ביטול חיוב בהוצאות לטובת המדינה בהוצאה לפועל

בהתאם לאמור בהחלטה הוריתי על מחיקת כתב ההגנה תוך חיוב הנתבע בהוצאות לטובת התובעת ולטובת אוצר המדינה.

בקשה לביטול ההחלטה על מחיקת ההגנה נדחתה אף היא.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ואלו יעבירו העתק לתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.

...

כאמור, דין טענה זו להידחות.

כאמור בתחילתם של דברים אלו, לנוכח מחיקת כתב ההגנה זכאית למעשה התובעת לפסק דין על יסוד התביעה בלבד, בהתאם לתקנה 97 לתקסד"א, ובהיות התביעה תביעה על סכום קצוב; קל וחומר לאחר שזו הוכחה כדבעי ולא נסתרה כהוא זה. אשר על כן, דין התביעה להתקבל במלואה, וכך אני מורה.

כן אני מורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל בתיק שבכותרת.

בדיון זה נכח התובע ובסיומו הסכימו הצדדים שתיק ההוצאה לפועל ייסגר ככל שעוזר ישלם לתובע 3,000 ₪ נוספים תוך 30 ימים, וכך נעשה.

מובן כי בהיתחשב בכך שנקבעה ישיבה נפרדת (ומהיום להיום), חויב התובע בהוצאות לטובת הנתבע, אולם לא כתנאי לקיומו של הדיון.

בקשה זו התקבלה ביום 22.1.2020, על כל חלקיה (היינו ביטול ישיבת ההוכחות ובטול החיוב בהוצאות).

מאחר ולא התבקשה תשובת הנתבע לבקשה, ומאחר ואינני נוהגת לפסוק הוצאות בבקשה מעין זו לטובת אוצר המדינה, אינני עושה צו להוצאות.

...

עוד קבעתי כי הנתבע יגיש תצהירים תוך 45 יום, כי התובע ישלם לנתבע הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ וכי הדיון הקבוע ליום 13.6.2019 (ראו החלטה נוספת מיום 10.6.2019), שהיה אמור להיות קדם משפט מסכם לאחר הגשת תצהירים, יידחה למועד שלאחר הגשת תצהירי הנתבע, ליום 28.10.209.

התובע עצמו כותב בסיפא לבקשה: "היום אני מחייב את עצמי לשלוח את הבקשה, התחלתי להכין את הבקשה בסמוך לתאריך המופיע בראש הדף, זה היה בתחילת דצמבר 2019, אלא שבגין העבודה האינטנסיבית שאני עובד... ותאונה שקרתה לי... ולאחרונה עבודות בלילה דבר שביום אני ממש לא מפוקס, ולנוכח זאת שאנחנו הולכים ממש לבתי נודע, הרי שמחוסר ברירה אני אשלח את הבקשה כפי שהיא, טיוטה ואם מתאפשר לי אשפץ ואשלח בשנית, הכול בהתאם לנסיבות... אלא מה שהדיו נגמר ופרשת הנגיף קורולה (כך המקור – ר.פ.א) טרף את כל התוכניות... כך שאני עובד הרבה יותר קשה, ומי יודע מתי יהיה לי זמן וכוח לשפץ ולארגן את הבקשה, ועם כולם הסליחה". אכן כאמור, מדובר בבקשה מסורבלת, ארוכה הכתובה בצפיפות, והחלטה בה מצריכה עיון בכל הבקשות שהוגשו וההחלטות שניתנו בתובענה, החל מתחילת ההליכים בשנת 2017 ועד היום, וכאשר במועד הגשת הבקשה, ועד לאחרונה שרר מצב חרום מיוחד שבו התקיימו דיונים דחופים בהתאם לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חרום מיוחד) והודעות מנהל בתי המשפט.

לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

ביום 12.12.19 הודיעה המבקשת, כי חלתה בתסמונת פיברומיאלגית (להלן: "התיסמונת"), על כן לא יכלה להגיש תחשיב נזק ופועלת להגשת חוות דעת עדכנית בעיניין זה; בית המשפט קבע, כי המבקשת תגיש חוות דעת רפואית ביחס לתיסמונת עד יום 26.12.19, וככל שלא תפעל לעשות כן, תיחשב כמי שויתרה על הגשת חוות הדעת, שאז תגיש המבקשת תחשיב נזק עד המועד הנ"ל. בהחלטה מיום 1.1.20, לאחר שהמבקשת לא עשתה דבר, לא הגישה חוות דעת ולא תחשיב נזק ובשים לב להתנהלותה לאורך ההליך, כשהיא מיתעלמת ומזלזלת בהחלטות ביהמ"ש אינה מקיימת אותן, חויבה המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה ושוב ניתנה לה אורכה נוספת להגשת תחשיבי נזק עד ליום 9.1.20 וככל ולא תעשה כן התביעה תימחק.

ביום 9.1.20, שהוא היום האחרון להגשת תחשיבי נזק הודיעה המבקשת כי איתרה מומחה בתחום הראומטולוגיה וביקשה ארכה להגשת חוות דעת עד ליום 10.2.20; בית המשפט נעתר שוב לבקשה והאריך המועד להגשת חוות הדעת עד ליום 25.03.20 ובהמשך המועד הוארך 30 יום לאחר תום תקפן של תקנות בתיהמ"ש ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת חרום מיוחד) תשנ"א - 1991, שעמדו בתוקף באותה עת. משלא הוגשה חוות הדעת קבע בית המשפט ביום 23.06.20, כי המבקשת ויתרה על הגשת חוות הדעת ועל כן על הצדדים להגיש תחשיבי נזק.

לאור היתנהלות לקויה של המבקשת, קבע בית המשפט עוד בהחלטתו מיום 23.06.20, כי המבקשת נחשבת כמי שויתרה על הגשת חוות דעת מטעמה, והמבקשת לא הגישה בקשה לביטול החלטה זו, על כן מדובר במעשה עשוי ולא ניתן בשלב זה "לגלגל את הגלגל אחורה" ולהתחיל את המשפט מחדש.

...

ביום 28.6.21 עתרה המבקשת לארכה לחתימה על הסכם הפשרה עד ליום 10.7.21 וביהמ"ש נעתר לכך.

דיון: החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולדחותה.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד למשיבה 4 בסך של 10,000 ש"ח להיום.

נקבע גם לגופו של עניין כי לא היה מקום להגשת העתירה, והעותר חויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח. העותר לא אמר נואש וביום 24.4.2022 שב והגיש בקשה בתיק העירעור שבה עתר לביטול מחיקת העירעור ולהארכת המועד להפקדת הערובה.

במצב זה קבעה הרשמת כי "יש ליתן משקל לאנטרס של המשיבים בסופיות הדיון ובסיום ההליכים המשפטיים, שלטענתם החלו לפני כ-20 שנים (ומכל מקום, הליכי ההוצאה לפועל [שבהם עוסק העירעור, ע'ב'] החלו עוד בשנת 2009)". גם על החלטה זו הוגש ערעור, שנידחה בפסק דין מיום 25.7.2022 (השופט ד' מינץ, ער"א 4860/22).

...

טרם סיום, ומכיוון שהעותר איננו מיוצג, מצאנו להבהיר כי אין טעם בנקיטת הליכים נוספים בניסיון לתקוף החלטות ופסקי דין שניתנו בקשר עם הפקדת הערובה.

סוף דבר.

העתירה נדחית.

בתביעה שכנגד טען המבקש כי איגמה הגישה לתיק ההוצאה לפועל אישור מסירה מזוייף, בכוונת זדון, שלפיו נימסרה אזהרה למבקש (לידי אימו) – ובהתבסס על האישור האמור ננקטו נגדו שלל הליכים.

זאת, לגישת המבקש, מכיוון שתביעתו מבוססת על טענת מירמה, ובהתאם להלכה הידועה כי "המירמה מבטלת הכל". המבקש טוען, בנוסף, כי יש לבטל את חיובו בהוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה, בהחלטה מיום 4.1.2024, על סך 750 ש"ח. בד בבד עם בקשת רשות העירעור, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד.

...

הבקשה שבפניי היא, למעשה, למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, היושב כערכאת ערעור, שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע (הגם שמבחינה פורמלית הבקשה מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי, מיום 4.1.2024, שלא לבטל החלטתו או לעיין בה מחדש).

התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, מהטעמים המפורטים להלן.

לנוכח האמור לעיל – דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.