התובע טוען כי הואיל ובן מישפחת חסונה נפטר ערב מועד הטיסה ולאור הפרת הנתבעת את היתחייבותה להנפיק אשרות כניסה לנוסעים החלופיים, יש לחייב את הנתבעת בפצוי כספי בשווי ההזמנה ששילמה מישפחת חסונה-שהתובע נאלץ להוציא מכיסו- ועוגמת נפש.
בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת כי אפשרה לתובע להמנע מדמי ביטול מלאים לעניין ההזמנה שביצעה מישפחת חסונה ואיפשרה לתובע לרשום נוסעים חלופיים ואף התחייבה כאמור להנפיק לנוסעים החלופיים אשרות כניסה ואולם המשפחה החלופית לא הודיעה כי היא כבר פנתה לגורם מטפל אחר ולכן אין ביכולתה של הנתבעת להנפיק לנוסעים החלופיים אשרות כניסה ופועל יוצא מכך בני מישפחת כראדי לא עלו על הטיסה, ומכאן שדין התביעה להדחות.
גם אם התובע סבר שהנתבעת לא תשיב למשפחת חסונה את הכספים ששולמו עבור חבילת הנופש, לא ניתן לראות בכך הפעלת לחץ פסול, עושק או כפיה שמצדיקים את ביטול החוזה ומזכים את התובע בהחזר כספי מלא.
לאחר מכן ובשיחה שהתנהלה בין נציגת הנתבעת לתובע בלבד, נאמר לנציגת הנתבעת כי אחד מבני המשפחה פנה לחברה אחרת על מנת לקבל אשרות כניסה, ובזו הלשון:
"טוב תשמעי הבחור לא רוצה להוציא להם את הוויזה, הוא לא נמצא במשרד, הוא טוען שאין לו את המייל, אה פשוט מאוד הבנתי ממנה שאח שלה אתמול ביקשה ממנו עזרה והיא שלחה לו את הדרכונים והוא שלח אותם לאיזה סוכן ושלח אותם לחברה ובנתיים הסוכן שמפה הוא מיתעלם מהם ולא רוצה לעזור להם, כאילו לא שילמתם לי אני לא רוצה את הוויזה ולא רוצה שתצאו, אני לא אעזור לכם."
באותו הקשר, לפי עדותה של נציגת הנתבעת בעמוד 7 שורות 31-32, 35, לא ניתן להנפיק אשרות כניסה למי שפנה לסוכן אחר ובכפל, בזו הלשון:
"ניתן אבל אם הספק, אם הלקוח פנה למישהו אחר, לא ניתן להנפיק את הוויזה
...
באשר לרכיב עוגמת הנפש, לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל הנדרש.
סוף דבר
בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת ברובה.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 16,200 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
