ביטול חלופת מעצר למפקחות דוברות שקר

..משכך, עלתה השאלה, מדוע צויין בבקשות המעצר, בין יתר הפרטים שצויינו, כי הילדה ציינה שראתה שיער באוזני האנס, וכי אכן יש לתובע שיעור באוזניו? תשובה לכך לא קיבלנו, ותשובותיהם המתחמקות של השוטרים בבית המשפט העידו על עליבות, ונסיון בלתי נלאה להמשיך ולחזק את אמירותיהם השקריות וחסרות הבסיס.

בתשובה לכך כתבה השופטת "אם כך הדבר – מדוע נזקקת מישטרה לאותן בדיקות? תמהני? יש לתת דף זה לעיון שופט מעצרים", והוסיפה "לאחר כתיבת הדברים מסר המפקח בביהמ"ש שלא בפתק, אלא בגלוי כי: על פי מימצאי הבדיקות שנערכו לאחר הארוע הייתה למישטרה חובה לקחת דגימות דם שיער ורוק ולהעבירן לצורך השוואה למעבדה ועדיין רואה המישטרה חשיבות בבדיקות אלה". בהחלטת בית המשפט המחוזי נאמר כי בית המשפט השתכנע שיש צורך בהמשך החקירה והמעצר, אך יש לזרז את קבלת תוצאות הבדיקות ממז"פ. הערר נתקבל באופן חלקי, במובן זה שמעצרו של המשיב קוצר ביום אחד עד ליום 26.7.99 בשעה 10:00, אלא אם תנתן החלטה אחרת על ידי שופט המעצרים, וככל שתוצאות בדיקת מז"פ ינקו את המשיב מאשמה, על המישטרה להביא עוד קודם לכן את המשיב בפני שופט תורן על מנת לבקש את שיחרורו.

בהחלטתו ציין השופט כי "דובר בתיק עם חומר רב, בזמן שעיינתי בתיק לא קראתי את מלוא חומר הראיות, קראתי בעיון את התלונה של המתלוננת, את הדיונים שקדמו לדיון זה בפני שופטים אחרים כולל ערר בפני כבוד השופטת קפלן, ומזכרים שונים שהוגשו לשופטים במהלך הדיונים". בשלב זה, כבר הצטברו לחובת המשיב כימעט כל הראיות שעמדו בפני בית המשפט בשלב המעצר עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב האישום.

במצב הדברים הרגיל, ואילו היינו מסבים הגלגל לאחור, הרי שנוכח הממצאים אליהם הגענו במסגרת התביעה הנזיקית דכאן, היה מקום לפסוק למשיב פיצוי לפי החלופה השניה בסעיף 80(א) לחוק העונשין, ונחזור ונעמיד לשון הסעיף נגד עינינו: הוצאות ההגנה מאוצר המדינה (א) משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט; ההליך לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין הוא ספיח להליך הפלילי העקרי.

...

ויוזכר שוב: כיוון זה הביא בסופו של דבר לשחרור המשיב.

לאמור: די בראיות האחרות שגייסה התביעה, שכאמור מוכיחות מעל לספק סביר שראובן הוא הפורץ, כדי להוכיח שאילו היו נבדקות טביעות האצבע היו מתגלות טביעות אצבעותיו של ראובן, או אף שהימצאות טביעת אצבע אחרת לא הייתה סותרת באופן סביר מסקנה זו. כפי שנקבע בעניין סולימאן: "הלכה היא כי מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו (ראו למשל: ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (9.8.2006); רע"פ 2132/11 ארז נ' מדינת ישראל (20.3.2011))" (ע"פ 8447/11 סולימאן נ' מדינת ישראל (24.9.2012)).

סוף דבר, לו תישמע דעתי, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל.

אוסיף כי הממונה על הפיקוח האלקטרוני הורה בהחלטתו מיום 27.2.20, לאחר שימוע שנערך למשיב, על הפסקת המעצר בפקוח אלקטרוני והחזרתו של המשיב למעצר בשל ביצוע עבירה במהלך תקופת הפיקוח.

נטען לענין זה, בין היתר, כי לא מן הנמנע שהנאשם האחר בתיק השוד הוא זה שהתקשר לאיים על המתלוננת, כי כתב האישום בגין עבירות האינוס שניפתח נגד המשיב בעקבות תלונת המתלוננת בוטל בעקבות חזרת המתלוננת מתלונתה דבר המעיד על מהימנותה, כי מחקר תיקשורת שנערך לגבי ה"ברזל" המשויך למספר הטלפון ממנו נערכה השיחה מעלה כי לא בוצעה שיחה מן הברזל וכי הטלפון לא נמצא בחיפוש שנערך בביתו של המשיב.

אוסיף שחרף טענות ב"כ המשיב לענין איכות ההקלטה וקיומו של "עוות קול", ממשמע השיחה ברי כי אדם המכיר את הדובר באופן אישי, יכול לזהותו.

עילת מעצר וחלופה משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של הדחה בעדות, קרי: ניסיונו של המשיב להניע את המתלוננת, באיומים על שלומה ועל שלום בני משפחתה, להעיד עדות שקר או לחזור בה מהודעתה , קמה עילה למעצרו של המשיב בשל חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות מסקנתי היא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת ההדחה בעדות המיוחסת למשיב.

לאור כל האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בכל המתייחס לשני כתבי האישום התלויים ועומדים נגדו כמפורט לעיל (ואשר הדיון בעניינם בינתיים אוחד).

ב"כ הנאשם הציע חלופת מעצר הכוללת פקוח דודה של המתלוננת ואישתו, בתנאי מעצר בית בראשון לציון וכן יציאה לעבודה במאפיה בה הועסק עובר למעצרו, הממוקמת באשדוד, כאשר המפקח יביאו מראשון לציון למקום העבודה ויחזירו משם.

עם הגעת ניידת למקום, שוחח שוטר דובר השפה עם המתלוננת שמסרה, כי היא והנאשם מגיעים לעיתים קרובות לעימות פיסי וכעת שוב החל לשתות והיא חוששת ששוב יכה אותה.

לשאלת החוקר האם המתלוננת משקרת משיב "אני לא יודע, אני אוהב אותה, אנחנו לבד נטפל בזה". מיזכר רפ"ק צפניה כרבי 16.1.17 – לאחר העימות, בהעדר עבר פלילי החליט לשחרר את החשוד בתנאים.

רצף הקריאה משקף, על פני הדברים ולכאורה, מציאות מדאיגה ביותר של מי שנתונה מצידו של הנאשם תחת היתנהגות תוקפנית ואלימה, אפשר שמזה זמן לא מבוטל (ראו התבטאויות מפורשות של המתלוננת בעיניין זה, הצורך שהרגישה בהנחיית הילדים להיתקשר למישטרה אם קורה משהו חריג, מעורבות האח העולה מן התיק בארוע הראשון, ועוד).

...

על כן אני מורה לשירות המבחן לתת תסקיר מעצר בעניינו של הנאשם בתוך 21 יום.

שירות המבחן שלל אפשרות של חלופת מעצר באיזור המגורים של משפחתו, אך לא שלל אפשרות של חלופת מעצר במרחק משמעותי, תחת פקוח סמכותי.

ראשית, קול זה זוהה בשתיים מבין האזנות הסתר, על ידי הדוברים, בשם "סלימאן". יתרה מזו, המדובר באחיו של המעורב האחר.

לעניין חלופת המעצר, הדגים הסניגור המלומד מספר לא מבוטל של מקרים בהם בית המשפט העליון הורה על שיחרור, אף בעבירות של החזקת סם בכמויות משמעותיות ואפילו סחר.

בכך, הראה גם נכונות להטעות המישטרה ולשקר, ובכך גם מקשה על מתן אמון בחלופת מעצר.

...

בהתאם לסיכום, פנה הנאשם 2 ומסר במשטרה הודעה שקרית כאמור.

נוכח כל האמור, הערר נדחה.

אשר לעילת המעצר, טען כי זו גבולית בהנתן שמדובר בעבירת רכוש ונסיבות ביצוע העבירות אינן מלמדות על תיחכום וניתן להסתפק בחלופת מעצר בבית אחותו החורגת של המשיב בשבט אלעזזמה בפיקוחה.

  ראו לעניין זה את הדברים שנאמרו ברע"פ ראמי יחיא (לעיל), ואת דברי כבוד השופט לוי ברע"פ 2806/07 ח'יר יונס נגד מדינת ישראל (29.03.07): "התופעה של גניבת בקר ותוצרת חקלאית הלכה ופשתה, וכיום היא בבחינת מכת מדינה. מציאות כזו היא בלתי נסבלת. היא גורמת לנזק כלכלי לא רק לבעליו של הבקר הגנוב, אלא לכל מי שעוסק בענף זה, ושנאלץ להשקיע משאבים יקרים בניסיון למנוע מפורעי חוק לשים לאל את מה שלעיתים הוא מיפעל חיים. למרבה הצער, כבר היתרחשו מקרים שבמהלך הניסיון למנוע את הנזק התגלגלו הדברים לכדי תוצאות קשות ואף קטלניות. דומה כי מאמצי האכיפה המושקעים בתחום זה של העבריינות הם דלים ויעילותם מוטלת בספק. במצב דברים זה המעט שמערכת בתי-המשפט יכולה לתרום בניסיון להשיב את הסדר על כנו- הוא להחמיר עם מבצעיהן של העבירות, במטרה להבהיר לכל כי מי שישלח את ידו בקניינו של אחר, ישלם על כך מחיר כואב." וראו גם דברי כב' השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 835/06 חילו נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2676, 2679 שם דובר בין היתר בגניבת עגלים: "במקרה דנן, חברו העוררים יחדיו על-מנת לבצע עבירות חמורות. העוררים תיכננו מראש את מעשיהם ושיתפו פעולה ביניהם. אני סבור, כי העבירות המיוחסות להם מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותם וזאת אף לאור העובדה, כי עבירות אלה הפכו ל'מכת מדינה'." וראו גם דברי כב' השופט ר' רובנשטיין בבש"פ  1782/13  לפיהם:  "העבירה המיוחסות למבקש - גניבת בקר - היא עבירה חמורה (ראו, למשל, ע"פ 933/98 מדינת ישראל נ' חומיידה (לא פורסם, 15.5.08)), ולא בכדי יחד לה המחוקק דבר חקיקה עצמאי" (בעבר הוראת סעיף 393א לחוק העונשין, וכיום בגדר סעיף 384(א)(2) לחוק העונשין).

מדובר במשיב שהוא אמנם צעיר ונעדר הרשעות, עם זאת היתנהלותו מלמדת על מי שהוא מניפולטיבי, אשר לא רק משקר בחקירתו אלא שקודם לכן מפעיל רבים מבני משפחתו אשר מגיעים למקום הארוע על מנת לסייע לו וכשבמהלך הגעתם למקום הוא מתדרך ומנחה אותם לתמוך באליבי אותו הכין מראש.

משבוצעה הקראה מורה על ביטול דיון ההקראה בתיק העקרי שנקבע ליום 5.2.2018, ועל ביטול זימון המשיב באמצעות שב"ס לאותו מועד.

...

אני לא מבין על סמך מה חברי פוסל את האחות וטוען שבגלל שאמו לא יכולה להשתלט עליו אז גם האחות לא תוכל להשתלט עליו, מאיפה המסקנה הזאת ועל מה היא מבוססת? אני חושב שבית המשפט יכול להתרשם מכך שמדובר בערבה אחראית, אסרטיבית, שיכולה להציב גבולות למשיב, מדובר במי שגדולה מהמשיב ב-16 שנים, ובוודאי שלא ניתן לפסול אותה לא בשל העובדה שהיא אחותו ולא בשל העובדה שהיא אישה .

  ראו לעניין זה את הדברים שנאמרו ברע"פ ראמי יחיא (לעיל), ואת דברי כבוד השופט לוי ברע"פ 2806/07 ח'יר יונס נגד מדינת ישראל (29.03.07): "התופעה של גניבת בקר ותוצרת חקלאית הלכה ופשתה, וכיום היא בבחינת מכת מדינה. מציאות כזו היא בלתי נסבלת. היא גורמת לנזק כלכלי לא רק לבעליו של הבקר הגנוב, אלא לכל מי שעוסק בענף זה, ושנאלץ להשקיע משאבים יקרים בניסיון למנוע מפורעי חוק לשים לאל את מה שלעיתים הוא מפעל חיים. למרבה הצער, כבר התרחשו מקרים שבמהלך הניסיון למנוע את הנזק התגלגלו הדברים לכדי תוצאות קשות ואף קטלניות. דומה כי מאמצי האכיפה המושקעים בתחום זה של העבריינות הם דלים ויעילותם מוטלת בספק. במצב דברים זה המעט שמערכת בתי-המשפט יכולה לתרום בניסיון להשיב את הסדר על כנו- הוא להחמיר עם מבצעיהן של העבירות, במטרה להבהיר לכל כי מי שישלח את ידו בקניינו של אחר, ישלם על כך מחיר כואב." וראו גם דברי כב' השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 835/06 חילו נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2676, 2679 שם דובר בין היתר בגניבת עגלים: "במקרה דנן, חברו העוררים יחדיו על-מנת לבצע עבירות חמורות. העוררים תכננו מראש את מעשיהם ושיתפו פעולה ביניהם. אני סבור, כי העבירות המיוחסות להם מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותם וזאת אף לאור העובדה, כי עבירות אלה הפכו ל'מכת מדינה'." וראו גם דברי כב' השופט ר' רובנשטיין בבש"פ  1782/13  לפיהם:  "העבירה המיוחסות למבקש - גניבת בקר - היא עבירה חמורה (ראו, למשל, ע"פ 933/98 מדינת ישראל נ' חומיידה (לא פורסם, 15.5.08)), ולא בכדי יחד לה המחוקק דבר חקיקה עצמאי" (בעבר הוראת סעיף 393א לחוק העונשין, וכיום בגדר סעיף 384(א)(2) לחוק העונשין).