מעדותו של עו"ד אסף, אשר שימש כבא כוח המבקשים באותה העת, עלה, ראשית, ששני הצדדים ידעו על קיום האפשרות לבטל את ההסכם בשל אי התקיימות התנאים, והמבקשים עצמם אף שקלו את ביטולו של ההסכם בשל כך, והוא יעץ להם שלא לבטל שכן המשיבה עובדת על קבלת ההיתר ו"יש נכונות ויש רצון":
"ש. אתה מסכים עם האמירה שמהאמירה של יקי הבנת שאשדן בלבד היא זו שהסכימה לוותר על זכות הביטול.
...
תשובת המשיבה
לטענת המשיבה יש להורות על דחיית הבקשה שכן למבקשים אין עילת תביעה, משום שסעד אכיפת ההסכם משולל יסוד ודינו להידחות.
בענייננו, אני סבור, כי בהעדר הסכמה מפורשת בדבר הארכת תקופת התמלאות התנאים, ובוודאי בדבר התקופה "החדשה", ומאחר שההסכמה להארכת התקופה נלמדת רק מתוך התנהגותם היומיומית של הצדדים לאחר תום התקופה שנקבעה בחוזה, הרי שכל אחד מהצדדים רשאי היה להודיע – כל עוד לא התמלאו התנאים – כי הוא איננו חפץ עוד בהארכה נוספת של התקופה, ובכך להביא בפועל לביטולו.
ת. לאור זאת הפסדנו הרבה דירות גינה, כל דירות הגינה התבטלו כמעט, נשארנו עם דירת גן אחת, ונוצר מצב כספי שהעסקה לא הייתה כדאית עם מיכל, היינו צריכים לחפש מאיפה להחזיר כספים, והחברה עשתה חישובים כלכלים איך להכניס יותר כסף, והחישובים היה ליצור למעלה סוג של דירה יותר משובחת" (עמוד 12 שורה 34, עמוד 13 שורות 4-1);
וכן ראו :
"שנייה, אחרי שראינו שאנו לא מצליחים לחזור למצב הקודם, וישבנו החברה והגענו למסקנה שצריך לעשות תכנון מחדש של כל החצרות והדירות גן שנעלמו לנו, הגענו למסקנה שקומה 7 חייבת להיות דירות מיוחדות, גם גדלה הדירה, רצינו להעביר לדירה של 200 מטר זה התכנון......" (עמוד 13 שורות 34-31).
סוף דבר
הבקשה נדחית.
