ביטול כתב אישום בשל חלוף הזמן סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי

עיקר טענות הצדדים עיקר טענות הנאשמים לטענת הנאשמים, העובדות בכתב האישום אינן מגלות עבירה, ומשכך יש להורות על ביטולו מכח סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן- החסד"פ).

על פי המודל המנהלי של טענת ה"הגנה מן הצדק", המעוגנת בהוראת סעיף 149(10) לחסד"פ, הוקנתה לבית המשפט הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על רשויות התביעה והחקירה, מקום בו ההליך המינהלי של קבלת ההחלטה להעמיד אדם לדין עומד בסתירה מהותית לעקרונות של "צדק והגינות משפטית" (כלשון סעיף 149(10) לחסד"פ).

טענת השהוי אף לא מצאתי לקבל את טענת הנאשמים לפיה יש להורות על ביטול כתב האישום מחמת השהוי בהגשתו, וזאת חרף חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים ועד למועד הגשת כתב האישום.

...

נוכח כל האמור, ובשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לנאשמים, סבורני כי אין מקום לבטל את האישום אך בשל פרק הזמן שחלף.

עם זאת, ככל שהנאשמים יורשעו בסופו של דבר (ובשלב זה, אין בית הדין יכול, כמובן, להביע דיעה לכאן או לכאן), הרי שהצדדים יהיו רשאים לשוב ולהעלות טענותיהם בהקשר זה, והדבר יישקל במסגרת גזר הדין.

סוף דבר הבקשה למחיקת כתב האישום - נדחית.

אופן היתנהלות המאשימה עומד בנגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.01202 שעניינה ב"משך טפול התביעה עד להגשת כתב אישום", ולהוראת סעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, המחייבת קבלת הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום בכל מקרה שבו חלפה התקופה שנקבעה בנוהלי רשויות החקירה ובהנחיות היועהמ"ש, לעשות כן. מדבר במקרה שנסיבותיו מצדיקות את ביטול כתב האישום בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. נימוקי בקשת נאשם 2 בבקשתו הנפרדת לביטול כתב האישום מאותם טעמים, הודיע ב"כ נאשם 2 כי הוא מצטרף לבקשת נאשם 1 על נימוקיה, פרט את השתלשלות העניינים מבחינה עובדתית וכרונולוגית והוסיף כי השלמת החקירה שנערכה בתיק זה ואשר ארכה כשנה וחצי, כללה בסופו של דבר גביית 4 עדויות קצרות שעניינן בפגישה שנערכה בין נציג החברה לנאשמים – אותה פגישה שבה הובטח להם כי לא תוגש נגדם תלונה במישטרה.

במצב הדברים המתואר לעיל, דהיינו – פרק הזמן שחלף מאז פתיחת החקירה ועד למשלוח מכתבי היידוע, פרק הזמן הנוסף שחלף מאז ועד להשלמת הליך השימוע, העובדה שטענות הנאשמים בדבר הלחץ שהופעל עליהם וההבטחה שקיבלו כי לא תוגש נגדם תלונה במישטרה הועלתה לראשונה רק במהלך השימוע, והצורך לבדוק טענות אלה בדרך של חקירת עדים נוספים - אין לומר כי מדובר במקרה חריג המצדיק את ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

דיון והכרעה סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 מאפשר את ביטולו של כתב אישום מקום בו הגשתו או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

...

טענות ב"כ הנאשמים במקרה שלפני נשמעו לי מטרידות כשלעצמן, ואולם למקרא הסברי המאשימה בכל הנוגע לשלב המאוחר יחסית בו הועלתה טענתם בדבר הנסיבות שהובילו להודאתם בביצוע העבירה (ובהעדר הכחשה מצדם של טענה זו), ולנוכח הצורך לבדקה, לא שוכנעתי כי מדובר במצב שבו אופן התנהלות המאשימה ו/או יחידת החקירות, היה הגורם הבלעדי שהוביל לשיהוי בהגשת כתב האישום וכי התנהלותה של מי מהן היתה כה לקויה עד כי יש בה כדי להצדיק את ביטולו.

בשלב זה לפחות, נראה כי לנאשמים עצמם היתה תרומה לכך גם כן. מפני כל האמור לעיל וגם לאור חומרת העבירה של גניבה בידי עובד והאינטרסים המוגנים העומדים בבסיסה, לא מצאתי הצדקה להורות על ביטול כתב האישום בשלב מקדמי זה. עם זאת אבהיר כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות שהיה ובתום הליך בירור האשמה אגיע למסקנה שהגנת הנאשמים נפגעה באופן כזה או אחר כתוצאה מהתנהלות יחידת החקירות ו/או המאשימה, כי אז ימצא הדבר את ביטויו – אם בקביעת אשמתם או אשמתו של מי מהם, ואם לעניין העונש שיושת עליהם או על מי מהם היה ויורשע, הכל בהתאם לנסיבות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפני בקשה לביטול כתב האישום בשל חלוף הזמן ושיהוי בהגשת כתב האישום.

דיון והכרעה סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 מאפשר את ביטולו של כתב אישום מקום בו הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

...

מאז הוגש כתב האישום ועד כה, נדחה מתן תשובת הנאשם מעת לעת, תחילה בעקבות בקשתו כי ימונה לו סנגור ציבורי ובהמשך בשל בקשות בא כוחו לאפשר לו את מיצוי ההליך בדרכים אחרות, לרבות בדרך של העברתו למסגרת של הסדר מותנה, נסיון שלא צלח בסופו של דבר.

ברם לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות.

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים בנסיבות המקרה שלפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

עם זאת, בסופו של דבר – נוכח חלוף הזמן ולאחר שנשמעה כפירה כללית בלבד, אגב התחייבות ההגנה להגיש בהמשך תשובה מפורטת בכתב – הועבר התיק לשמיעת הראיות לפניי.

הבקשה לביטול כתב האישום בטענה מקדמית להגנה מן הצדק: לאחר שהתיק הועבר לפניי העלתה ההגנה טענה מקדמית, במסגרת בקשה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק (שהיא טענה מקדמית בהתאם להוראות סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 – ר' בקשה מס' 8 בתיק).

...

בפרק ב' דלעיל עמדנו על הנימוקים לדחיית הטענה כטענה מקדמית, ובמהלך שמיעת הראיות לא הובאו לפניי ראיות כלשהן העשויות לשנות ממסקנה זו. הנאשם שב וטען כי נוכח העובדה שהבקשה שהגיש היתה לא רק לפריסת חובות אלא גם להמרת כתב האישום בקנס מנהלי, כמו גם דברים כאלה או אחרים שנאמרו לו בעל-פה על ידי גורמי גבייה במע"מ (מר גרובר וסגן המנהל במע"מ ת"א 2) – וללא כל תיעוד – הוא ראה את הסדר התשלומים שנערך עמו כהסכם "ברור" להמרת כתב האישום בקנס מנהלי (ר' בפסקה 35 דלעיל).

לא מדובר אפוא בנאשם-הדיוט שאינו מצוי בהתנהלות רשות המיסים בכלל, ורשויות מע"מ בפרט, ובכך חיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי לא ניתן לקבל את טענתו שאמנם ניתנה לו הבטחה שלטונית מחייבת להמרת כתב האישום שלפניי בקנס המנהלי.

אשר על כן, נוכח הוכחת עובדות כתב האישום, כמו גם דחיית טענות ההגנה, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות שבהן הואשמו בכתב האישום, כאמור בפסקה 3 דלעיל.

דיון והכרעה הגנה מן הצדק - אכיפה בררנית טענת ההגנה מן הצדק הוכרה בפסיקה, ובעקבות כך אף עוגנה בחוק, בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

אחת העילות שהוכרה בפסיקה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק היא אכיפה בררנית.

הפסיקה מכירה בשיהוי בהגשת כתב אישום כעילה להגנה מן הצדק אם "משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה הוא משמעותי, הפגיעה בהגנתו של הנאשם, בחרותו ובנסיבות חייו האישיים עקב השהוי בהגשת כתב האישום היא ממשית ומוחשית ואין בנמצא טעם מניח את הדעת להתנהלותה זו של הרשות מחמת מורכבות ההליך, ניהול החקירה או עומס מכביד" (רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' יוסי ורדי (נבו, 31.10.18 )) וכן מכירה בשיהוי בהגשת כתב אישום כעילה להקלה בעונש (ע"פ 2375/12 עמי מזרחי נ' מדינת ישראל (נבו, 6.8.13)), היא לא מכירה בהימשכות הליכים בבית משפט כעילה לביטול כתב אישום או ביטול הרשעה פלילית.

...

למעשה, אותם סממנים שהיו במועד ביקור המפקחת בשנת 2014, שהובילו את השופט פס בהכרעת הדין למסקנה שהשימוש הוא שימוש חורג לבית כנסת, היו גם בביקור שנערך בחודש יוני 2019.

התוצאה בשים לב למתחם העונש ההולם ולנסיבות שפירטתי לעיל, שנוגעות ושאינן נוגעות לביצוע העבירה, וכן בשים לב לכך שהנאשמים הם בני זוג ומהווים למעשה תא כלכלי אחד (עפ"א 14687-04-11 שלמה וחיניה מדר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום, נבו 26.6.22), מצאתי להעמיד את הקנס לנאשם 1 על סך של 20,000 ₪ ולנאשמת על סך של 10,000 ש"ח. לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 ישלם קנס בסך 20,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

אני מורה לנאשמים להפסיק את השימוש כבית כנסת (להלן: צו הפסקת שימוש).