ביטול חוק דחיית שירות צבאי לתלמידי ישיבות

]השופטת ד' ברק-ארז: העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטת המשיבים לבטל את מעמדו של העותר כתלמיד ישיבה, ובהתאם להורות על התייצבותו לגיוס לצה"ל. כפי שיפורט להלן, המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם בחלוף התקופה שבמהלכה נדחה שרותו עקב היותו תלמיד ישיבה, הגיש העותר, במועד שנקבע לכך בדין, בקשה לחידוש צו דחיית שירות.

...

איננו מקבלים את טענותיו הנוספות של העותר כפי שהועלו בתשובתו לתגובת המשיבים.

ברור כי אין במועד החתימה על הצו לבדו כדי לגבור על הוראת חוק מפורשת זו. סוף דבר: העתירה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

מכאן העתירה דנן במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההחלטה, ולחילופין להורות לגורמי עריית ראש העין להמנע מקידום ההסכם להקצאת המקרקעין.

כעולה מתגובת העמותה לעתירה, ישיבת ההסדר היא חלק מאיגוד ישיבות ההסדר בישראל ומטרותיה זהות למטרות האגוד, קרי - "... להקים במדינת ישראל ישיבות המשלבות לימוד תורה מעמיק עם שירות צבאי משמעותי". מסלול תלמיד בישיבת ההסדר מאופיין בשלושה שלבים: בשלב ראשון שאורכו שנה ושלושה חודשים מתקיימים לימודים בישיבה; בשלב שני שאורכו כשנתיים מיתקיים שירות צבאי; בשלב השלישי שאורכו שמונה חודשים מתקיימים לימודים בישיבה.

אני דוחה איפוא את טענת העותרים לפיה העמותה ביצעה פירסום שלא כדין של "הודעה על כוונה להקצאת מקרקעין בראש העין". ועדת ההקצאות לא דנה בחלופות שהציעו המתנגדים להקצאת המקרקעין לטענת העותרים ישיבת הסדר יכולה להיות מענה ראוי לעיר.

...

לנוכח הטעמים דלעיל דין העתירה להידחות לגופה וממילא מתייתרת טענת השיהוי שהעלו המשיבים כנגד העותרים.

סוף דבר: העתירה נדחית.

לנוכח תוצאת פסק הדין, אך גם בהתחשב בהיקף ההליכים ובהיותה של המחלוקת ציבורית בעיקרה, אני מחייב את העותרים בשכ"ט באי כוח המשיבות על הצד הנמוך – בסך 2,500 ₪ לזכות המשיבים 3-1 וסך 2,500 ₪ לזכות המשיבה 4.

(ד) שר הבטחון יחליט על מספר המיועדים לשירות בטחון שיינתן להם צו דחיית שירות לפי סעיף זה בכל שנת גיוס, בשים לב ליעד השנתי הכולל לגיוס שקבעה הממשלה לפי סעיף 26טו. (ה) (בוטל) (ו) נדחה שרותו של מיועד לשירות בטחון שהוא תלמיד ישיבה לפי הוראות סעיף זה, מזמן לזמן, עד הגיעו לגיל 26, רשאי שר הבטחון לפטור אותו, בצו, מחובת שירות סדיר.

נקודת המוצא לבדיקה החוקתית שלנו בסוגיה זו מצויה בקביעתו של הנשיא, השופט א' ברק ב-בג"ץ 6427/02 התנועה למען איכות השילטון נ' כנסת ישראל, פ"ד סא(1) 619 (2006) (להלן: עניין התנועה לאיכות השילטון), אליה הצטרפו השופטים שהסכימו לחוות דעתו שם, ולפיה: "חוק דחיית השרות מפלה בין מי שמשרת בצבא על פי הכללים הרגילים לבין תלמידי ישיבות הזכאים לפטור ולדחייה על פי חוק דחיית השרות משום שתורתם אומנותם. בכך נפגע כבוד האדם של כל אחד מקבוצת הרוב, המחוייב בשירות צבאי". (שם, בעמ' 691).

...

אוסיף ואציין כי "מבחן התוצאה" שאומץ על ידינו בעבר לצורך הביקורת השיפוטית בסוגיה זו מוליך אף הוא לאותה מסקנה עצמה.

כפי שציינה חברתי, בצדק, "בשלב זה הרף הוא גבוה ויש להראות כי קיימת הסתברות ממשית ומשמעותית לשינוי בעקבות הסדר הגיוס החדש ..." ואף בעניין זה אין לי אלא להצטרף אל המסקנה שאליה הגיעה חברתי ולפיה "הנתונים העובדתיים אינם מצביעים על כך שהסדר הגיוס החדש תורם במידה ובהסתברות הנדרשות לקידום השוויון. היפוכם של דברים: בחינת הישגיו של ההסדר בפועל מלמדים כי הסיכוי שעם פקיעתו יירשם צמצום משמעותי בחוסר השוויון - הוא קלוש בלבד" [ההדגשה במקור-א.ח.] (פסקה 75 לפסק-דינה).

מכל מקום, וגם אם צודק חברי בגישתו כי יכולתו של בית המשפט להשפיע על שינויים חברתיים וכלכליים היא מועטה, נשאלת השאלה האם הדבר מצדיק את המסקנה שאליה הגיע לפיה על בית המשפט לעמוד מנגד ולמשוך ידו מכל ניסיון להשפיע על תהליכים אלה ולו במעט? לפי תפישתי, ההכרעה השיפוטית על כל גווניה - בייחוד זו שבשדה ההגנה על זכויות אדם והשמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות - היא הכרעה הטובלת מעצם טיבה בסוגיות ערכיות.

כך עשה פרטוש, אשר הגיש ביום 16.9.2019 ערעור על ההחלטה לבטל את מעמדו כתלמיד ישיבה, וצרף בקשה עדכנית לדחיית שרותו הצבאי.

...

לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטות בעניינם של פרטוש וברש.

למקרא כתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, ולמשמע טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

גם לגופם של דברים – דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערב בהחלטות המשיבים בעניינם של העותרים.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.

] מדוע לא יבוטלו הפקודות הקיימות בעיניין "חוזר בתשובה", עד שינסחו פקודות חדשות וראויות; מדוע לא יפרסמו לעיון הציבור את הפקודות המוזכרות בתקנה 2(ב) לתקנות [שירות בטחון (תנאים נוספים לדחיית שירות לתלמידי ישיבות והוראות שונות), התשע"ח-2017 – ח' כ']".

אם בכך לא סגי, הובהר, כי החלטת רשויות הגיוס לא התבססה רק על עובדות אלו, אלא גם על בחינה כוללת של נסיבות חייו, תוך התעמקות בשאלה האם מדובר במי שחל בעיניינו "שינוי עמוק באורחות חייו – והגעת רשויות הגיוס לכלל מסקנה כי לא נימצאו בעיניינו טעמים מיוחדים המצדיקים להכיר בו כחוזר בתשובה. עוד נטען, כי מהתנהלות העותר עולה החשש כי מדובר במועמד לשירות בטחון שנקט בפרקטיקה של בקשות חלופיות, מ"שהבין ככל הנראה כי אינו בקריטריונים המוקדמים לקבלת מעמד [של בן ישיבה – ח' כ']". בשולי תגובתם ציינו המשיבים, במענה לטענות בדבר "חוסר בהירות בפקודות הצבא בכל הנוגע לחוזרים בתשובה", כי "לא קיימות פקודות נוספות אשר מכוחן פועלים המשיבים בהקשר זה"; וכי יש לדחות על הסף כל ניסיון להיבנות מטענות שעלו בעתירות קודמות.

...

מנגד, טענו המשיבים בתגובתם כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה.

כן נטען כי לאורך השיג ושיח שהתנהל בין הצדדים אגב מיצוי ההליכים לא עלה עניין מועד חזרתו של העותר בתשובה, כנסיבה בעטיה אין להכיר בו כחוזר בתשובה, אלא רק נושא הרקע המשפחתי ממנו בא. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה המקדמית, ובתשובה לה – הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה, וכן לגופה בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

לא זו אף זו, סבורני, כי כך או אחרת, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

סוף דבר: העתירה נדחית בזאת.