ביטול כתב אישום עקב נסיבות אישיות קשות המצדיקות זאת

בקשה לביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק וזאת בשל אי עריכת הסדר מותנה עם הנאשם.

בבקשה נטען כי הנאשם עומד בכל התנאים המאפשרים עריכת הסדר מותנה עמו וכי המאשימה לא שקלה את השיקולים הרלוואנטיים בעיניין כגון העדר עבר פלילי; הודאה בעבירה; שתוף פעולה בחקירה; הבעת חרטה; ונסיבות אישיות קשות.

כן הפנה הסניגור למקרים בהם הוצע לחשודים הסדר מותנה בנסיבות אותן מצא כדומות לענייננו, ואף חמורות יותר לשיטתו, וטען כי המאשימה צריכה הייתה לנהוג עמו באופן דומה ומשלא עשתה כן הפלתה אותו באופן המצדיק הושטת סעד בדמות ביטול האישום.

מדובר בטענה לחוסר שויון באופן הטיפול בתיקים שאינם קשורים זה לזה ובעניין זה נקבע כי על מנת להביא למסקנה המצדיקה ביטול כתב אישום "נראה, כי על הנאשם להראות, כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו" (פרשת פולדי פרץ, חוות דעתו של הנשיא גרוניס וראו גם דעתו בנושא של השופט (כתוארו אז) ג'ובראן).

...

מדובר בטענה לחוסר שוויון באופן הטיפול בתיקים שאינם קשורים זה לזה ובעניין זה נקבע כי על מנת להביא למסקנה המצדיקה ביטול כתב אישום "נראה, כי על הנאשם להראות, כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו" (פרשת פולדי פרץ, חוות דעתו של הנשיא גרוניס וראו גם דעתו בנושא של השופט (כתוארו אז) ג'ובראן).

הגם שיש לשאוף לשוויון מוחלט בין שווים, מדובר במטרה שאין אפשרות מעשית להשיגה באופן מוחלט ומשכך הבדלים כגון אלו יקימו מסקנה בדבר אכיפה בררנית רק במקרים חריגים בהם קיימת תחושת עוול ברורה.

" סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

· בכל המקרים אליהם הפנה ב"כ הנאשם (ר' פרטי ההסדרים המותנים שנעשו – נ/2), מדובר היה בהסדרים שנערכו בהתאם לחוק, להנחיות הפרקליטות, בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה ובאשור הפרקליטות לכל אחד מהם, אם בשל הקף הבניה שלא חרג מהקריטריונים כמו במקרה זה, אם בשל נסיבות אישיות קשות ואם בעקבות דיונים משפטיים שהיו.

המאשימה טוענת כי בניה בהקף כזה איננה עומדת בקריטריונים שנקבעו ע"י התביעה כעבירה המתאימה להסדר מותנה וכי במועד הגשת כתב האישום וגם כעת, לא היה ידוע לה ואף הנאשם לא העלה בפניה טענות בדבר נסיבות מיוחדות שיצדיקו נקיטת הליך של הסדר מותנה.

סוף דבר מפני כל האמור לעיל, ומאחר שאני סבורה כי העובדה שהנאשם לא נחקר ולא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע גירסתו אך בשל העובדה שהזימון שנשלח אליו היתקבל אצלו לאחר המועד שבו הוא אמור היה להחקר ולמרות זאת לא זומן פעם נוספת, מהוה פגם חמור הפוגע בתחושת הצדק, החלטתי להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

...

במצב דברים זה אני סבורה כי הסעד הנכון יהא ביטול כתב האישום לצורך זימון הנאשם לחקירה מחדש, כחשוד.

הטענה בדבר אכיפה בררנית לאחר שנתתי דעתי לטענות בהאשם ובא כוחו בדבר האכיפה הבררנית שננקטה כלפיו במקרה זה, כמו גם להתייחסויות המאשימה אליהן, אני סבורה כי מדובר בנסיבות המחייבות את בירור העובדות והפרטים במסגרת הליך הוכחות ולא כטענה מקדמית.

סוף דבר מפני כל האמור לעיל, ומאחר שאני סבורה כי העובדה שהנאשם לא נחקר ולא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע גרסתו אך בשל העובדה שהזימון שנשלח אליו התקבל אצלו לאחר המועד שבו הוא אמור היה להיחקר ולמרות זאת לא זומן פעם נוספת, מהווה פגם חמור הפוגע בתחושת הצדק, החלטתי להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

בקשה לביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק.

נטען כי הנאשם עומד בתנאים המאפשרים עריכת הסדר מותנה עמו וכי המאשימה לא שקלה את השיקולים הרלוואנטיים לצורך הצעת הסדר מותנה, כגון העדר עבר, הודאה בעבירה, חרטה ונסיבות אישיות קשות.

המאשימה הפניתה אף להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא לפיה יש להציע הסדר מותנה רק במקרים בהם הנזק שניגרם אינו רב. נטען כי במקרה זה נסיבות המקרה חמורות למדי ואין בכתב האישום "היבש" (כלשון המאשימה) להצביע על כך, בנגוד לחומר החקירה שעל בסיסו הופעל שיקול הדעת.

עם זאת, במקרה האחרון מיתחם ההתערבות בשקול דעת הרשות רחב יותר, שכן הטענה אינה חרב (היינו שתוצאתה אינה הוראה להגיש כתב אישום נגד אחר) אלא מגן (הוראה לבטל את כתב האישום ולהציע הסדר מותנה) והיא נבחנת בהתאם לכללים הנוהגים בבקשות לסעד מן הצדק.

מדובר בטענה לחוסר שויון באופן הטיפול בתיקים שאינם קשורים ובעניין זה נקבע כי על מנת להביא למסקנה המצדיקה ביטול כתב אישום "נראה, כי על הנאשם להראות, כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו" (פרשת פולדי פרץ, חוות דעתו של הנשיא גרוניס וראו גם דעתו בנושא של השופט (כתוארו אז) ג'ובראן).

...

אינני סבור שהמקרים שהוצגו מאפשרים לבסס מסקנה בדבר התנהלות שיטתית של המאשימה החורגת מזו שננקטה כאן (עניין פולדי פרץ).

מדובר בטענה לחוסר שוויון באופן הטיפול בתיקים שאינם קשורים ובעניין זה נקבע כי על מנת להביא למסקנה המצדיקה ביטול כתב אישום "נראה, כי על הנאשם להראות, כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו" (פרשת פולדי פרץ, חוות דעתו של הנשיא גרוניס וראו גם דעתו בנושא של השופט (כתוארו אז) ג'ובראן).

משכך, הבקשה נדחית.

כידוע, דוקטרינה זו הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 2910/94 יפת נגד מדינת ישראל (להלן: עניין יפת), מבחניה עוצבו ורוככו בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ [פורסם בנבו] (3.3.2005) (להלן: הילכת בורוביץ) ועוגנה היא בספר החוקים בסעיף 149(10) לחוק – התוחם את גבולות ההגנה למקרים בהם "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". על פי עיקרון זה, על בית המשפט לבחון האם נוצרו נסיבות, בין כאלה הקשורות בהתנהלות רשויות אכיפת החוק ובין אחרות, המחייבות המסקנה כי במקרה שלפניו אי אפשר להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או אם אפילו אפשר להבטיח זאת עדיין מתחייבת מסקנה כי ניהול הליך פלילי נגד הנאשם יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 5672/05 טגר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.10.2007)).

מכאן שלא הוכח בפני כי נוכח חלוף הזמן והשהוי בהגשת התלונה עשוי להגרם נזק ראייתי, ולבטח לא כזה שיש בו להצדיק את ביטולו של כתב האישום משום פגיעה ממשית בזכותו וביכולתו של הנאשם לנהל הגנתו.

עם זאת אין "מנציחים טעות בטעות" ואין המדובר בפגיעה קשה וקיצונית בתחושת הצדק וההגינות המצדיקה את ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המבקש.

עבירות אלימות במשפחה הן תופעה נפסדת המהוה נגע רע בחברה ועל רשויות החוק להביא למיגור תופעה זו. מכאן שלא מצאתי כי יש ליתן בכורה לנסיבותיו האישיות של הנאשם בהיותו איש מישפחה ואיש צבא קבע, נעדר עבר פלילי ולנוכח חלוף הזמן על פני האנטרס הצבורי בהעמדה לדין.

...

מהמקובץ לעיל עולה כי אכן נפלה טעות תחת ידי המאשימה אך מדובר בטעות שנעשתה בתום לב. טעות אשר פגעה בזכויותיו של הנאשם שהסתמך על הודעת הסגירה וכי הניח ובצדק שאותה פרשייה נמצאת מאחוריו.

לסיכום: לא מצאתי כי נפל פגם או פסול בעצם הגשת כתב האישום ואף לא מצאתי כי ניהול ההליך הפלילי עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית באופן המצדיק את ביטול כתב האישום בהליך מקדמי.

לאור כל זאת, דין הבקשה להידחות.

בבקשה נטען, כי המערער עומד בכל התנאים לעריכת הסדר מותנה כמו הודאה בעבירה; שתוף פעולה בחקירה; הבעת חרטה ונסיבות אישיות קשות.

ועוד, בהחלטה השנייה ביהמ"ש קמא הזכיר כי המשיבה הפניתה בתגובתה לשלושה מקרים נוספים בהם הוגשו כתבי אישום בגין העבירה בה עסקינן בלבד מאז התיקון מבלי שנמסרו פרטים כלשהם לעניין נסיבות ביצוע העבירה, נסיבות הנאשמים באותם הליכים וגם לא תוצאת הליכים אלה – פרטים שגם לא הוצגו במסגרת הליך זה. לגישת המערער הנתונים הסטטיסטיים, והכוונה לכמות הגדולה של תיקים העומדת על - 196 אשר ניסגרו מהטעם שנסיבות העניין לא מתאימות להעמדה לדין למרות קיומה של תשתית ראייתית להגשת כתב אישום, זאת בהשוואה לאלה שהוגשו בהם כתב אישום או גובשו לגביהם הסדרים מותנים, תומכת בעמדתו.

באשר לסעד אזכיר את ההלכה לפיה: ".. לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהוה איפוא מהלך קצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר" (עניין בורוביץ, עמ' 807).

יש לבחור בסעד אשר נותן ביטוי לעוצמת הפגיעה בזכויות הנאשם ובטוהר ההליך הפלילי, ואשר בכוחו לתקן את פגם זה. מכאן, יש להקפיד על נקיטה באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום על מנת לרפא את הפגמים, ורק במקרים קצוניים ביותר שבהם הפגיעה בזכויות הנאשם היא כה קשה ואינה ניתנת לתיקון באמצעים חריפים פחות, נכון לשקול את האקט הדראסטי של ביטול כתב האישום (ע"פ 5124/08 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקה 31 והאסמכתאות שם (4.7.2011); ע"פ 8551/11 כהן סלכגי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (12.8.2012)).

...

באשר לסעד אזכיר את ההלכה לפיה: ".. לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר" (עניין בורוביץ, עמ' 807).

השני, טעם נוסף המוביל לאותה המסקנה הוא השלב בו מוסמך תובע לערוך הסדר עם חשוד.

ניצן סילמן, שופט התוצאה מכל האמור לעיל, היא שהחלטנו פה אחד לקבל את הערעור כאמור בפסקה 33 לחו"ד השופט בולוס.