טענות התובע:
התובע פנה אל הנתבעת פעמים רבות, לרבות פנייה באמצעות המחלקה לפניות הציבור של המועצה הישראלית לצרכנות, אך למרות זאת לא הושב לו כספו במשך כשנה, עד לאחר הגשת התביעה.
(4) ביקש צרכן כי עוסק ישיב לו את החלק ממחיר העסקה ששילם או ביקש צרכן לבטל את חיובו, לפי סעיף 14ה(א)(1) או 14ה(ב)(1), בעקבות ביטול חוזה לרכישה של יחידת נופש לפי סעיף 14א(ג) או ביטול עסקת מכר מרחוק לפי סעיף 14ג(ג) או 14ג1(ג) – והעוסק לא השיב לצרכן את החלק ממחיר העסקה או לא ביטל את החיוב כאמור;"
...
יישום אמות מידה אלה על המקרה שעמד לפני בית המשפט קמא, בגדרו לא השיב העוסק את כספה של אישה קשישה שאינה דוברת את השפה העברית גם לאחר פניות מספר, והמשיך לגבות כספים מחשבונה על אף פניותיה, מביא למסקנה כי מדובר בהפרה חמורה למדי של החוק (ואולי אף מתוך תקווה שהמבקשת לא תוכל לעמוד על מימוש זכויותיה).
בהתחשב בכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את הערעור ולהעמיד את הפיצויים לדוגמה שנפסקו מכח הוראת סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן על סכום של 7,500 ₪ חלף הסכום של 1,000 ₪ שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא.
בנסיבות אלה אני סבור כי יישום השיקולים שנקבעו בחוק ובפס"ד פאלקוב מביא לידי מסקנה כי יש להעמיד את סכום הפיצויים לדוגמה במקרה זה על סך של 5,500 ₪.
לאור כל האמור אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
פיצויים לדוגמא בסך 5,500 ₪.
