההערכה הרבה שרוחשים הצדדים למקצועיותו של האדריכל אריה שילה, מסכימים המשיבים לביטול מינויו כבורר.

דיון והכרעה נוסח תנית הבוררות מלמד כי הצדדים הבחינו בין שני מנגנוני מינוי בוררים בהעדר הסכמה ביניהם, שהיחס ביניהם הוא בבחינת כלל וחריג, מחמת סדר המנגנונים ואיפיונם: הכלל- "כל סיכסוך... שלא בקשר לנושאים אדריכליים מקצועיים" לרבות "יישומו" ו"ביצועו" – יבורר בפני בורר שימנה המוסד לבוררות עסקית, והחריג- "במקרה של סיכסוך מקצועי בקשר לשירותי האדריכלות וכיו"ב" – יבורר בידי בורר שימונה על ידי אחד משני איגודים מקצועיים של העוסקים בתחום הבנייה.

...

אני מורה אפוא על ביטול מינויו של האדריכל אריה שילה כבורר בכפוף לתשלום שכרו עד כה, כפי חשבון שיוגש, שישולם ע"י שני הצדדים בחלקים שווים.

בהחלטתו מיום 27.1.2010, דחה הבורר את הטענה להעדר סמכות תוך שציין כי על פי סעיף 171 לתקנון האגודה "...הפנייה לרשם האגודות השיתופיות לצורך מינוי בורר מכוח סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, הנה הליך הדורש את הסכמת הצדדים המעורבים בהליך. אולם בכתב המינוי שנימסר לי מטעם רשם האגודות השיתופיות ביום 1.7.09, מצוין במפורש כי ההליך שהוגש על ידי האגודה עומד בדרישות תקנון האגודה. באותו רגע שהרשם החליט להסמיך אותי כבורר, וקבע בהחלטתו כי הבקשה הוגשה בהתאם לתקנון, יש בכך כדי "לרפא" כל פגם שאירע בשלב הגשת ההליך, ככל שאירע פגם" (סעיפים 15-17 להחלטת הבורר מיום 27.1.2010 - נספח ו' לבקשה לביטול פסק הבוררות, להלן: "ההחלטה בעיניין הסמכות").

...

הבורר הוסיף ודחה את טענת המבקשים לביטול הליך הבוררות נוכח קיומה של תניית בוררות ספציפית בהסכם שבינם לבין משפחת לוי, בקובעו "...כל מה שנאמר בהחלטה זו לגבי תניית הבוררות המופיעה בתקנון האגודה, חלה גם לגבי תניות הבוררות הספציפיות המופיעות בחלק מן החוזים העומדים בבסיס הליך זה וגם בקשתם לדחיה ו/או מחיקה על הסף נדחית בזה" (סעיפים 44-46 להחלטה).

סוף דבר מהנימוקים המפורטים, ראיתי לקבוע כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשה לביטול פסק הבוררות.

כן ראיתי לקבוע כי גם אם הייתה לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה, דינה היה להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתה.

הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית על הסף.

דיון והכרעה אקדים ואומר כי איני נידרשת בשלב זה לטענות המקדמיות מצד המשיב לעניין תניית הבוררות וטענת הפורום הנאות (ומכאן גם לשאלה הכיצד הן עשויות לדור זו לצד זו, משתניית הבוררות מסמיכה גורם ישראלי למנות בורר בהעדר הסכמת הצדדים), וזאת משטרם הוגשו בקשות סדורות לעניין זה שניתן לבחון אותן לגופן.

בנסיבות ענייננו, כאשר עולה מהנתונים הקיימים כי מדובר במי שמרכז חייו נחלק בפועל ומזה תקופת לא מבוטלת בין ישראל לאיטליה, וזיקותיו לישראל ממשיות, אינני סבורה כי הוכחה תשתית נסיבתית לקיום התנאי האמור.

...

המסקנה היא כי לא מתקיימים בעניינו תנאי תקנה 384(א) לתקנות, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

מבחינת מאזן הנוחות, הרי שלנוכח כל המפורט לעיל – היות הנתבע בעל עסקים בחו"ל באופן שברי כי הגבלת יציאתו מישראל תגרור פגיעה מהותית בו, ומאידך זיקותיו לישראל ובפרט היותו בעל נכסים בארץ, הרי שסבורני כי המאזן נוטה לטובת הנתבע.

אשר על כן הבקשה נדחית.

וזו לשון התקנה: "אגודה שסיווגה כמושב עובדים ונקבעה בתקנותיה הוראה שלפיה ייושבו סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה על ידי רשות או מוסד של תאגיד אחר בדרך של בוררות, ואותם רשות או מוסד חדלו מלהתקיים – בין אם אותו תאגיד הקים גוף אחר במקום אותם רשות או מוסד ובין אם לאו – ייושב הסיכסוך על ידי בורר שהוסכם על ידי הצדדים. לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה לגבי הבורר תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הגיש התובע את התביעה לנתבע ייושב הסיכסוך על ידי בורר שנתמנה על ידי בית המשפט המוסמך על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, או על ידי בורר שנתמנה על ידי הרשם, הכל לפי בחירת התובע". יש להכריע איפוא בשאלה אם דבק פגם בהתנהגות האגודה בכך שלא הקדימה ופנתה לרובין כדי לקבל את הסכמתו לזהות הבורר, ואם כן, אם פגם זה יורד לשורשו של העניין ומצדיק את ביטול התהליך אצל רשם האגודות השיתופיות.

אין לקבל טענה זו. ראשית, מחוקק המשנה קבע מפורשות כי בהעדר הסכמה, מוסמכים בית המשפט המוסמך לפי חוק הבוררות או רשם האגודות השיתופיות למנות את הבורר, כשבחירת הגורם הממנה בידי התובע.

...

התנהגותם כיום אך מאששת מסקנה זו - לוּ היה ביכולתם להגיע להסכמה, היו עושים-כן ללא צורך בהליך דנן.

ראה בסוגיה בין היתר רע"א 2325/99 רם מודן ד"ר נ' קופת חולים מכבי [17.10.07] והפסיקה המאוזכרת שם. המסקנה הנה אפוא כי הפניה לרשם אגודות השיתופיות כדי שימנה את הבורר היתה כדין.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.