ביטול חוק דחיית השירות לצבא

עם זאת, בשנת 2014 קיבלה העותרת רישיון לישיבת קבע בישראל, וזאת לאחר בחינה חוזרת של עניינה ולאור גיוסו של בנה לצה"ל. בקשות נוספות שהגישה העותרת לאחר מכן להיתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק נדחו על ידי המשיב מהטעם האמור.

בעתירה טוענת העותרת כי היא זכאית לאזרחות ישראלית מכוח סעיפים 5 ו-9 לחוק, וזאת נוכח שהייתה הממושכת בישראל ובשל שרותו הצבאי של בנה (מכוח נוהל הורי חייל).

ביטוי לכך מצוי גם בהוראת החוק המסמיכה את השר (או את בית המשפט, לבקשת השר) לבטל אזרחות שהוענקה על יסוד פרטים כוזבים (ראו סעיף 11(א) וסעיף 11(ב)(1) לחוק).

...

בתגובתו לעתירה טען המשיב כי יש לדחות את העתירה, שכן מתן אזרחות מכוח סעיף 5 או סעיף 9 לחוק מסור לשיקול דעת המשיב, אף מקום שהמבקש עומד בתנאים המפורטים בחוק.

דין העתירה להידחות.

אשר על כן העתירה נדחית.

]השופטת ד' ברק-ארז: העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטת המשיבים לבטל את מעמדו של העותר כתלמיד ישיבה, ובהתאם להורות על התייצבותו לגיוס לצה"ל. כפי שיפורט להלן, המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם בחלוף התקופה שבמהלכה נדחה שרותו עקב היותו תלמיד ישיבה, הגיש העותר, במועד שנקבע לכך בדין, בקשה לחידוש צו דחיית שירות.

...

איננו מקבלים את טענותיו הנוספות של העותר כפי שהועלו בתשובתו לתגובת המשיבים.

ברור כי אין במועד החתימה על הצו לבדו כדי לגבור על הוראת חוק מפורשת זו. סוף דבר: העתירה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

כך עשה פרטוש, אשר הגיש ביום 16.9.2019 ערעור על ההחלטה לבטל את מעמדו כתלמיד ישיבה, וצרף בקשה עדכנית לדחיית שרותו הצבאי.

...

לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטות בעניינם של פרטוש וברש.

למקרא כתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, ולמשמע טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

גם לגופם של דברים – דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערב בהחלטות המשיבים בעניינם של העותרים.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.

בין היתר הוא טוען כי טענת העסקתו "ללא תקן" מנוגדת לאישורים שקבל בשנים 1991-1992 מהמשרד לשירותי דת בהם צוין במפורש (לצורך דחיית שרותו הצבאי) כי הוא מועסק כרב שכונה, כאשר מבחינתו הועסק כדין לאורך עשרות שנים ואף בתלוש השכר שלו מצוין מאז ומתמיד כי הוא רב שכונה.

עוד נטען כי ועדת התקנים במשרד לשירותי דת היא הקובעת את מצבת כוח האדם של המועצות הדתיות וכי החובה לפנות לאישורה בעת איוש משרות נקבעה בחוזרים של מנכ"ל המשרד ובהנחיות שונות, אך כלל לא ברור מתי הוקמה הועדה האמורה ומה נקבע לגביה בשנת 1991 (ודאי כאשר חלו שינויים לא מבוטלים בהקשרים אלה לאורך השנים, לרבות בדרכי מימון תקציבה של מועצה דתית).

...

במקרה שלפנינו, לאור חומרתם של הפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים ויורדים לטעמנו לשורשה; כאשר עסקינן בגוף ציבורי מובהק; ובהתחשב בתקופת עבודתו הארוכה והממושכת של המערער, הסתמכותו על עבודתו במועצה והנזק המשמעותי שייגרם לו כתוצאה מהפסקת עבודתו - שוכנענו כי הסעד הראוי הוא ביטול הפיטורים והחזרה לעבודה (וראו גם, באותם מקרים ביחס להחלטות בסעד זמני, את בר"ע (ארצי) 20400-09-15 סוהיר תורכי - המועצה המקומית שעב (20.9.15); בר"ע (ארצי) 18103-06-20 המוסד לביטוח לאומי - מיכל ברוס (14.6.20); בר"ע (ארצי) 34728-08-20 בותיינה קייס - מדינת ישראל (13.9.20), ומנגד בנסיבות שונות ראו למשל את ע"ע (ארצי) 300253/96 המועצה הדתית נתיבות - הרב בנימין כהן (20.7.05)).

אף לא מצאנו ממש בדרישה מהמערער להחזיר שכר בגין התקופה במהלכה עבד מכוח החלטותיו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

· ברע"פ 5996/09 עכילה נ' מדינת ישראל (26.7.09) (ניתן בטרם תיקון 113 לחוק העונשין), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירה אחת של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.5 גרם, ושתי עבירות של עסקה אחרת בסם, ונדון ל- 18 חודשי מאסר בפועל.

למרות המלצת שירות המבחן לבטל את הרשעתו, נקבע מיתחם עונש הולם הנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר לכל עבירת סחר, ועל המערער הושת עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית, לאחר שבית המשפט מצא לסטות ממיתחם העונש ההולם משקולי שקום בשים לב לכך שהמערער עבר הליך גמילה ולאור תרומתו המשמעותית לחברה במסגרת שרותו הצבאי.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 8 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 6.3.23, מלבד 36 ימים בהם ריצה הנאשם מאסר בפועל בגין הפקעת עבודות השירות שהוטלו עליו בת.פ. 55139-02-21.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 55139-02-21 באופן שמחצית התנאי ירוצה בחופף ומחצית התנאי במצטבר לעונש שהוטל בתיק זה. כך סה"כ על הנאשם לרצות 11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר כפי שפורט בסעיף א' לעיל.

בהסכמת הצדדים אני מורה על חילוט הכסף המזומן בסך 4,500 ₪ והפלאפון שנתפס.