ביטול חוב לבנק עקב ערבות אישית בשל פשיטת רגל

ביום 26.2.2015 הגישה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת לכנוס נכסיו של המבקש ולהכרזתו פושט רגל, וזאת בטענה שהמבקש מסר לה שיקים בסכום כולל של 684,000 ש"ח המשוכים על שם חברת אלקיאל בע"מ, שמועד פרעונם בין יוני 2014 לחודש דצמבר 2015, כשהוא ערב אישית לפרעון השיקים, ואולם השיקים שמועד פרעונם הגיע חוללו בשל "העדר כסוי מספיק" או" בשל "חשבון מוגבל", והמבקש מצידו נימנע מלפרוע את חובו כערב חרף התחייבותו.

בין הראיות שהוצגו בפני בית המשפט ישנם השיקים שמסר המבקש למשיבה ושנטען כי חוללו באי פרעון; כתב הערבות; דוחות חקירה שנערכו על ידי משרד חקירות פרטי שעולה מהם בין היתר כי המבקש נקלע לקשיים כלכליים, כי התנהלו ומתנהלים נגדו ונגד החברות הליכים משפטיים בשל חובות לבנקים ולגופים נוספים וכי אלקיאל אחזקה הוכרזה על ידי בנק ישראל כ"לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות"; ותצהיר שניתן על ידי אחיו של מנהל המשיבה, שלפיו המבקש הודיע כי נקלע לחובות ואין בכוונתו לשלם את החוב למשיבה (להלן: תצהיר האח).

ובהמשך לכך הדגיש בית המשפט כי כל עוד לא בוטל צו הכנוס, שומה על המבקש לקיים את החלטות בית המשפט המחוזי הניתנות כפועל היוצא מהצו.

אשר לחוב, המבקש טוען בין היתר כי בחירת בית המשפט שלא להכריע בשאלת גובה החוב המדויק ולהותיר את ההכרעה לבעל תפקיד שייקבע במסגרת הליך פשיטת הרגל, שומטת את הקרקע מתחת לבקשה לצוו הכנוס, וזאת משום התנאי הקבוע בפקודה בהתייחס לסכום החוב המינימאלי שנידרש על מנת שנושה יוכל לפנות בבקשה למתן צו כנוס נכסים.

...

לטענתם, בין אם הבקשה תתקבל ובין אם לאו, יעשה המבקש דין לעצמו, כפי שהוא נוהג מראשיתו של ההליך – דבר שצוין כאמור עוד בפסק דינו של בית משפט זה – ואף מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובצרופותיהן ובהחלטה המשלימה, הגעתי לגלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית במובן זה שעד להכרעה בערעור שהגיש המבקש ייוותר צו כינוס הנכסים על כנו, ואולם לא יתבררו תביעות החוב שהן נושאו, ואבאר.

בענייננו לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, וזאת משעה שהמבקש לא פירט בעניין הנזקים שייגרמו לו במקרה שבקשתו תידחה, ולא טען כלל לנזק בלתי הפיך (וראו לעניין זה: ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקאות 17 ו-20 והאסמכתאות שם (26.9.2016).

הנתבע מודה כי חרף העובדה שביטל באופן חד צדדי את ערבותו, נאלץ לשלם לבנק מרכנתיל דיסקונט ולבנק אוצר החייל, כספים נוספים בגין ערבותו האישית שנתן לטובת התחייבויות החברה לבנקים אלו, ולא ברור מדוע לא פעל באותו אופן מול התובעת.

מתוך פרוטוקול תיק פשיטת רגל של זיו ברנע , עולה כי לזיו קיימת דירת מגורים ועוד חלק בדירה נוספת מעזבון, קופת גמל וחסכונות, מכאן שהתובעת מתעתדת לקבל כספים במסגרת תיק פשיטת רגל בגין אותו שטר חוב, שמבקשת לגבות גם מהנתבע.

יצוין שהנתבע אישר כי נאלץ לשלם במועד עזיבתו את החברה , סכומי כסף לבנקים אחרים נושים, בנק דיסקונט ואוצר החייל, ולצורך קבלת הפטר מערבותו לחובות החברה, הדבר מלמד, שתשלום לצורך קבלת הפטר, ובגין חבות עתידית, בגין ערבות, ועובר ליציאת הנתבע מן החברה, הנו עניין שידוע לנתבע.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת לגבי סך של 152,720 ₪ ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום זה כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן מיום 22.4.14, ועד להיום.

התביעה לתשלום יתרת הסכומים, 52,000 ₪ ו – 10,000 ₪ נדחית.

נוכח קביעתי לעייל בעניין הפגם שבאי משלוח התראה, בטרם הגשת הבקשה לביצוע בהוצל"פ, וכן נוכח התוצאה לעיל, אני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו , ולעניין הוצאות הדיון כאן, וכן ההליכים בתיק הוצל"פ 504231-11-14 יחודשו, ובקשר לסך הנזכר בסעיף א' לעיל, בצירוף אגרת פתיחה שנגזרת מסכום זה. כל שאר החיובים שנרשמו במחשב ההוצל"פ בשל פתיחת התיק, לרבות שכ"ט א' , יבוטלו.

אשר לחתימה על שטר המכר ציין המשיב כי מאחר ובמועד החתימה על השטר הוריו לא היו בארץ, ייעצו לו עורכי-דינו כי יחתום בשמם באמצעות יפוי כוח כללי שהיה בידו ובכך התייתר הצורך בחתימתם (שם, בעמ' 56); בסיום החקירה הודה המשיב כי בפועל כספי רכישת הדירה הועברו על-ידו באופן אישי ישירות לבאת-כוחם של הוריו (עו"ד ליאורה סבירסקי (להלן: "עו"ד סבירסקי")) ולא על-ידי החברה הזרה וחברת הנאמנות.

בהקשר זה יפים הדברים ברע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אולצ'יק ואח', פ"ד נ(2) 41 (1996), בעמ' 44 (להלן: "עניין אולצ'יק"): הסכם המבריח נכסים מן הנושים מן הסתם הוא נגוע בחיסרון תום-לב כלפי הנושים, ויש שניתן לבטלו על-פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, אבל אין הוא בהכרח הסכם למראית עין.

התכלית שלשמה בוצעה העסקה נועדה לאפשר לבני הזוג ציביאק ולמשיב מרווח נשימה לצורך היתמודדות עם חובות חברת ציביאק להם ערבו ולצורך גיבוש הסדר מול הנושים האוחזים חוב אמיתי בשיעורים ראליים כטענת המשיב.

אמנם לא נימצאו כל אסמכתות לפיהן ניתן להיתחקות אחר מסלול כספי התמורה, ברם, בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 22.10.2003 נקבע כך: מכוח הערבות שילמו המבקשים [החייבת המנוח] לבנק [הבנק לפתוח], על חשבון חוב החברה [חברת ציביאק], את הסכומים הבאים: 393,642 ₪ אשר שולם לשיעורין בין השנים 90' ל- 96' וסכום של 2,423,124 ₪ אשר שולם ביום 29.2.96 [מועד לקיחת ההלוואה בנק טפחות].

...

הסכם ההלוואה נערך בין החממה לבין חברתBHCO והחייב אינו צד להסכם, ועל כן לא ניתן להתעלם מהשלב ההכרחי של הרמת מסך ההתאגדות ו"לדלג" ישירות למסקנה כי מדובר בהענקה בטלה.

זאת ועוד, כפי שיובהר להלן, לגופו של עניין סבורני כי הקביעה הנוגעת לידיעתם של המערערים על מצבו של החייב, אשר דומה כי היא היוותה שיקול מרכזי בקשר לאותה זהות שייחס בית המשפט ל-BHCO ולחייב, אינה מעוגנת בתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ביום 21.10.2012 נטלה החברה הלוואה מהבנק בסך של 975,000 ₪ והשניים ערבו בערבות אישית לכל חובות החברה בחשבון (להלן: "ההלוואה").

סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), הנו כדלקמן: "נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובילבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפרוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההיתחייבות האמורה." מוסכם ומקובל כי בסעיף 127(ב) לחוק המקרקעין קבע המחוקק נורמה מהותית, המשריינת את זכותו של בעל הערת האזהרה מפני פגיעה על ידי אחרים, שגם להם זכויות כלפי בעל המקרקעין, כגון הנתבעת שהטילה עיקול על חלקו של הבעל בנכס המקרקעין.

הפרה זו הסבה לנתבעת נזק אשר בא לידי ביטוי בתשלומים שהיא מחויבת בהם כלפי הבנק בגין ערבותה האישית לחשבון החברה (ראו סעיף 18.6 לפסק הדין שם).

...

בקצירת האומר אומר כי השאלה שבמחלוקת היא האם יש להיעתר לתביעת האישה ולהורות על ביטול העיקול מכוח הוראת סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), הואיל ולטענתה היא רכשה את חלקו של הבעל בבית המגורים לאחר משא ומתן ממושך וגלוי עם הבנק, בתמורה מלאה, בהתאם לשמאות הבנק ולדיווח לרשם ההוצל"פ, או שיש לדחות את התביעה ולקבל את עמדת הנתבעת, הטוענת כי עסקת המכר הינה פיקטיבית והתבצעה בחוסר תום לב ובתמורה חסרה, וכל זאת על מנת למנוע ממנה להיפרע מחובה.

טענת היעדר התמורה נדחית על ידי, ולו אך בשל אי הרמת נטל הראיה.

קובץ טענות נוספות באשר לטענת ב"כ הנתבעת שלכאורה הנכס כלל לא היה אמור להימכר לפי "שווי כתפוס", הרי שלמעשה מדובר בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 15.06.2017 ואין ההליך שבפניי, העוסק בתחרות בין זכויות, האכסניה המתאימה לדון בטענה זו. באשר לטענת הנתבעת כי התובעת התעשרה על חשבונה שלא כדין, ומשכך הינה חבה בחובת השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), הרי שלא מצאתי כי יש בטענה זו ממש, ודין טענה זו להידחות.

הכרעה לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

בתביעתו זלוטולוב לא חלק עוד על קביעת המנהל המיוחד בהליך פשיטת הרגל, אשר קבע שעליו לשלם סך של 387,489 ₪ לפוליטי בגין הסכומים שהועברו מחשבון פוליטי לחשבון החברה על פי ערבות הצדדים לחובות החברה לבנק (בסיכומיו טען זלוטולוב כי המנהל המיוחד שגה, אולם מדובר בהרחבת חזית אסורה וממילא לא התבקש לתקן את הסעד הנתבע, שלא כלל דרישה להשבת הסכומים שחויב בהם כלפי פוליטי בהליך פשיטת הרגל).

הסכום האמור מורכב משני רכיבים שאותם פירט פוליטי הן בכתב ההגנה והן בתביעה שכנגד: הרכיב הראשון: פוליטי חזר על הטענה שהעלה בעירעור בהליך פשיטת הרגל, דהיינו שהקיזוז שביצע הנאמן בסך של 320,182 ₪ מתוך הסכומים שהועברו מחשבונו לחשבון החברה היה שגוי, שכן גם סכום זה מומש בגין ערבותו לבנק.

בנסיבות מסוימות ניתן להכריז על עיסקאות שביצע החייב כבטלות כלפי הנאמן (למשל סעיפים 96 ו- 97 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980).

הנטל להוכיח שהסכום הנידון הועבר מכוח הערבות האישית לצורך הקטנת חוב החברה לבנק, מוטל על כתפיו של פוליטי, בהיותו הגורם שהעלה טענה זו לצורך ביסוס הסעד שבקש בתביעה שכנגד.

לכתב התביעה אף צורפו אסמכתות המלמדות על חבות משותפת של הצדדים לחובות החברה שכתב התביעה היתייחס אליהם: פסק דין מיום 13.1.19 המחייב את הצדדים בחוב כלפי הבנק הבנלאומי ביחד ולחוד (בגין ערבותם לחובות החברה); ערבות אישית משותפת של הצדדים כלפי חב' ח. סבן; פסק דין מיום 1.2.15 המחייב את הצדדים ביחד ולחוד כלפי חב' חד אסף מתכות; ערבות משותפת של הצדדים ביחד ולחוד כלפי חברת סופרדיל; והסכם פשרה שבו התחייבו הצדדים בחוב כלפי חב' הנסון ביחד ולחוד.

...

בסופו של דבר, במהלך כל עדותו של פוליטי הוא לא טען באופן פשוט שהוא הגיע עם זלוטולוב לסיכום שלפיו זלוטולוב יערוב באופן אישי להלוואות הבעלים שהעניק לחברה.

סוף דבר דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, וזאת אך ורק ביחס לרכיב שלא היה שנוי במחלוקת בסך 290,973 ₪.

דין התביעה שכנגד להידחות בעיקרה, למעט לעניין רכיב ההסכם מיום 10.5.19 ביחס לחוב החברה כלפי חב' חד מתכת אסף בע"מ, אשר בעטיו נדחה רכיב התביעה בסוגיה זו בתביעה העיקרית.