ביטול כתב אישום נגד וטרינר בגין "הגנה מן הצדק"

לשיטת בית המשפט, אילו סבר מנהל המערערת כי יש לו מה לטעון, צריך היה אז לפנות, בין לפיקוח הוטרינרי ובין לתביעה, אך הוא לא עשה כן. בית המשפט הסיק: "לסיכום הנאשמת לא עשתה דבר כדי למסור גירסתה וגם אם עובדה זו לא פועלת לחובתה, הרי שיש בכך כדי להקהות את טענותיה בעיניין זה. מי שמעוניין במסירת תגובה מזכה לממצאים שנמצאו כנגדו, ולטענתו לא נדרשה תגובתו, איננו ממתין להליך של הגשת כתב אישום כדי למסור את תגובתו, ופונה בעיניין זה סמוך לאחר קבלת דו"ח העבירה" (ההדגשה במקור).

לעניין הפסיקה אליה הפניתה המערערת, המלמדת על חובה לקבל גרסה של נאשם וכי אי קיום חובה זו, יכול להביא לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, העיר בית המשפט כי פסיקה זו מתייחסת לעבירות על חוק התיכנון והבניה וחוק רשוי עסקים, אשר עבירות עליהם יכולות להביא להטלת עונשי מאסר בפועל.

...

סיכומו של דבר, בדרך כלל לא תתאפשר הרשעה עובדתית על בסיס ראיות לכאורה, כאשר לא ניתנה הזדמנות סבירה להסבירן בשלב החקירה, וניתן היה לעשות כן באופן סביר.

בשקילה כוללת של כל הראיות, המסקנה היא כי, למרות כל הפגמים, העבירות הוכחו בהסתברות גבוהה למדי.

תוצאה התוצאה היא אפוא, שהערעור מתקבל והמערערת מזוכה.

טרם נימסר מענה לכתב האישום, והנאשם העלה טענה מקדמית במסגרתה עותר לביטול כתב האישום, מטעמי "הגנה מן הצדק". אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין עתירת הנאשם – להיתקבל, וכי יש להורות על ביטול כתב האישום נגדו.

בבואה להחליט אם להגיש כתב אישום נגד הנאשם – שקלה המאשימה בין היתר את העובדה כי מדובר במי ששמש כווטרינר רשותי הממלא תפקיד צבורי.

משכך, הרי שהחלטת המאשימה להגיש כתב אישום בעיניינו של הנאשם הנה מפלה ושרירותית, ועל כן יש לבטל את ההליך מטעמי הגנה מן הצדק.

...

טרם נמסר מענה לכתב האישום, והנאשם העלה טענה מקדמית במסגרתה עותר לביטול כתב האישום, מטעמי "הגנה מן הצדק". אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין עתירת הנאשם – להתקבל, וכי יש להורות על ביטול כתב האישום נגדו.

על פי המסלול האחד, החלטה להגיש כתב אישום בהעדר נימוקים בני משקל – כמוה כפגם ממשי בכתב האישום, אשר לאור הוראת סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי – מוליך למסקנה כי דין כתב האישום להתבטל.

אשר על כן, ובהתאם להוראת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, מתבקשת המסקנה כי דין כתב האישום להתבטל.

סוף דבר: מהטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום בעניינו של הנאשם.

יחד עם זאת, המשיכה הסנגורית לטעון כי לא הוכח שהנאשמת ידעה שמדובר בשוטר והוסיפה כי יש לבטל את כתב האישום כנגד הנאשמת בשל "הגנה מן הצדק" מכמה סיבות.

ביטול כתב האישום מכוח "הגנה מן הצדק"? ב"כ הנאשמת העלתה טענה לפיה יש לבטל את כתב האישום מכוח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, שכן "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". בענין זה העלתה הסנגורית שלוש טענות – האחת, כי הנאשמת נרדפת על ידי המועצה, הווטרינר ושכניה על רקע גידול הכלבים על ידה, ולא משנה כמה מקומות מגורים מחליפה הנאשמת כדי להתאים את אורח חייה לסביבה; השניה, היתנהלות מח"ש בעיניינה.

...

לא השוטר דולי ולא גובת ההודעה (החוקרת יעל בר אור רפס) מאשרים ענין זה – ועדותם מקובלת עלי.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי תוך כדי ויכוח עם הוטרינר, ומשניגש השוטר דולי לכיוון הנאשמת ואמר לה שעליה לפעול על פי הצו שהוצא כנגדה, תקפה את השוטר דולי, ביודעה כי מדובר בשוטר (או למצער כשהיא חושדת בקיום נסיבה זו ונמנעת מלבררה).

סוף דבר אני מרשיע את הנאשמת בעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, בניגוד לסעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

טיעוני ב"כ המאשימה : במהות המשפט הפלילי עומד הצורך להיתחקות אחר חקר האמת, וכי בית המשפט הנכבד יכול להגיע להחלטה מושכלת של הרשעה או זכוי הנאשם בדינו, רק לאחר שמיעת מארג הראיות הכולל בתיק, לרבות, כפי במקרה שבפנינו, עדות המומחה מטעם המאשימה עד התביעה מס' 7, ד"ר רוני קינג, מהמכון הוטרינרי בבית דגן (להלן : "המומחה") ביחס לדו"חות בדיקת המעבדה שעניינן בדגימות הרעל שנמצאו בפגרי התנים מושא כתב האישום, תנים שנמצאו בשטח הרפת של מושב יונתן, שהייתה בניהולו של הנאשם במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, פגרי תנים שנמצאו בסמיכות פיזית לפיתיון הרעל, שהניח הנאשם ברפת זו (להלן: "דו"חות הבדיקה". תכליתו של סעיף 77 (א) לחסד"פ הנה לא להפתיע את הנאשם קרי, כי על התביעה "לשחק" בקלפים פתוחים.

בית המשפט דן בפרשה זו במצב עובדתי דומה למדי למקרה שבפני לפיו פנה ב"כ הנאשם בקשה לבדוק הדגימה עליה הסתמכה המאשימה וזו מסרה כי הדגימות הושמדו, טענת הנאשם להגנה מן הצדק נדחתה, דוחות הבדיקה הוגשו בהסכמה תוך שהנאשם טוען כנגד קבילותם.

יש איפוא ממש בטענותיה של המערערת שביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק אינו מתיישב עם ההלכה הפסוקה והוא אינו מידתי, וניתן היה לנקוט צעד מידתי אשר מחד גיסא יבטיח את זכויות המשיב הנאשם בפלילים, ומאידך גיסא יגן על אינטרס הציבור העומד ביסוד האשמתו של המשיב.

...

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בנושא מצאתי כי דין טענה זו להידחות.

אכן לא נעלמה מעיני הטענה בגין הודאת הנאשם בחקירתו אך לאור כל האמור לעיל סבורני כי אין מקום במקרה זה להכשיר הפגיעה החמורה בהגנת הנאשם באמצעות תשתית ראייתית נוספת שיכול ותהווה בסופו של יום בסיס להרשעת הנאשם בחלק או בכל עובדות כתב האישום , אם לאו ובטרם נשמעו כלל ראיות הצדדים לרבות פרשת ההגנה ועדות הנאשם אין כמובן לקבוע מסמרות כלשהן בשלב ביניים זה. עוד מצאתי כרסום בשלב זה בעוצמת טענת המאשימה בגין הודאת הנאשם שעה שהנאשם טען בכפירתו כי ההודאה התקבלה תוך שימוש באמצעים פסולים ואינה קבילה.

התנהלות המאשימה אשר פגעה ממשית בזכות של הנאשם לערוך בדיקה מטעמו אשר לא הוכח בפני כי אינה פשוטה או נגישה , היעדר אפשרות ממשית בידי הנאשם להוכיח בראיות מדעיות שמא סיבת מותם של כל בעלי החיים שנמצאו או חלקם אינה נעוצה ברעל כלשהו או ברעל ה - METHOMYL , מובילה למסקנה כי אין לאפשר במקרה זה הגשת דו"חות המעבדה כראיה במשפט.

לנאשם בהליך זה מיוחסות עבירות של שימוש אסור במקרקעין לפי הוראות סעיפים 243(ה)-(ו) לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ואי קיום צו בית משפט לפי סעיף 246 לחוק זה. ביום 27.11.2022 הגיש הנאשם בקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק מפאת העובדה כי כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר ותוך אכיפה בררנית לטענת הנאשם הלה הגיש בקשה לקבלת היתר לשימוש בנכס כקליניקה וטרינארית עוד ביום 29.7.2019, ואישור אכן ניתן על ידי ועדת המשנה של הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ביום 4.4.2022 עובר להגשת כתב האישום (אשר הוגש בחודש מאי).

"ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על פי דין, וביחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום בנסיבות של אי חוקיות, וביחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, המנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מובן של הפרט כנגדה". (רע"פ 1520/01 שנייצר נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה) ראשית, אין לשכוח כי מדובר בעבירה נמשכת.

...

אם לדידו של הנאשם אין שימוש אסור מפאת העובדה שתוכנית חפ/2000 מתירה את השימוש ולפיכך על כתב האישום להתבטל (סעיף 7 לבקשה) יש קושי להגיע למסקנה כי קיים שיהוי בהגשת האישום, אך לא ראיתי לנכון להכביר מילים בהקשר זה. באשר לטענת הנאשם בדבר קבלת היתר – לא אוכל לקבלה.

הנאשם טען לאכיפה בררנית ללא כל תשתית ראייתית ומטעם זה בלבד יש לדחות את בקשתו.

לסיכום, בהתאם לכלל השיקולים שנסקרו דלעיל איני מוצא ממש בבקשתו של הנאשם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.