ביטול חוזה עקב תקנת הציבור

טענה נוספת של המבקשת היא כי יש לבטל את ההסכם מאחר שהוא "מפוקפק" ומקנה הטבות רק לטוקאן ולא לחברה.

אינני סבורה כי היתנהלותה של חברת החשמל בהקשר זה היא פסולה באופן המאפשר את ביטול הסכם הפשרה מטעמים של תקנת הציבור (אף שיתכן שלו טוקאן היה נידרש להעיד בהליך, עובדת קיומו של ההסכם הייתה משליכה על משקלה של עדותו).

...

על פי טענה זו, התביעה האזרחית הוגשה מלכתחילה כדי שתימחק בסופו של דבר.

בוודאי שאין בסיום ההליך למעלה מעשור לאחר הגשת התביעה כדי להוביל למסקנה שהתביעה הוגשה מלכתחילה למראית עין בלבד.

סוף דבר; הערעור נדחה.

בטרם אתייחס לטענה בדבר בטלות שני ההסכמים בשל תקנת הציבור, אתייחס בקצרה לטענה נוספת שהתייחסה לשני ההסכמים והיא כי לא נימסרו לידי הנתבע.

...

אני סבורה כי יש לדחות את הטענה כי ההסכמים מנוגדים לתקנת הציבור.

בע"א 148/77 רוט נ. ישופה (בניה) בע"מ פד לג(1) 617 נקבע בדעת הרוב מפי כב' הש' אלון בע' 629: "... משבאים אנו לבטל את החוזה או סעיף מסעיפיו מתערבים אנו ברצונם החופשי והברור של שני הצדדים שהסכימו ביניהם על התחייבויות הדדיות, מסוימות, וזאת לא יעשה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם תקנת הציבור ותיקון העולם נפגעים במידה כזאת שהשמירה עליהם עדיפה מהשמירה על עיקרון הגדול של כיבוד רצונם החופשי של שני הצדדים לחוזה. וכל כך למה? על שום שגם כיבוד התחייבויותיהם של שני הצדדים אף הוא עיקרון גדול שבתקנת הציבור, שמצווים אנו לאכוף על כל צד לשמור על התחייבות שקיבל על עצמו, ואין עיקרון תקנת הציבור הבא לבטל חוזה גדול מכוחו של עיקרון תקנת הציבור הבא לקיים את החוזה, אלא כאשר זה האחרון פוגע באושיות יסוד של הסדר החברתי." ובע' 638 נקבע: "... נראה לי שלאור הכנסת עיקרון תום הלב במערכת המשפט הישראלי, יש לצמצם בצמצום יתר אפשרות ביטולו של חוזה משום שסותר הוא את תקנת הציבור, דבר שיש בו משום פגיעה בעיקרון חופש החוזים, כאשר הדבר יכול לבוא על תיקונו על-ידי יישום עיקרון תום הלב תוך שמירה על תוקפן המשפטי של הוראות החוזה." אני סבורה כי אין לומר על ההסכמים כאן כי הם פוגעים ב"תיקון עולם" או באושיות יסוד של הסדר החברתי ועל כן אין לקבוע כי הם בטלים.

סוף דבר משדחיתי את כל טענות הנתבע, אני מקבלת את התביעה בכפוף לסייג לעניין שיעור המע"מ. יתרת שכר הטרחה שנתבעה בהליך זה, תישא את שיעור המע"מ הנהוג היום ולא את זה שהיה נהוג עת נחתמו ההסכמים ושולמו סכומים אחרים על חשבון שכר הטרחה.

טענות צד ג' הטענה בדבר הסכם בטל מחמת תקנת הציבור נטענה כטענה בעלמא וללא כל ביסוס.

...

משקבעתי כי המנוחים הבינו והסכימו להתחייבותם כאמור, יש לדחות את טענות הנתבעת כנגד צד ג' בעניין זה. אף אם הייתה מתקבלת מסקנה אחרת ולפיה בעת החתימה על הסכם המכר, בשנת 1992, המנוחים לא ידעו או לא הבינו את מהות התחייבותם בשל מחדלי צד ג', הרי שבכל מקרה עילת התביעה בעניין זה כנגד צד ג', התגבשה לכל המאוחר בשנת 2009 , ומשכך התיישנה בעת הוגשה תביעה זו בשנת 2017.

אף אם הייתה נרשמת הערת אזהרה הרי שלא היה בכך כדי לשנות מסקנתי באשר לבטלות ההתחייבות בהיעדר חוקיותה, ולכל היותר הצדדים היו נדרשים לנהל הליך משפטי לשם ביטול הערת האזהרה מאותם הנימוקים שנידונו בהליך זה. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 70,293 ₪.

בשים לב לסכום התביעה בהשוואה לסכום שנפסק בפועל לטובת התובע, הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ. כמו כן, הנני דוחה את ההודעה לצד ג' ומורה לנתבעת לשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד בידי הנתבעת, שאם לא כן הם יישאו תוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לאחר דיון במעמד הצדדים – בגדריו הוסיפה המשיבה טענה נוספת, לפיה ההסכם בטל מעקרו מטעמי תקנת הציבור, בהיותו תולדה של אלימות אשר הופעלה נגדה על ידי המבקש – קבע בית המשפט לעינייני מישפחה, בהחלטתו מיום 12.4.2021, כי הסמכות העניינית לידון בתביעה לביטול ההסכם נתונה לו. בית המשפט הטעים כי כאשר עסקינן בעילות לבר-הסכמיות שתוצאת קבלתן היא בטלות מוחלטת של ההסכם, אין העדפה לכך שהדיון יתקיים לפני הערכאה שאישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק דין.

...

לאחר עיון בכתובים אשר הונחו לפניי על ידי בעלי הדין, החלטתי לדון בבקשה דנן כבערעור במסגרת סמכויותיי לפי סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ותקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כמו כן החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטות קמא – זאת של בית המשפט המחוזי וזאת של בית המשפט לענייני משפחה – ולקבוע כי הסמכות העניינית לדון ולהכריע בתוקפו של הסכם הגירושין נתונה בידי בית הדין הרבני.

לאור כללי הסמכות העניינית, אשר נמצאים עמנו מקדמת דנא, סבורני כי בקביעתו אחרונה זו של בית המשפט המחוזי נפלה שגגה.

הערעור מתקבל אפוא, וההחלטות קמא מבוטלות בזאת.

אני קובע כי הסמכות לדון בכל טענות המשיבה בדבר זכאותה לביטולו של הסכם הגירושין ובטלות ההליך אשר התקיים בבית הדין הרבני מסורה לבית הדין הרבני, ולו בלבד.

"חוזה בלתי חוקי או חוזה פסול" מוגדר בסעיף 30 לחוק החוזים, וזו לשונו: "30. חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל." סעיף 31 לחוק החוזים קובע את חובת ההשבה, כהאי לישנא: "הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו". דרכי החלתה של תורת בטלות חוזה מחמת תקנת הציבור במסגרת סעיף 30 לחוק החוזים עברה שינויים בכיוון של הרחבת השמוש בעילה זו לצורך ביטול חוזה, כאשר תוכנו סותר ערך חברתי בסיסי.

...

על כן, אני דוחה את טענת הנתבעים לביטול פסק הבורר מכוח סעיפים 24(1) ו- 24(3) לחוק הבוררות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני מאשרת את פסק הבוררות מיום 27.2.22 לרבות התיקון לפסק הבוררות מיום 21.3.22, ונותנת להם תוקף של פסק דין.

הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.