עוד טען הסנגור באריכות לגבי השהוי בהגשת כתב האישום, נטען כי שהוי כבד יכול להקים עילה לחרוג ממיתחם העונש ההולם, תוך שהוא מפנה לטענה המקדמית שנטענה על ידי הסניגורים בהתבסס על הוראות סעיף 57א לחסד"פ, בה עתרו הסניגורים כאחד, לביטול כתב האישום בשל חריגה מהוראות הנהלים הרלבאנטיים אודות משך הזמן בה יש להגיש כתב אישום בעבירות מסוג זה.
בסיכומו של דבר טען הסנגור, כי מכלול זה חייב להשפיע על העונש שייגזר על הנאשם 1, ולהעמידו על עונש מתון, כשהדגש הוא על עונש צופה פני עתיד.
...
בית המשפט מצא טעם בטענה וביקש התייחסות מפורטת של הפרקליט המטפל, עוד נקבע, כי עניין זה יידון לאחר שמיעת עדותו של המתלונן.
סבורני, כי עונשים אלה, יאזנו נכונה בין שיקולי הענישה השונים, וישקפו, מחד, את חומרת המעשים, ואת הצורך בהשתת עונשי מאסר ממשיים בגינם, ומאידך, יתנו ביטוי לשיקולי הצדק, הנוגעים לזמן הרב שחלף עד שהועמדו לדין, לעינוי הדין, לקושי האינהרנטי שנוצר בניהול ההליכים הפליליים נגדם בחלוף זמן רב, וכן להיחלשות יעילות ואפקטיביות הענישה, שעה שהנאשמים נותנים את הדין היום, על מעשים שבוצעו לפני שנים רבות.
אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
הנאשם 1 –
6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות שירוצו במרכז קהילתי "קולייר", ברח' צין 19, אילת.
