ביטול חלקי של פסק בוררות כלשהו

נטען כי "מרגע שהמשיבות בחרו במודע שלא לבקש בגדר הליך הבוררות המשלים לתקן את כתבי טענותיהן חרף האמר בפסק הדין של בית המשפט העליון (ואף יותר מכך בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, כמפורט להלן) ואף בחרו שלא להגיש ראיות כשלהן או תצהיר משלים כלשהוא מטעמן" - לא ניתן היה לאפשר להן שינוי חזית ולתמוך את ההכרעה בשינוי זה. בבקשתו להתיר צירוף ראיות טען נסאר כי יש לבטל את פסק הבוררות מחמת "משוא הפנים הבולט והקשה" לרבות "הפגיעה הקשה בצדק, למצער מראית פני הצדק", אף הוסיף טענת ביטול לפיה לא קיימה הבוררת את חובתה לשמוע את הראיות והטענות "מחדש בלב פתוח וללא מסקנה גמורה מראש" ולפיה "המשחק היה מכור". תשובת כהן כהן מבקשת לדחות את בקשת הביטול מחמת אי צירוף תצהיר תומך (למעשה צורף) מחמת חוסר תום לב, אף לגופה.

גם בית המשפט העליון קבע כי "היה לנסאר יסוד סביר להניח שכהן מכירה בזכותו העקרונית לתשלום דמי תיווך בגין מימוש זכות הסרוב, ואך סבורה כי יש לדחות את תביעתו מטעמים ה'חצוניים' לזכות העקרונית האמורה (כגון חוסר תום לב, הפרת חובת אמון וכדומה), או לקזז מדמי התיווך סכומי כסף אלה או אחרים" וכי "מטעם זה, נדמה כי נסאר לא ראה להציג לפני הבוררת טענות וראיות בנוגע לעצם זכאותו לקבלת דמי תיווך בגין מימוש זכות הסרוב, להבדיל מהסכמי החכירה". על כן נפסק כי: "יש לדחות את העירעור [של כהן] בכל הנוגע לביטול החלקי של פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק", ויש .

...

בבקשתו להתיר צירוף ראיות הוסיף נסאר עילת בטלות המתבטאת בנעילת הדעת ובהיות "המשחק היה מכור" משהבוררת הפרה חובתה לשמוע את הראיות והטענות "מחדש בלב פתוח וללא מסקנה גמורה מראש". טענתו המרכזית של נסאר היא שהבוררת פעלה בניגוד להוראות בית המשפט העליון שהורה לה "לבחון מחדש" את כל השאלות הרלבנטיות הדרושות להכרעה בסוגיית זכותו לדמי תיווך מכוח מימוש זכות הסירוב הראשון, בפועל היא "לא בחנה את הדברים מחדש אלא הסתמכה ונשענה על המסקנות או הדיון שנערך בעניין במסגרת פסק הבוררות הקודם..." ורק בדקה אם הוצגו בפניה ראיות חדשות.

פוסקת כבוד הבוררת בפסק הבוררות נושא הבקשה הנוכחית: "הנתבעות אמנם רכשו את המקרקעין בסופו של דבר, אלא כפי שפורט בפסק הבוררות הראשון הדבר היה רק לאחר הליכים משפטיים ארוכים, כ-14 שנה לאחר העסקה עם נסאר ובסכום אחר לחלוטין, גבוה בהרבה ממה שהיה בעסקה אותה הציג נסאר לתובעים [צ"ל הנתבעים] לא בהתאם לעסקת היסוד, שאם אכן הייתה מתרחשת, היו התובעים זכאים לקבלת העמלה הנכספת" (עמוד 30); "רכישת המקרקעין שלא באותה תצורת עסקה, היינו בתנאים ובתמורה שונים ממה שהוסכם בין התובעים ובין הנתבעות, בוודאי תשלום תמורה בתנאי שוק רגילים ... והמשך קיומו של חיוב תשלום של עמלת תיווך, אין בו היגיון מסחרי ו/או כלכלי כלשהו" (עמוד 32); "... עלה בידי הנתבעות לרכוש את המקרקעין בעסקה אחרת בלבד, רצופה בהליכים משפטיים, שמגיעים פעם אחר פעם לערכאה הגבוהה ביותר, ביהמ"ש העליון, לאחר כ-14 שנים בסכום שהינו משולש (כפי שלוש)... ההבדלים המשמעותיים בין העסקאות מנתקים כל קשר בין העסקה המקורית אותה התחייב נסאר לספק ובין העסקה שקרתה בפועל" (עמוד 38); "כדאיות עסקת המקרקעין לנתבעות הינה ברורה ומובנית, הרי אלמלא היה הדבר כדאי עבורן לא היו מבצעות את העסקה ולא היו 'נלחמות' על כך בערכאות משפטיות שונות. אין בכך, כשלעצמו, לשנות את ההסכמה הבסיסית שבין הצדדים לבוררות בנוגע  לזכאות התובעים לקבלת העמלה – ביצוע עסקת היסוד בתנאים בתמורה ובמועדים שנקבעו אז" (עמוד 46); גם אם נניח בצד את אמירת הבוררת לפיה בהסכם 2008 הוטלה על נסאר מטלה – "השגת הסכמה עם המסדר לקיים את עסקת היסוד, שהיא רכישת המקרקעין בתמורה לכ – 100 מיליון ₪"- שאין לה כפי שציינתי קודם, כל זכר בהסכם 2008, שמטרתו היתה אך להגדיר מחדש את הזכאות לדמי תווך וכימותם נוכח פתיחת ההליכים עם המסדר, הרי מה שהבוררת קובעת הוא שמאחר ונדרשו 14 שנות התדיינות והמכר בסוף נכפה על המסדר במחיר גבוה יותר - המתווך איבד את זכותו לשכר.

התוצאה אני מורה על ביטולו של פסק הבוררות שניתן ע"י הבוררת כבוד השופטת בדימוס ורדה אלשייך ביום 04.09.2022.

המשיבות ישלמו למבקשים את הוצאות ההליך לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪.

בסעיף 24 לחוק הבוררות אין עילת בטלות בשל העדר פרוטוקול וסגנון גם לא הצביעה על עוול כלשהוא שניגרם לה כתוצאה מאי רישום פרוטוקול.

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, חזרנו וקראנו את פסק הבוררות, פסק דינו של בית הדין הארצי וכן עיינו במסמכים שהוצגו על ידי הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לאשר את פסק הבוררות ולדחות את הבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות.

...

בהמשך לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ביום 26/12/2018, בסכסוך שבין מר דוד אלמקייס (להלן – "הסוכן") לבין סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ (להלן: "הסוכנות"), הנני להודיעכם, כמייצגים את הצדדים, כי אני מקבל עלי ברצון להיות בורר יחיד בין הצדדים, כפי שקבע בית הדין המכובד.

גם מבחינה מהותית, לא מצאנו כי אי רישום פרוטוקול מהווה הפרה של כללי הצדק הטבעי.

לכל הנימוקים המפורטים לעיל יש להוסיף כי מאחר שהסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית הדין הארצי, נועדה לסיום כל המחלוקות ביניהם, כאשר חילוקי דעות שלא לובנו במסגרת הדיון בבית הדין הארצי, הועברו להכרעת הבורר, הרי שגם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה לביטול של שני סעיפים מפסק הבוררות.

סוף דבר – בקשתה של סגנון לביטול חלקי של פסק הבוררות נדחית.

בפסק דינו מיום 28.4.2019, קיבל בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא, השופטת י' שבח), את הבקשה והורה על ביטול חלקי של פסק הבוררות.

למען הסר ספק, אנו מוסיפים ומדגישים כי פסק דיננו זה נוגע לסוגיית הסמכות בלבד, ואיננו מביעים עמדה כלשהיא באשר לטענות המועלות על ידי מי מהצדדים בעירעור לגופו.

...

ובאשר לטענה כי מדובר ב"החלטת ביניים" – אנו סבורים כי לא ניתן לסווג החלטה הניתנת בבקשה לביטול פסק בוררות כ"החלטת ביניים" או כ"החלטה אחרת".

מן הטעמים המפורטים לעיל, אנו מורים כי פסק הדין בערעור אשר ניתן בדן יחיד ניתן בחוסר סמכות ודינו להתבטל.

עוד אנו מורים כי הערעור יקבע לדיון בפני הרכב שלושה.

לטענת המבקשים, למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכוב הליך הבוררות ולא בכדי המשיבה לא עמדה על נזק כלשהוא שעלול להגרם לה. ממילא, אף ככל שייגרם למשיבה נזק כלשהוא, יהיה באפשרותה לתבוע נזק זה במסגרת תביעה שתגיש לבורר, ככל שתדחה הבקשה לביטול חלקי של פסק הבורר.

...

בנסיבות אלה, איני סבורה כי בקשת המשיבה לבורר הוגשה בחוסר תום לב במטרה "לקבוע עובדות בשטח". סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, שעה שהמבקשים לא עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם להוכחת התנאים הנדרשים לשם מתן סעד של עיכוב הליכי בוררות, הבקשה נדחית.

נוכח המסקנה אליה הגעתי איני נדרשת לדון בבקשתה של המשיבה לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה להוצאותיה.

המזכירות תדוור החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ביחס לסכום, אשר חויבה בו המשיבה, ניתנה על ידי פסיקתא, שאישרה את פסק הבוררת, באשר, המשיבה לא הגישה בקשה מטעמה, לביטול או לשינוי כלשהוא בפסק, והשלימה עם האמור בו. המבקשת, בהליך שלפני, טוענת, כי יש מקום לביטול חלקי, או לתיקון, של פסק הבוררת, במספר נקודות, אשר אמורות, לשיטתה, להביא להוספת סכומים נכבדים לחיוביה של המשיבה כלפיה: היה מקום לפסוק לפי חלופה א' הגבוהה, או לפחות לפי חלופת הביניים של המומחה, תחת הבחירה בחלופה הנמוכה מבין השלוש, באשר לכימות שווי העבודות שביצעה המבקשת.

...

בנסיבות ענייננו, משאין נדרש דיון המשכי בבוררות, סבורני כי יספיק לכך חודש אחד ( 30 יום).

הבקשה מתקבלת חלקית, לפי האמור.

המשיבה תשלם הוצאות המבקשת בהליך הנוכחי בסכום של 7,500 ₪ שיש לשלמם בתוך 30 יום.