ביטול כתב קבלה, ויתור ושחרור

טענות הצדדים הטענה העיקרית המועלית על ידי ארבעת התובעים בעיניין כתב הקבלה שיחרור ופטורין היא, שכתב ויתור זה נחתם על ידם בעת שהם היו נתונים במצב נפשי קשה ביותר בשל ארועי ההיתנתקות ובשל פינויים/גירושם מבתיהם בגוש קטיף, ולנוכח הייעוץ המשפטי הלקוי, לטענתם, שהנתבעים נתנו להם.

עילה נוספת מכוחה מבקשים התובעים להביא לביטולו של כתב הויתור היא עילת העושק הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

...

סוף דבר מהטעמים עליהם עמדתי לעיל מצאתי שכתב הוויתור הראשון מחייב את ארבעת התובעים שחתמו עליו, וכתב הוויתור השני מחייב את כל שבעת התובעים חתמו עליו.

התביעות שכל התובעים הגישו נגד המדינה – נדחות.

באשר להוצאות – אני קובע שכל אחד משבעת התובעים יישא בהוצאות המדינה בסכום של 5,000 ₪.

לטענתו, עם משלוח כתב הויתור, הוא "שוחרר" מכל דרישה נוספת, על יסוד מצגי הפרקליטות כלפיו כי לא יתבע.

לכתב הויתור יוענק גם המשקל המתחייב בקביעת שיעור חובו של הנרי כלפי בית החולים והגדרת התקופה בגינה הוא חב. סיכום ביניים ביחס לתביעה העיקרית התקופה הראשונה בראי קביעותיי דלעיל, בדבר היתנהלות התובעת והמשכו של ההסכם לאחר פטירת המנוח הן מול הנרי והן מול חנה ומיקי; בראי כל שפורט לעיל בדבר קיומו של חוב בגין דמי שימוש; בדבר ביטול ההסכמים כדין; ובהנתן כתב הויתור - דין התביעה העיקרית, ככל שהיא נוגעת לחובות שנצברו עד ליום 20/11/14, מועד החתימה על כתב הויתור ופינוי המזנון על ידי הנרי – להיתקבל נגד הנרי, חנה ומיקי, יחד ולחוד.

לפיכך, על אף שלא נעלמה מעיני הצעתו וזכייתו של צד שלישי במיכרז; הקבלות שצורפו כנספח לד' לתצהיר מר חמוז בגין 1% מהפדיון; וחוות דעת השמאי; ומבלי לפגוע כמובן במקצועיותו של השמאי - אני רואה להעמיד את דמי השמוש בגין התקופה השנייה על אותו סכום ששולם בתקופה הראשונה, קרי: על סך של 13,524 ₪ + מע"מ בגין המזנון והפטיו יחדיו.

...

התביעה נגד כפיר והודעת צד ג' ביחס אליו – נדחות.

הודעת צד ג' של הנתבעים נגד הנרי - נדחית.

בסוגיית ההוצאות, ובשים לב להחלטה מיום 14/8/16 ולדחיית התביעה נגד כפיר - אני מורה כדלקמן: חנה ומיקי, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪, ולהנרי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

לטענתם, ממילא, מדובר בטעות של התאגידים כמובנה בסעיף 14 לחוק החוזים, שבעטים זכאים התאגידים לבטל את כתב הסילוק עם פולקום מיוני 2016 ולחזור בהם מויתורם על טענות בנוגע לצנור.

התובעת הפניתה לעדותו של מר לייפר מטעם התאגידים, לפיה כתב הסילוק שנחתם עם פולקום מעולם לא שחרר את התובעת מאחריות לצנור וכי התובעת כלל אינה קשורה לפשרה זו. לטענת התובעת, עדות מר לייפר עולה בקנה אחד עם טענותיה שהיא לא היתה מעורבת באותו הסכם שבין פולקום לתאגידים, היא אינה חתומה עליו וגם על פי נוסחו הוא אינו משחרר אותה מאחריות לצנור.

כך העיד מר ברששת בתמליל מיום 17.12.20, בעמ' 57, שורות 4-5: "הבנו את הנוסחה שפאליק העמיד. עד שלא תהיה מסירה וקבלה של הצנור, אין מה לדבר על התשלום. אנחנו הרגשנו שאנחנו באותה סירה כל הזמן, כך התייחסנו כל הזמן." אמנם, לא הוצג מיסמך שבו מר פליק מאשר נוסח כזה או אחר של כתב הסילוק שהוצג לו על ידי הנתבעים, אך התכלית שעמדה מאחורי חתימת כתב הסילוק מוכחת מתוך ההתכתבויות.

בכתב הסילוק נכתב: "הרינו להודיע, כי עם תשלום הפצוי בסך 750,000 ₪ לתאגידי המים, והמצאת כתב אחריות לתקינות צנור הביוב לתקופה של 10 שנים, מתחייבים תאגידי המים כי הם מוותרים על כל טענה ביחס לאיכות הצנור הביוב אשר סופק על ידכם באמצעות חברת ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ ח.פ. 511141608." אמנם, התובעת אינה צד לכתב הסילוק והוא לא מופנה אליה, אך ברור מציון שמה המפורש בכתב הסילוק, שהוא נועד לפטור אותה מאחריות כלפי התאגידים ביחס לאיכות הצנור.

...

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה של התובעת, ומוחק את ההודעה לצד שלישי ואת ההודעה לצד רביעי ומקבל את התביעה הנגדית של פולקום כך שהתובעת תשלם לפולקום 2,304,900 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 25.11.21 עד לתשלום המלא בפועל ובתוספת ריבית פיגורים בשיעור 1% לחודש על היתרה הצמודה מיום הגשת התביעה שכנגד 26.12.18 ועד לתשלום המלא בפועל, והנתבע שכנגד 2, מר גרש פליק ישלם לפולקום 500,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לצדדים השלישיים (התאגידים) הוצאות משפט שהם אגרת הודעה לצד רביעי בסך 269,587 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 237,870 ₪.

התובעת תשלם לנתבעים את הסכומים שחוייבה לשלם לצדדים השלישיים ועוד אגרות ששילמו בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי בסך 374,420.82 ₪, שכר המומחה בסך 38,025 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 630,539 ₪.

לאחר שיחרורו מהצבא עבד הנאשם מספר חודשים במאפייה ולאחרונה היתקבל ללימודי משפטים.

ב"כ הנאשם, מצדו, הגיש את הראיות הבאות: הסדר הפצוי עם המתלונן וכתב ויתור, מיום 30.09.2021 (הוגש וסומן ס/1); מכתב היתנצלות של הנאשם מיום 30.09.2021 (הוגש וסומן ס/2); אישור קבלה ללימודי משפטים מיום 01.06.2022 (הוגש וסומן ס/3); אישורים בעיניין השרות הצבאי (הוגשו וסומנו ס/4).

אמנם, כפי שהובהר לעיל, המלצת שירות המבחן אינה יכולה להצדיק את ביטול ההרשעה בדין, שכן ההמלצה אינה עומדת בתנאי הילכת כתב ואינה הולמת את מכלול נסיבות העניין, אך יש בה כדי לתמוך בהכרעה לחריגה לכף קולה ממיתחם העונש ההולם ולהימנעות מהטלת עונש של מאסר בפועל (לנשיאה בעבודות שירות), תוך איזון הקלה משמעותית זו בהרחבת הקף צוי השל"צ והמבחן.

...

ברי, אפוא, כי במקרה דנא הרף התחתון של מתחם העונש ההולם עומד על מאסר בפועל, ובהתחשב במכלול הנסיבות אני קובע את מתחם העונש ההולם בין שלושה חודשי מאסר בפועל, לנשיאה אפשרית בדרך של עבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

לפי הוראות סעיף זה, אם מצא בית המשפט כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג לכף קולה ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו.

אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה של אלימות כלפי הגוף.