על פי כתב האישום, במעשיהם ומחדליהם המתוארים לעיל, שפכו נאשמים 1, 5 עד 8, מי שיפוליים למי ים ונתנו לו לזרום לסביבה ולים במישרין או בעקיפין ובכך השליכו פסולת ולכלכו את רשות הרבים.
בנוסף, העלו כל הנאשמים טענות של אכיפה בררנית והגנה מן הצדק, בעיקר מן הטעם שלא ננקטו הליכים פליליים כנגד מי מאנשי נמל אשדוד, שבשטחו ארעה הנזילה ושיש לראות בו מנימוקים שפורטו בהרחבה בעיקר על ידי נאשמים 1-4, המעוול היחידי או העקרי האחראי לגלישת כמות כזו או אחרת של נוזל כלשהו לים (בהקשר זה הוגשה אף חוות דעת מומחה רחבת הקף, נ/9 של המומחה מהנדס סביבתי במקצועו, ד"ר שמואל מוקי שפר).
יוער כי בכתב האישום התייחסה המאשימה לפעולת ריקון ה"קוביה" כ"שאיבה" ואילו במסגרת פרשת ההגנה הסבירו הנאשמים כי הפעולה עצמה של ריקון הקוביה אינה פעולת "שאיבה" אלא הפעולה מבחינה מכאנית היא הפוכה ונקראת "סניקה". מטעמי נוחות ולצורך הכרעת דין זו נתייחס לפעולה זו כאל "שאיבה".
· במהלך ריקונה של הקוביה השלישית מבין שלוש קוביות, נשפך נוזל אל הרציף.
עבירה של ליכלוך רשות הרבים, לפי סעיף 13(1) לחוק שמירת הניקיון (מיוחסת לנאשמים 1, 5-8)
על פי כתב האישום, בגין ארוע שפיכת הנוזל מהפתח העליון של המשאית, הואשמו נאשמים 1, 5-8 גם בעבירה של ליכלוך רשות הרבים.
היסוד העובדתי הנידרש לצורך הוכחת סעיף 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, הוא "המשליך פסולת או מלכלך את רשות הרבים".
הגדרת "פסולת" בחוק שמירת הניקיון הנה "לרבות שיירי מזון, קליפות, ניירות, בקבוקים, תיבות, קופסאות, קרטונים, אריזות למיניהן, גרוטאות, פסדים, צמיגים, גזם, גזרי עץ, קרשים, סמרטוטים, בדלי סיגריות, אשפה מכל סוג וכן כל דבר אחר העלול לגרום אי נקיון או אי סדר, למעט פסולת בנין וגרוטות רכב".
כאמור וכמפורט בפרק הקודם, מאחר שלא הוכח במידה הנדרשת בפלילים היסוד העובדתי שבעבירה, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי פוזיטיבי לפיו השמן שזלג לרציף ולים מקורו מן המשאית.
השלישי, הסעד הראוי – בית המשפט יבחן האם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטול כתב האישום כולו (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ פד נט(6) 227).
...
ביחס לעבירה זו, העלה ב"כ נאשם 8 טענה לפיה המדובר בהוראת אישום כפולה בגין אותו אירוע וכן הפנה לכך שהנאשמים כלל לא נחקרו על עבירה זו.
בשים לב למסקנה העובדתית אליה הגעתי כמפורט לעיל לפיה לא הוכח, במידה הנדרשת בפלילים, היסוד העובדתי הנטען קרי שהנוזל שנשפך לרציף וזלג לים מקורו מן המשאית, הרי שיש לזכות את הנאשמים 1, 5-8 אף מהעבירה של לכלוך רשות הרבים.
מסקנה זו ייתרה למעשה את הצורך בדיון בשאלה האם הנאשמים עצמם פעלו ללא רשלנות ביחס לכל תרחיש עובדתי אחר מזה הנטען בכתב האישום לרבות כזה שאירע לאחר קרות הנזילה, ודאי לא באופן מפורט או מפורש כנדרש.
סוף דבר
לאור כל האמור, הנני מורה על זיכוי הנאשמים מחמת הספק מן העבירות שיוחסו להם.