ביטול חתימה טופסי פנסיה למי שלא שולט בעברית

בהקשר זה יש לציין, כי מצופה מקרן פנסיה הנותנת שירות מזה מספר שנים למספר לא מבוטל של עמיתים במשק, שחלקם מן הסתם אינו בקיא בשפה העברית, לפעול כגוף צבורי ולדאוג לנהלים ברורים בעיניין זה. לא נעלם מעיננו כי התובעת טענה בכתב התביעה, באמצעות ב"כ, כי הגיעה למשרדי הנתבעת בעפולה יחד עם כלתה שגם היא אינה יודעת לקרוא עברית והוחתמה על הטפסים ללא שהבינה את תוכנם.

סיכום מכל האמור לעיל, עולה כי התובעת אשר אין חולק כי אינה שולטת בשפה העברית, חתמה על גבי טפסים שלא תורגמו לה ולא הוסבר לה תוכנם.

...

אי לכך ולאור כל המקובץ, אנו קובעים כי יש לבטל את חתימתה של התובעת על גבי טופס ההמרה ואין לתת לחתימה זו כל תוקף משפטי.

כמו כן, אנו מורים בזאת לקרן לשלם לתובעת את הסכום שנצבר עבורה בגין פיצויי פיטורים נכון ליום 5.4.12, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום.

במסגרת כתב התביעה, התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, גמול שעות נוספות, גמול עבודה בימי שבת, פצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, שכר עבודה בגין חודש 11/2016, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים וימי בחירות, פיצוי בגין תלושי שכר "לקויים" ופיצויי הלנה.

זאת ועוד, במסגרת ניהול ההליך התעוררו לא מעט תהיות וסימני שאלה, באשר לגירסתה המאוחרת של הנתבעת בדבר מסירתה הודעה לעובד, כך שבין היתר: עיון בהודעה לעובד שהציגה הנתבעת, מעלה כי ההודעה לכאורה, כתובה בשפה העברית, שפה שהתובע אינו שולט בה. (ראו גם ע' 14 ש' 8-13 לפרוטוקול).

מנהל הנתבעת העיד כי, הנתבעת קיבלה ייעוץ מעו"ד והחליטה לעשות סדר "ולעבוד כמו שצריך עם כל העובדים" ולכן הונפקו טפסי הודעה לעובד לכלל העובדים (ראו ע' 26 ש' 1-9 לפרוטוקול).העובדה כי התובע לא הוחתם על ההודעה לעובד וזו אף לא נימסרה לו בשפה השגורה בפיו מעלה תהיות, בעיקר שעה שהנתבעת, לטענתה, הייתה מלווה על ידי עו"ד. מנהל הנתבעת, אשר העיד כי הסביר לתובע אודות תנאי ההודעה לעובד (ראו ע' 28 ש' 1 לפרוטוקול) לא ידע ליתן הסבר המניח את הדעת באשר לאותן זכויות המוקנות לתובע בהתאם לאותה הודעה, עת ציין, במסגרת עדותו : "אתה שואל שאלות שאני לא זוכר מה הוספתי. אני יודע שאני מעביר כל חודש להנהלת החשבונות ומקבל תלוש" (ראו ע' 27 ש' 2-3 לפרוטוקול).

(א1) (1) לעניין שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית ושעות נוספות ייערך הרישום בפנקס שעות העבודה באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל; (2) לא בוצע הרישום בפנקס כאמור בפיסקה (1) באמצעים מכאניים, דיגיטאליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעביד מינה לכך .

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע פנה למיתקן השהייה "חולות" מיוזמתו ועל דעת עצמו וזאת חרף העובדה שהנתבעת דאגה לו לייצוג משפטי מתאים במסגרתו הוגשה עתירה כנגד שהייתו ב"חולות" שביטלה את שהייתו שם. לאחר מכן נערך לתובע שימוע נוסף והוא החליט על דעתו שלא לערער על הוראת השהייה ועל כן נשלח ל"חולות" בשנית כך שדינו כדין מתפטר שאינו זכאי לפצויי פיטורים.

...

אנו סבורים שדווקא ההיפוך הברור בין תשובותיו, מרמז באופן משכנע על הבעייתיות בתרגום בישיבה הראשונה.

בנוסף, נציין כי נכתב במפורש בעמוד 10 לתצהירו של התובע כך: "אני מצהיר כי זה שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי דלעיל שתורגם לי בשפתי אני דובר – אמת". אנו סבורים שדי בכך.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: סך של 2,500 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

ואולם, הסכם הפשרה ופסק הדין שאישר אותו בוטלו לבקשת ב"כ התובע (ובהתאם למוסכם) מכיוון שמבדיקה שנערכה התברר שבקופות ישנו סכום נמוך מזה שצוין בהסכם הפשרה.

מעדות התובע עולה כי הוא אינו שולט בשפה עברית ואינו בקיא בפרטי ההיתקשרות עם הנתבעת.

זאת אומרת באוקטובר 2012 הייתה לך חתימה אחרת מ- 2016 כשכתבת את התצהיר? יכול להיות שהחתימה היא שלך בטופס הודעה לעובד? לא. קודם טענת שדורון אמר לך כמה תקבל לשעה והוא אמר לך את כל התנאים לפי שהתחלת לעבוד? לא. הוא לא אמר ואני לא יודע דברים כאלה.

הפרשות לקופת גמל – קרן פנסיה לטענת התובע, מאחר והוא הועסק על ידי הנתבעת בעבודות ניקיון עבור המועצה המקומית, הרי שההתקשרות של הנתבעת עם המועצה המקומית היא היתקשרות עם המדינה, ועל כן חל על הצדדים ההסכם הקבוצי המיוחד מיום 4.12.12 בין מדינת ישראל להסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – ההסכם המיוחד) והתובע זכאי לפצוי בגין הפרשות מעסיק.

...

כפי שנאמר לעיל, אין אנו סבורים כי התלושים פיקטיביים.

גרסתו של התובע אמינה עלינו, וזאת למרות שהתובע לא הציג אסמכתא לעניין זה. על כן אנו קובעים שהתובע נתן הודעה כדין על עזיבתו ודין טענת הקיזוז של הנתבעת בגין רכיב זה להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 2,165 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח האמור, וכן נוכח העובדה שקבענו כי החברה לא מסרה לעובד טופס הודעה, אשר עשוי היה לייתר חלק משמעותי מהמחלוקות, ההוצאות שבהן חויב העובד בבית הדין האיזורי מבוטלות.

בתצהיר עדותו הראשית העיד העובד בין היתר כי מעולם לא ראה את ההודעה לעובד שנטען כי נימסרה לו והחתימה המתנוססת עליה אינה חתימתו; כי אינו שולט בשפה העברית; וכי תלושי השכר שניתנו לו פקטביים.

מיסמך נוסף שהוגש כותרתו "פירוט תנאי עבודה לעובד חדש" (בעברית ובאנגלית) שבו נכתבו פרטי העובד (שמו ומספר דרכונו) תוך שצוין תאריך תחילת העבודה 18.5.16 בתפקיד מנקה ובשכר "25" כשבתחתית העמוד חתימת העובד (כאשר יצוין כבר כעת כי החתימות בשלושת המסמכים אשר נטען כי הן חתימות העובד - שני המסמכים הנ"ל וטופס 101 - שונות ממסמך למסמך).

(2) יתרת החיוב בגין דמי חגים (מעבר ל101 ₪), וכן החיובים בגין הבראה, הפקדות לפנסיה ופצוי פיטורים, קרן הישתלמות – מתקבל, וחיובים אלה מבוטלים.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

לאור כל האמור לעיל, התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסכומים הבאים: · סך של 200,000 ₪ בגין כאב וסבל; · סך של 1,100 ₪ לחודש בגין הפסדי שכר לעבר, וזאת לתקופה שבין 28.12.2016 (החל מחצי שנה לאחר הלידה] ועד היום, לפי בסיס שכר בסך של 5,500 ₪ ונכות תפקודית וגריעה מכושר ההישתכרות בשיעור של 20%; · סך של 1,100 ₪ לחודש בגין הפסדי שכר לעתיד, לפי הנתונים שלעיל ועד גיל 67; · הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% מסך הפסדי השכר לעבר ולעתיד; · סך של 100,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד; · סך של 25,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, טיפולים נפשיים ופרא רפואיים; · סך של 50,000 ₪ בגין הוצאות מוגברות עבור תזונה, מוצרי הגיינה ונסיעות לעבר ולעתיד.

באשר לטענת התובעת בדבר הפרת החובה לקבלת הסכמת המטופל, נטען כי התובעת נתנה את הסכמתה מדעת לטפול הרפואי וחתמה על טופס ההסכמה, לאחר שקבלה הסבר מקיף ומפורט אודות הסיכונים ואפשרויות הטיפול.

בסופו של יום, חוות דעתו של פרופ' דרזניק ייתרה את הצורך במינויו של פרופ' סמואלוב, כך שכתב מינויו בוטל ובהסכמת הצדדים.

התובעת חתומה אך ורק על טופס הסכמה להשאר בחדר לידה (ראו: עמ' 34-36 בנספח ת-3 שצורף לתצהיר התובעת שסומן על ידי בית המשפט כמוצג ת/1 – יש לציין כי הנספחים צורפו בשפה העברית), טופס שאין בו כל זכר לגרימת קרע מהסוג הנידון או לצורך בתפירתו בחדר ניתוח או לצורך בניתוח כלשהוא.

פרופ' דרזניק מצא כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%, לפי סעיף 15(2)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להן: התקנות), שעניינה "FISTULA ANI (שסע בפי הטבעת) המפרישה לסירוגין ללא הפרעות ניכרות". המומחה לא מצא ממצאים המעידים על הפרשות צואה או אי שליטה מוחלטת בסוגר.

...

עזרת צד ג': בהינתן מצב הרפואי של התובעת לאחר הלידה, שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לה פיצוי גלובלי בגין העזרה והסיוע מבני משפחתה.

כך, שמקובלת עלי דרישת התובעת להעמיד בסיס שכרה החודשי, לצורכי הערכת נזקיה בראש נזק זה, על סך של 5,500 ₪, אך מנגד אין בידי לקבל את טענתה בדבר שיעור הפגיעה בכושר העבודה או בדבר שיעור הנכות התפקודית.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 231,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של .