ביטול חוזים להסדרת חוב ארנונה

בעיניין חובות הארנונה, שאותן לטענת הנתבעים התקשה הנתבע 1 לפרוע, הוטלו עיקולים על החנות ועל המצוי בה. לכן, בסיועו של אדם בשם חגי, חתמו הנתבעים על מסמכים שונים להסדרת חובות הארנונה וענייני תשלומי המסים.

הנתבעים הוסיפו וטענו, כי יש לדחות את טענות התובעים שעל-פיהן, הנתבעים הפרו את הסכם השכירות ואף את טענותיהם כי אותן הפרות נטענות מבטלות את הגנות חוק הגנת הדייר, וזאת מטעמים אלו: ראשית, חובות הארנונה שצבר הנתבע 1 בקשר למושכר אינן עולות לכדי הפרה של הסכם השכירות.

...

(4) השאלה השלישית: שאלת זכאות הנתבעים לפיצוי כתנאי לפינוי השאלה האחרונה הטעונה הכרעה היא, אם לנוכח המסקנה שמתקיימות עילות פינוי, המצדיקות את פינוי הנתבעים ואת סילוק ידם מן מושכר, יש מקום להתנות את הפינוי בפיצוי.

כך נאמר בה: "ככל שבית המשפט הנכבד יראה כי הנתבע 1 הינו דייר מוגן ויש הצדקה לפנותו, אזי בית המשפט הנכבד יפסוק סכום של עד 200 אלף ₪, ויורה לנתבע לסלק את ידו תוך זמן סביר, בכפוף לתשלום הסכום אשר ייקבע על-ידי בית המשפט". לפיכך, מאחר שכאמור, נמצאה הצדקה לפינוי הנתבעים מן הנכס, ורק לפנים משורת הדין, ישלמו התובעים לנתבע פיצוי בסך 70,000 ₪.

לנוכח מסקנות אלו, במענה לשאלה השלישית נקבע, כי לפנים משורת הדין ולנוכח ההסדר הדיוני, ישלמו התובעים, יחד ולחוד, לנתבעים פיצוי בסך 70,000 ₪.

כן נקבע כי הסדר התשלומים שפורט בסעיף 3 כאמור "מותנה בכך כי הנתבעת תסדיר את חוב הארנונה השוטף לשנת 2009 באמצעות הוראת קבע וזאת עד ולא יאוחר מיום 15/1/2009. מוסכם בזאת, כי חישוב הארנונה החל משנת 2009 יהיה בהתאם לחלוקה המפורטת להלן: 202 מ"ר משטח הנכס בהתאם לסיווג 'משרדים, שירותים ומסחר' ו-100 מ"ר משטח הנכס בהתאם לסיווג 'מלאכה'." (סעיף 4 להסכם הפשרה; לשם הנוחות להלן יכונה הסווג המחלק את שטח הנכס לשני תעריפים כאמור בהסכם: הסווג החדש).

כסיכום ביניים אומר כי מסקנתי היא שביטול הסכם הפשרה על-ידי התובעת נעשה שלא כדין, ועל כן עומדת לנתבעת הזכות להמשיך לשלם את חובות הארנונה שנותרו לה בגין השנים לגביהן חל הסכם הפשרה בהתאם להוראות הסכם זה. מסקנתי זו עומדת גם כאשר אני בוחנת כל אחת מטענות התובעת בנפרד וגם כאשר בוחנים את משקלן המצטבר.

...

אין בידי לקבל את טענת לוי כי במסגרת הסדר התשלומים החדש שהיה על הנתבעת להסדיר עם התובעת עד יום 20.1.10 ניתן היה לכלול הפרשי הצמדה וריבית שזכרם לא בא בהסכם, ומטעם זה לא ראיתי להורות על פסיקת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

לכן אני קובעת כי לא נותר חוב ארנונה לנתבעת בגין שנת 2009.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיפים 18 ו-20 לעיל.

אולם לא ברור מדוע התובעים חשבו כך, ומה הקשר שמצאו בין הסדרת חובות ארנונה לבין ביטול הסכם בשל אי קיום התחייבות הבניה, כך שאין מדובר בהסבר מניח את הדעת.

...

השיהוי הממושך וההימנעות מנקיטת פעולות מתבקשות להבטחת זכויותיהם ומניעת מכירת המגרש, כל אלה מקשים על האפשרות להיעתר לתביעה לביצוע בעין של ההסכם, ורישום של זכויות קניין, ומותירים לתובעים לכל היותר זכויות חוזיות.

המסקנה אליה הגעתי היא כי בהסכם בין התובעת לנתבעות נכללה התחייבות לבניית בית במגרש כאשר הדבר יתאפשר.

לאור כל האמור התביעה נדחית.

לעניין ההסכמים אני מוצאת להוסיף כי היתנגדות הנתבע להגשת הסכם הביטול מובנת, יש בהסכם זה שהנתבע אינו מכחיש שחתם עליו, כדי לפגום במהימנות הגרסה שלא ידע שהוא שוכר, שכן בהסכם ביטול הסכם השכירות, מאשר הנתבע כי היה שוכר של הנכס והוא מפסיק להיות כזה ביום 1.7.2018, ובסעיף 3 להסכם הביטול מאשר הנתבע, כי יש חוב ארנונה, הוא מתחייב לפנות עד ליום 30.4.2018 למשרדי הערייה לשם הסדרת חובות הארנונה (ס"ק ג) וידוע לו כי על עוד לא יסדיר את חיובי הארנונה לא יועברו חיובי הארנונה למשכירה.

...

הנתבע טען כי התובעת התבססה על עדויות שמיעה, ואף ביקשה – ובית המשפט נעתר לבקשה – לזמן את בא כוח המשכירה, עו"ד זקן, ללא קבלת עמדת הנתבע המתנגד בסיכומיו לזימון העד, שכן התובעת לא הגישה רשימת עדים 20 יום טרם קדם המשפט הראשון; בית המשפט אפשר להעיד עו"ד זקן בניגוד לתקנה 62 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: התקנות); בית המשפט אפשר לעד עו"ד זקן להציג מסמכים בניגוד לתקנה 60 לתקנות, ולא, לשיטת הנתבע "טעמי צדק סתמיים" אינם עונים על הקריטריון של "טעם מיוחד" (ס' 6 לסיכומיו).

לסיכום, על בסיס כל המפורט לעיל, אני מוצאת כי הנתבע חתם על הסכם השכירות כשוכר ולא כערב.

אני דוחה את טענת הנתבע כי חתם על הסכם לפרק זמן של 4 חודשים בלבד, ולכן לא היה אמור להירשם כמחזיק, מדובר בגרסה לא הגיונית שעל מנת להוכיח אותה היה על הנתבע להביא לעדות את תורג'מן, למשל, שיתמוך בטענה זו, אך זאת כאמור לא נעשה.

התביעה מתקבלת במלואה ואני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת 115,402.25 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

ההסכם מסדיר חוב ארנונה בגין נכסים אחרים של העותר, אך כולל גם היתייחסות לחוב הארנונה בגין "הנכס" כהגדרתו לעיל, שנידון בעתירה זו, והוגדר בהסכם "החוב המשותף". כך נקבע, בין היתר, בהסכם: "5. ידוע לי כי קיימים על שמי חשבונות נוספים אשר החובות בהם הנם במשותף עם אבי מ' כהן עזרא, אשר עומדים נכון ליום 9/9/14 ע"ס של 1,163,141 ₪ (להלן: 'החוב המשותף'), אשר אינם כלולים בהסדר ובגינם הסכימה הערייה לפנים משורת הדין ומבלי להודות ו/או לוותר במן [כך במקור] מטענותיה לעניין החוב לעכב את ההליכים לגביית החוב כנגדי וזאת עד למועד פינוי עתידי של הנכסים נשוא החוב". ידוע לי, כי ההליכים כנגד אבי .

כבוד השופט הנדל בעיניין קלמן עמד על ייחודיות העניין שם, שעה שדובר על חוזה שהסדיר הענקת שירותים מוניציפאליים של תושבי רשות אחת ע"י הרשות מקומית אחרת והחוזה בוטל על רקע סיכסוך מוניציפאלי, כשנושא הענקת השירותים לתושבים (החלטת המשיבה להפסיק לספק שירותים מוניציפאליים למבקשים) הוא העומד על הפרק, והעניין כולו נטוע בתחום המשפט המוניציפאלי המינהלי.

...

כפי שכבר מצאנו, הדגש בקביעת הסמכות אינו על הסעד שהתבקש (אף שהוא יכול להיות רלבנטי) כי אם במהות ההליך, ומהותו היא, כאמור, אזרחית-חוזית.

סוף דבר מכל המקובץ מצאתי כי מדובר במחלוקת שבעיקרה ובמהותה היא אזרחית ולפיכך יש לבררה בבית המשפט האזרחי המוסמך.

אני מקבלת אפוא את הבקשה לסילוק על הסף ומורה על מחיקת העתירה.