מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ביטול כתב אישום בגין הגנה מן הצדק בעבירת השלכת גזם

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום עסקה במחזור אשפה וגזם, ניפוי שבבי עץ ואריזתם, טפול בקומפוסט ותערובות, שתילתם ואריזתם ומחזור עץ. הנאשם 2 היה בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום מנכ"ל הנאשמת 1.
משכך, לא שוכנעתי, כי מתקיימים טעמים לקבלת הבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.
כתב האישום בהליך הקודם הוגש כנגד הנאשמת 1 על ידי המועצה האזורית חפר בגין עבירות על פי חוק רשוי עסקים לתקופה שבין ינואר 2012 לאפריל 2013 בעוד בתיק שבפניי ננקטו ההליכים על ידי המשרד להגנת הסביבה בגין עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים וכן עבירות רשוי עסקים אף בהתייחס לתקופות שלאחר הגשת כתב האישום בהליך הקודם וכנגד מעורבים נוספים.
...
משכך, לא שוכנעתי, כי מתקיימים טעמים לקבלת הבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.
משכך לא יכולה להיות ציפיה לביטול כתב האישום ואי נקיטת הליכים בתיק זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת הבקשה באופן חלקי במובן זה שעומדת לנאשמת 1 הגנת "כבר הורשעתי" בעבירה של ניהול עסק הטעון רישוי ללא רישוי כדין בהתייחס לתקופה שבין ינואר 2012 ועד אפריל 2013.
יתר טענות הנאשמים 1-2 נדחות.

בהליך חוקי עזר עירוניים - ברירת משפט (חע"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

בראשית הדברים, אציין כי החלטתי להורות על ביטול כתב האישום, מחמת הגנה מן הצדק.
שתי הטענות הנוספות נופלות בגדר סעיף הסל, 149(10) לחוק, "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". נוסח כתב האישום וסעיף העבירה המיוחס לנאשם – פגם או פסול בכתב האישום: ראשית יובהר, שאף שהצדדים הקדישו את הדיון לטענות הנוגעות למועד הוצאת הגזם, הרי שלמעשה כלל לא יוחסה לנאשם עבירה של הוצאת גזם שלא במועד ההוצאה הקבוע ע"י הרשות לפי חוק העזר, אלא עבירה של השלכה של גזם ברשות הרבים.
דא עקא, עיון בחוק, מעלה כי בהתאם לתיקון 20 משנת 2011 נמחק סעיף זה ועבירת השלכת הגזם הוטמעה בסעיף 13 (ב)(1) לחוק כמפורט: (א)העושה אחד מאלה, דינו קנס, כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד דינו כפל הקנס האמור: (1) נמחקה.
...
יצוין, כי מקובלת עלי טענת המאשימה, כי דרך המלך היא שטענות כנגד החלטות מנהליות יבוררו בבית המשפט לעניינים מנהליים בדרך של "תקיפה ישירה" ולא ב"תקיפה עקיפה" במסגרת ההליך הפלילי (ר' רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637.
במסגרת זו שקלתי אפשרות של סיום ההליך ללא הרשעה ובמתן התחייבות, אולם מאחר ונסיבות המקרה אינן מקיימות את התנאים שנקבעו במסגרת הילכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2), 337) להימנעות מהרשעה, נחה דעתי, כי אין אמצעי לתיקון הפגם שנפל בהליך הפלילי, פרט לביטול כתב האישום.
סוף דבר: מן הנימוקים המפורטים לעיל ובהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

על פי כתב האישום, במעשיהם ומחדליהם המתוארים לעיל, שפכו נאשמים 1, 5 עד 8, מי שיפוליים למי ים ונתנו לו לזרום לסביבה ולים במישרין או בעקיפין ובכך השליכו פסולת ולכלכו את רשות הרבים.
בנוסף, העלו כל הנאשמים טענות של אכיפה בררנית והגנה מן הצדק, בעיקר מן הטעם שלא ננקטו הליכים פליליים כנגד מי מאנשי נמל אשדוד, שבשטחו ארעה הנזילה ושיש לראות בו מנימוקים שפורטו בהרחבה בעיקר על ידי נאשמים 1-4, המעוול היחידי או העקרי האחראי לגלישת כמות כזו או אחרת של נוזל כלשהו לים (בהקשר זה הוגשה אף חוות דעת מומחה רחבת הקף, נ/9 של המומחה מהנדס סביבתי במקצועו, ד"ר שמואל מוקי שפר).
יוער כי בכתב האישום התייחסה המאשימה לפעולת ריקון ה"קוביה" כ"שאיבה" ואילו במסגרת פרשת ההגנה הסבירו הנאשמים כי הפעולה עצמה של ריקון הקוביה אינה פעולת "שאיבה" אלא הפעולה מבחינה מכאנית היא הפוכה ונקראת "סניקה". מטעמי נוחות ולצורך הכרעת דין זו נתייחס לפעולה זו כאל "שאיבה". · במהלך ריקונה של הקוביה השלישית מבין שלוש קוביות, נשפך נוזל אל הרציף.
עבירה של ליכלוך רשות הרבים, לפי סעיף 13(1) לחוק שמירת הניקיון (מיוחסת לנאשמים 1, 5-8) על פי כתב האישום, בגין ארוע שפיכת הנוזל מהפתח העליון של המשאית, הואשמו נאשמים 1, 5-8 גם בעבירה של ליכלוך רשות הרבים.
היסוד העובדתי הנידרש לצורך הוכחת סעיף 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, הוא "המשליך פסולת או מלכלך את רשות הרבים". הגדרת "פסולת" בחוק שמירת הניקיון הנה "לרבות שיירי מזון, קליפות, ניירות, בקבוקים, תיבות, קופסאות, קרטונים, אריזות למיניהן, גרוטאות, פסדים, צמיגים, גזם, גזרי עץ, קרשים, סמרטוטים, בדלי סיגריות, אשפה מכל סוג וכן כל דבר אחר העלול לגרום אי נקיון או אי סדר, למעט פסולת בנין וגרוטות רכב". כאמור וכמפורט בפרק הקודם, מאחר שלא הוכח במידה הנדרשת בפלילים היסוד העובדתי שבעבירה, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי פוזיטיבי לפיו השמן שזלג לרציף ולים מקורו מן המשאית.
השלישי, הסעד הראוי – בית המשפט יבחן האם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטול כתב האישום כולו (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ פד נט(6) 227).
...
ביחס לעבירה זו, העלה ב"כ נאשם 8 טענה לפיה המדובר בהוראת אישום כפולה בגין אותו אירוע וכן הפנה לכך שהנאשמים כלל לא נחקרו על עבירה זו. בשים לב למסקנה העובדתית אליה הגעתי כמפורט לעיל לפיה לא הוכח, במידה הנדרשת בפלילים, היסוד העובדתי הנטען קרי שהנוזל שנשפך לרציף וזלג לים מקורו מן המשאית, הרי שיש לזכות את הנאשמים 1, 5-8 אף מהעבירה של לכלוך רשות הרבים.
מסקנה זו ייתרה למעשה את הצורך בדיון בשאלה האם הנאשמים עצמם פעלו ללא רשלנות ביחס לכל תרחיש עובדתי אחר מזה הנטען בכתב האישום לרבות כזה שאירע לאחר קרות הנזילה, ודאי לא באופן מפורט או מפורש כנדרש.
סוף דבר לאור כל האמור, הנני מורה על זיכוי הנאשמים מחמת הספק מן העבירות שיוחסו להם.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

כתב האישום ייחס למערערים עבירה של איסור ליכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיף 2 + 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984, ומטרד לציבור, לפי סעיף 215 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
מוסיף וטוען הסנגור, שיש להחיל בנסיבות המקרה את ההגנה מן הצדק, ולחלופין טוען הוא, להגנת זוטי דברים, ומוסיף וטוען, כי המחלוקת המרכזית היא, האם שטח הכורכר הוא חלק מתחנת המעבר.
אם ביקשו המערערים להוכיח, שניתנה להם הרשאה ספציפית להשליך פסולת במקום או כטענתם, להניח גזם במקום, היה עליהם להביא ראיות לביסוס טענת הגנה זו, או לפחות לעורר ספק סביר, אך בצדק ציין בית משפט קמא שראיות המשיבה תומכות בטענת המשיבה ובגירסתה, ועדויות המשיבה עקביות ואמינות, וכאמור, מסקנה זו של בית משפט קמא מקובלת עלינו במלואה.
הסנגור העלה בערעורו בקשה להתיר הגשת ראיה חדשה: בקשת רשיון לתחנה למיחזור וטפול בגזם שעליה רשם מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה: "מכיוון שמדובר בגריסה במגרסה ניידת אין צורך לדעתנו באישור המשרד להגנת הסביבה". לא ראינו מקום להזקק לבקשת צירוף הראיה החדשה הואיל ואין בינה לבין העבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים וגרימת מיטרד לציבור, ולא כלום.
המערערים גם עתרו בפנינו, על דרך החלופין, לביטול הרשעתם.
...
באשר לגזר הדין, מסקנתנו היא, לאחר ששקלנו בדבר, שיש מקום לתת משקל גבוה יותר לכך שלמערער מס' 2 ולמערער מס' 3 אין הרשעות קודמות, במובחן מן המערערת מס' 1 שלחובתה עבירות קנס.
הואיל ובית משפט קמא הורה בהחלטתו מיום 7.5.12 לקזז את הפיקדון של 30,000 ₪, שהפקידו המערערים לצורך שחרור המשאית, וזאת על חשבון הקנס של המערערת, וחלקית גם על חשבון הקנס של המערער מס' 2, אנו מורים עתה, לנוכח הפחתת שיעור הקנסות, שהפיקדון של 30,000 ש"ח אשר קוזז על פי החלטת בית משפט קמא מיום 7.5.12, יסלק איפוא באופן מלא את הקנסות שהוטלו כמצויין לעיל על המערערת מס' 1 ועל המערער מס' 2.
התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום אילת נפסק כדקלמן:

כתב האישום מציין כי בתאריך 8.10.2017, משעה מסוימת ועד לשעה 13:30 לערך, בתחום שמורת הטבע בים הדרומי באילת, עסק קטין (להלן: הקטין), שהיה באחריותו ופיקוחו של הנאשם - וסייע לו בפעילות היכטה, בדייג באמצעות חוט דייג ופיתיון עוף, אותם השליך לים.
לסיכום דבריה טענה המאשימה: "דין הנאשם בתיק זה- שהספינה היא ספינה שלו, והפוגע הוא קטין שבאחריותו המלאה (קטין הנוהג ללכת עמו לדוג, זה המשחרר חכות מהסיפון) והוא אשר כשל במתן הדרכה מתאימה ופקוח על הפוגע – כדין חברת קצא"א שכשלה השמורה על ערכי הטבע בשטח שבאחריותה, גם אם הפוגע הוא גורם אחר עמו היתקשרה חוזית". ההגנה מצידה, חזרה בסיכומיה על טיעוניה לפיהם אין מחלוקת על מעשיו של הקטין, כמתואר בכתב האישום, וכן הסכימה שהם מגלמים עבירה על החוק והתקנות.
לשיטת ההגנה, יש להחיל על מקרה זה טענת הגנה מן הצדק, לאור העובדה כי הפקחים פעלו ארוכות על מנת לתעד את העבירות שבוצעו, תחת מילוי חובתם למנוע את הפגיעה עצמה.
במקרה שם, נהג עבד במשאית עמוסה בגזם, ללא כסוי, וכתוצאה מכך התעופף גזם מן המשאית, בנגוד לחוק שמירת הנקיון.
בית המשפט המחוזי קיבל את עירעורו של המערער, קבע כי יש לבטל את הרשעתו בעבירה לפי חוק שמירת הניקיון, ובין היתר קבע, ביחס לאחריותו של המערער כמעסיק, את הדברים הבאים: "... הכלל הוא שאין אחריות שילוחית בפלילים וכל אדם נושא באחריות פלילית בשל היתנהגותו שלו, 'אלא אם כן מצויה בעיניין זה הוראה מפורשת בחוק, או קביעה מפורשת[footnoteRef:1] – על דרך פרשנותה של עבירה מסוימת – בהלכה הפסוקה' (ההדגשה במקור – ז' ה' ) (קדמי, שם, עמ' 177). [1: כל ההדגשות במסמך זה שלי – ג.א.]
...
מן הראיות שהוגשו מטעם המאשימה עולה מסקנה חד משמעית והיא כי הנאשם לא היה מודע לפעילותו של הקטין בזמן אמת, ולכל הפחות קיים ספק ביחס לעובדה זו; כן הוכח שכאשר הבחין הנאשם בקטין כשהוא משליך אוכל לדגים, הוא נזף בו, ודרש ממנו להפסיק את מעשיו.
אינני מקבל טענה זו. הנאשם, בעת שנחקר במשטרה, ראה עצמו כמי שאחראי על הקטין ומעשיו, אולם מובן מאליו שאין כל קשר בין אמירתו זו של הנאשם (אשר יש בה פאן מוסרי ערכי), לבין הרשעתו של הנאשם בעבירה אשר אין לייחס לו ממילא.
סוף דבר, אני מורה על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו. ניתנה היום, כ"א תמוז תשפ"ב, 20 יולי 2022, במעמד הצדדים 1 מתוך 8
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו