לחלופין הוסיף וטען כי גם אילו היה נקבע כי הנתבע לא ידע ולא צריך היה לדעת על מצבם התיכנוני של המקרקעין, על בית המשפט להשתמש בסמכות המוקנית לו מכוח סעיף 14(ב) לחוק החוזים ולבטל את הסכם המכר מחובת הצדק, נוכח הטעות היסודית והשורשית שעשה, עת חתם על הסכם המכר עבור סכום שמהוה שבריר משווי המקרקעין.
אדון להלן בעיקר טענות הצדדים אשר הביאוני למסקנה זו.
הטענה כי הנתבע הטעיה את התובע
סעיף 15 לחוק החוזים, שעניינו "הטעה", קובע כדלהלן:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
במסגרת נימוקי השומה אף נקבע מפורשות, כי זו מבוססת בין היתר על תכנית עתידית-ספקולאטיבית, תוך שצוין כי "עפ"י מידע שקיבלנו מהעיריה החלקה נכללת בתוכנית הרחבה שתאושר תוך כשנה-שנתיים מהיום ומייעדת את הקרקעות כסביבה למגורים. השווי נקבע לפי עסקאות להשוואה לפי ייעוד מגורים, גובלת בניה וקרובה לבניה עם ניתוח והתאמה".
בשם הצדדים הוגשה השגה על השומה, אולם זו נדחתה, תוך שנקבע כי בעת חתימת הסכם המכר, היו המקרקעין "קרקע ספקולאטיבית", הצמודה לתחום המאושר לתיכנון, וכי "מחירה של יחידה חקלאית נמוך באופן משמעותי מזה של קרקע חקלאית לגביה קיים צפי שתופשר לבניה, ומחירה של האחרונה נמוך מזה של קרקע המאושרת לבניה".
אכן, לאחר דחיית ההשגה הגיע עו"ד בטשא, בשם הצדדים, להסכם פשרה מול רשויות המס, במסגרתו הוסכם על הפחתה של שווי המקרקעין.
...
משמע, אף עו"ד בטשא, אשר ערך את הסכם המכר עבור שני הצדדים והעיד בהליך מטעם הנתבע, אישר הלכה למעשה כי מצד התובע הובע רצון מסוים לבטל את הסכם המכר עוד קודם להגשת ההשגה, וכי השיב לו שלהבנתו, אין לו עילה משפטית לעשות כן.
אכן, עו"ד בטשא הוסיף והבהיר, גם בהודעת הדוא"ל וגם בעדותו, כי מסר לתובע שהוא אינו מייעץ לו וכי עליו להתייעץ בסוגיה עם עו"ד אחר, ואני נותן אמון בעדותו לעניין זה. יתירה מכך, כפי שהבהרתי וכפי שאבהיר עוד בהמשך, מקובלת עלי לחלוטין הטענה כי בהתנהלותו של התובע אכן נפלו פגמים מסוימים.
הנתבע הוסיף והפנה להוראות סעיף 8 לחוק התרופות וכן להוראות סעיף 20 לחוק החוזים, תוך שטען כי בנסיבות המקרה, אין ספק כי הודעת התובע על ביטול הסכם המכר אינה עומדת בתנאי "הזמן הסביר".
כאמור, ככלל מקובלת עלי הטענה כי בהתנהלות התובע, החל מהמועד בו התקבלה הודעת השומה (אז למד על קיומה של התוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין) ועד למועד בו שלח את ההודעה על ביטול הסכם המכר, נפלו פגמים, אשר הובילו לכך שבמשך תקופה של כשנה וחצי הוסיפו הצדדים לפעול לפי הסכם המכר, הגישו את ההשגה, פעלו להגיע להסכם פשרה עם רשויות המס, והנתבע אף פעל לשלם את מס השבח.
בנסיבות אלו, הפגמים שנפלו בהתנהלות התובע, לרבות חלוף הזמן עד הודעתו על ביטול הסכם המכר, ימצאו את ביטויים בסכום הפיצוי שייקבע לטובת הנתבע, בעד הנזק שנגרם לו.
סיכום
לנוכח כל המפורט לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה על ביטול הסכם המכר מיום 27.7.2016.
