התביעה
התביעה הנה לפירעון שטר חוב, בו מילאה המשיבה את הסכום 37,646 ₪ לפירעון הסכומים הבאים: יתרת פיגורים בסך 4,816 ₪, ריבית פיגורים בסך 432 ₪, דמי מנוי איתוראן 64 ₪, שכ"ט שמאי 302 ₪, עלות החלפת מנוע 18,880 ₪, חלק יחסי בביטוח מקיף 33 ₪, חריגה ממכסת קילומטרים 3,551 ₪, הוצאות תפיסת רכב 2,596 ₪ ונזקים וחסרים ברכב, עפ"י חוות דעת שמאי 6,971 ₪ (נספח לבקשת הבצוע).
לאחר קבלת הרכב נתגלו בו ליקויים, המשיבה קיבלה את האחריות ותיקנה את הליקויים במספר הזדמנויות, כאשר בפעם האחרונה, סירבו שירותי הגרר לתת שירות נוסף ללא תשלום, ונציג המשיבה הציע למבקשים להחזיר את הרכב, להוסיף סכום של 10,000 ₪ ולקבל רכב אחר.
המבקש מס' 2 הגיש תצהיר נוסף, בטענה כי מצא את המסרונים במכשיר הטלפון, מהם עולה בבירור דרישת המבקשים מנציג המשיבה לבטל את העיסקה עקב התקלות החוזרות ונשנות ברכב ביום 20/5/15, את דרישת נציג המשיבה כי המבקשים ישלמו על הבדיקה במכון בדיקה ביום 11/5/15, ואת הסבר נציג המשיבה כי מדובר בעסקה מימונית, תחת הכותרת עיסקת שכירות, על מנת שהמבקשים יהנו מההוצאה החודשית על דמי שכירות לכאורה.
על כן ניתנת למבקשים רשות להיתגונן ביחס למלוא סכום התביעה, בהיתחשב בעובדה שהרכב היה בשימושה פחות משלושה חודשים, והיא שילמה עבור דמי שכירות מראש, סכום שאין לו הסבר, וכנראה הדבר תלוי בקביעת טיבו האמתי של ההסכם.
...
הצדדים הוזמנו לדיון נוסף, על מנת לדון בכל הטענות החדשות, שהועלו, ובדיון ביום 22/6/16 השלימו באי כח הצדדים סיכומים בעל פה.
ב"כ המבקשים טען כי יש לדחות את התביעה לאור העובדה שהמבקשים רומו על ידי המשיבה, וכי יש לאפשר להם לתבוע את נזקיהם בתביעה נפרדת.
דיון והכרעה
לאחר שנדרשתי לכל טענות הצדדים, אני קובעת כדלקמן:
הארכת מועד.
בנוסף אני מקבלת לכאורה את טענתם לפיה לא קיבלו את העתקי ההסכמים עליהם חתמו, המבקש מס' 1 בביתו והמבקש מס' 2 לא ברור היכן, אלא כחודש וחצי לאחר החתימה.
