ביטול מחיקת תביעה עקב אי הגשת תצהיר בשל טעות סופר

סעיף זה בוטל רק ביום 1.12.14.

חרף האמור, בחרה הועדה להעניק למערער 10% נכות בלבד לפי סעיף 5 (1) לתקנות אשר קובע 20% נכות, תוך שהיא אינה מנמקת את קביעתה בדבר שיעור הנכות הנמוך שבחרה להתאים בענין זה. אשר לפריט הליקוי שעניינו אין אונות – על אף שהועדה קבעה למערער 10% נכות הרי שבפועל בסיפא של הפרוטוקול נכתבו 0% בלבד, בשל טעות סופר.

בנסיבותיו של תיק זה, לנוכח ההסבר שניתן על ידי בנו של המערער, אשר גובה בתצהיר ובהיתחשב בסכויי העירעור הגבוהים, כפי שיפורט להלן, סבורני כי מיתקיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת העירעור במועד שבו הוגש.

מחלת הסכרת - המשיב לא חלק על כך כי התביעה אשר הוגשה לראשונה על ידי המערער ביום 25.11.14 נמחקה מחמת טעות של המשיב, אלא שלטענתו הואיל והתביעה נמחקה הרי שהמועד הקובע הוא המועד בו הוגשה התביעה החדשה, 28.4.15, כחמשה חודשים לאחר הגשת התביעה המקורית על ידי המערער.

אין בידי לקבל את טענת המשיב בענין זה. לטעמי הואיל והמחדל נעוץ במשיב, הן מאחר ולא היתייחס למכתב שנשלח מטעם המערער והן משום שפעל בנגוד לתקנה 8 (א) לתקנות (הקובעת את אופן היתנהלות המשיב בנסיבות של אי התייצבות מבוטח בפני וועדה), יש לראות את התאריך בו הוגשה התביעה המקורית – 25.11.14 כתאריך הקובע לצורך דיון בזכויותיו של המערער.

...

לעניין זה אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה הואיל והמערער הודיע כי אינו מעוניין להיבדק על ידי רופא עיניים, משמעות הדבר היא כי הוא מושך את הערר בעניין זה. המערער טען כי בנו פנה למשיב והודיע שהמערער אינו מעוניין להגיע לבדיקת רופא עיניים והוא מבקש לקבל את הממצאים הרפואיים של הוועדה מדרג ראשון.

מאליו יובן, כי ככל שהמערער לא יעמוד בתנאי סעיף 196 לחוק, הדן בתנאי הזכאות לגמלת נכות (ומפנה, בין השאר, להגדרת "התאריך הקובע" הקבועה בסעיף 195 לחוק) הרי שלא יהא בכך כדי להועיל לו. אשר לאין אונות – מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה קבעה למערער 10% נכות תוך שצוין כי היא "מקבלת ערר" לעניין זה. חרף האמור, תחת סעיף "הליקויים הרפואיים" ציינה הוועדה כי למערער 0% נכות בגין רכיב זה. הואיל והמדובר בסעיף מנופה, אשר אינו בו כדי להשפיע על דרגת הנכות הרפואית של המערער, הרי שלא מצאתי כי נפל פגם בעבודת הוועדה אשר לפריט זה וטענת המערער נדחית.

סוף דבר הערעור מתקבל.

עקב שגגה משרדית, בין היתר בשל חילופי גברא במשרד ב"כ – לא הוגשו עדויותיה במועדם.

ביום 1.8.17 הוגשה תגובת הנתבעים כדלקמן: ניתן היה לצפות בהחלטה בנט ביום 6.4.17 ובדיקה פשוטה בנט "מראה במפורש ובבירור" כי ב"כ הנתבעים (צ"ל: ב"כ התובעת) צפה "3 פעמים (!)" בה (צלום מסך הנט צורף), כשעפ"י החלטת ביהמ"ש {ת"א (מחוזי ת"א) 1023/03 רושניק נ' בנק הפועלים, 14.11.16, נבו} – צפיה בנט "כהמצאה כדין לנמען". יתר על כן, החלטות כגון דא נשלחות בדואר רשום ע"י מזכירות ביה"ד. משכך, תמוהה ביותר ואף שגויה טענת התובעת "שאינה נתמכת בתצהיר (ורק בגין מחדל זה יש לדחות בקשתם לביטול פסק הדין ...)" – כי המחיקה הובאה לידיעתם רק ביולי.

בגין אי הדיוקים הרבים (בלשון המעטה) ובגין השהוי הרב בהגשתה, בגין אי מתן תצהיר בתמיכה לבקשה, ובגין טעם שאינו יכול להניח את הדעת – יש לדחות הבקשה.

נטען עוד כי עסקינן בתביעה כספית תמוהה, הלוקה בכשלים מהותיים ויסודיים, כשהתביעה כבר תוקנה בשל "טעות קולמוס", הסעד קפץ בכ- 25% (הגם שמשך ההעסקה ואחוז המשרה ירדו), נוספו ראיות לכאורה חדשות (שהיו בחזקת התובעת עוד קודם לכן) נוספו עילות וראשי נזק חדשים ועוד ועוד, עד שחוייבה בהוצאות בדיון הקד"מ. הוסף לכך היתנהלות שלא בתום לב, תוך זילזול מתמשך בהוראות הדין וביה"ד. לאור האמור עתרו לדחיית הבקשה ולחיוב התובעת בהוצאות.

ודאי אין קשר בין ההלכה לעניין מחיקה על הסף – לענייננו, בו נמחקה התביעה, יותר מחודש לאחר שחלף המועד להגשת עדויותיה של התובעת! ועוד – כבוד הרשמת קבעה במעמד הצדדים כי אם לא יוגשו תצהירי התובעת במועד שנקבע על ידה – תמחק התביעה ללא התראה נוספת, ובהתאם להחלטה זו, עתרה התובעת לארכה (בהסכמה) להגשת תצהיריה.

...

בקשה למחיקת התביעה מחמת אי קיום צוי בית משפט והעלמת מסמכים מכוח תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") ולחילופין, להארכת המועד להגשת תגובה עניינית.

יוער כי לגבי המועד הראשון מדובר ככל הנראה בטעות סופר מאחר ומתצהיר גילוי המסמכים המשלים עולה כי השימוע היתקיים ביום 13.06.13.

כן מפנה המבקשת בעיניין זה במסגרת נספח ד' לבקשה, לפרוטוקול ישיבה מיום 19.07.15 במסגרתו מתייחס מר בן חמו, ראש העיר, לכך שהוחלט על ביטול ההקצאה במסגרת שימוע מס' 13.

...

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מורה לתובעת לפעול כאמור בסעיף 43 לעיל בתוך 14 יום.

על אף שאני דוחה את הבקשה העיקרית של הנתבעת, אינני עושה צו להוצאות מאחר שלא ניתן לשלול את טענתה הבסיסית של הנתבעת, כי התובעת לא ערכה חקירה ודרישה ראויות בעת הגשת תצהיר גילוי המסמכים מאוקטובר 2019.

בנוסף אני מורה לנתבעת להגיב עניינית בהתאם להחלטה מיום 14.05.21 (בקשה 29) וזאת בתוך 14 יום.

ביום 5.6.19 הגיש התובע את התביעה שבפנינו במסגרתה עתר לקבלת פצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים, הפרשים פנסיוניים, הפרישי שכר בגין שעות נוספות וכן החזר על נכויים שלא כדין ופצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה.

כתוצאה מכך, ביקש התובע ביום 12.12.19 לתקן את כתב תביעתו, תיקון שבגידרו מחק את רכיבי התביעה בגין אי מתן הודעה לעובד וכן בגין ניכוי ארוחות והפרשות לקרן הישתלמות.

תצהיר התובע הוגש עוד קודם לתיקון התביעה.

לאור אילוצי בית הדין בוטל הדיון שנקבע לשמיעת סיכומים בעל-פה שנקבע בהחלטת בית הדין ותחת זאת הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

ברם, בסיכומיהם זנחו את הטענה כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבעת 2, וטענו כי התובע הוצב במסגרת מתן שירותי כוח אדם, היה אמור להיקלט במלון לאחר 9 חודשים, וכי רק מחמת טעות לא נקלט.

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעות לפיה העובדה כי התובע מסתנן מוציאה אותו מתחולת הוראות חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 כפי שאף נקבע בבר"ע שהגישה הנתבעת 1 עצמה בכובעה הקודם (בר"ע 40577-02-17 אל-שי סופר קלין בע"מ נ' BAIRU TESFALIDT (25.5.17)) וזאת בהתאם לעדותה של הגב' דושי שהעידה מטעמה (ר' ע' 10 ש' 9).

...

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעות לפיה העובדה כי התובע מסתנן מוציאה אותו מתחולת הוראות חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 כפי שאף נקבע בבר"ע שהגישה הנתבעת 1 עצמה בכובעה הקודם (בר"ע 40577-02-17 אל-שי סופר קלין בע"מ נ' BAIRU TESFALIDT (25.5.17)) וזאת בהתאם לעדותה של הגב' דושי שהעידה מטעמה (ר' ע' 10 ש' 9).

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה בגין רכיב זה בחלקה, וננמק: ראשית, מקובלת עלינו טענת הנתבעות כי יש ללכת לפי העמודה של "נוכח לשכר" ולא על העמודה של "סה"כ נוכח" שכן מדובר על שעות העבודה בהפחתת שעת הפסקה.

סוף דבר הנתבעות חייבות ביחד ולחוד בסכומים הבאים: סך של 1,890 ₪ בגין פדיון הבראה.

ביום 10.9.2019 הודיעו המשיבים בכתב, כי המנעותם מהגשת תצהירי עדות ראשית הייתה מדעת "ומתוך שיקולים לניהול ההליך". מאחר והמערערת טענה (בדיון ביום 11.9.2019) כי בנסיבות אלו, דין התביעה להדחות וכן טענה (במסגרת השלמת טיעון בכתב) כי, בהעדר פרשת תביעה, התשתית הדיונית הראייתית הנדרשת כתנאי מוקדם להבאת ראיותיה לא התגבשה, היה על בית משפט קמא לסלק את התביעה בהעדר פרשת תביעה ולפיכך, דין החלטתו מיום 14.1.2020 להתבטל, תוך קבלת טענות המערערת ומאליו ביטולו גם של פסק הדין.

טענת המערערת בנוגע למחיקת תביעת המשיבים 8-7, הנה טענה תיאורטית המהוה הפרה של החובה המוגברת החלה עליה לנהוג בתום לב – בשל טעות סופר, צוין בכתב התביעה (סעיף 6) כי המשיבים 8-7 היו על טיסת המערערת מיום 16.6.2018 (במקום 12.6.2018).

ההחלטה שלא להגיש תצהירים מטעם המשיבים (התובעים) נעשתה מתוך בחירה שקולה ומודעת, בשים לב לעובדה שעובדות כתב התביעה המקימות את זכאות המשיבים לפצוי לפי רישת סעיף 6(א) לחוק שירותי תעופה – קרי, כי המשיבים היו נוסעי הטיסות וכי הטיסות בוטלו – לא הוכחשו על ידי המערערת (סעיפים 12-10, 14 לכתב ההגנה מטעם המערערת, נספח 10 לכתב העירעור) וכלל אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

...

ביום 10.9.2019 הודיעו המשיבים בכתב, כי הימנעותם מהגשת תצהירי עדות ראשית הייתה מדעת "ומתוך שיקולים לניהול ההליך". מאחר והמערערת טענה (בדיון ביום 11.9.2019) כי בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות וכן טענה (במסגרת השלמת טיעון בכתב) כי, בהיעדר פרשת תביעה, התשתית הדיונית הראייתית הנדרשת כתנאי מוקדם להבאת ראיותיה לא התגבשה, היה על בית משפט קמא לסלק את התביעה בהיעדר פרשת תביעה ולפיכך, דין החלטתו מיום 14.1.2020 להתבטל, תוך קבלת טענות המערערת ומאליו ביטולו גם של פסק הדין.

אני סבור, כי המקרה דנן אינו המקרה בו יש ליישם מטרה זו, בהינתן שכאמור, טרם הנקיטה בהליך המשפטי, הציעה המערערת פיצוי למשיבים שלשיטתה "הולם את הנסיבות" (כאמור בסעיף 17 לכתב ההגנה), מאחר והיא סברה שמדובר במחלוקת כנה ואמיתית לגבי תחולת הפטור על נסיבות המקרה ולא הוכח כי מדובר במקרה הקלאסי בו המערערת נדרשת להרתעה, מאחר והתעלמה לחלוטין מדרישת המשיבים והפרה ביודעין את הוראות חוק שירותי תעופה, תוך התנערות גורפת מהוראותיו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בכל הנוגע לפיצוי לדוגמא.

קביעות בית משפט קמא בפסק הדין ביחס לפיצויים לדוגמא – בטלות ותביעת התובעים ביחס לאותו פיצוי - נדחית.