עוד נטען כי המשיבות לא הראו כי אכן השקיעו במושכר את הסכומים הגבוהים להם הן טוענות, כי לפי הוראות ההסכם ממילא כל ההשבחות מהוות חלק מהנכס ואין הן זכאיות לקבל עבורן פיצוי, ולכן, לא יכולה להשמע טענתן כי יש להמשיך את יחסי השכירות על מנת שתושב להן "ההשקעה".
משכך, לשיטת המערערים, הודעת הביטול נשלחה כדין, ההסכם בוטל כדין – ואין לתת כל סעד המונע מהמערערים לממש את מלא זכויות הקניין שלהם בנכס, לרבות היתקשרות עם צדדי ג' ובכללן שוכרת המשנה.
בנקודת הזמן הזו, מבחינת המערער 1 - המשיבה 1 הציגה לו נתונים מטעים, פעלה "מאחורי גבו", ניצלה לרעה את הסכמתו שניתנה נוכח מצבה האישי, והוא איבד את האמון בה וסבר כי היא פועלת בחוסר תום לב, לרבות לאור חובת תום הלב בקיום חיובים חוזיים מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וסעיף 4 לחוק השכירות.
מצד אחד, היא לא מביאה לתוצאה לפיה המערערים היו יכולים לבטל באופן חד צדדי ולאלתר את הסכם השכירות; אך מצד שני, המדובר בהתנהלות אשר בעטיה סירובם של המערערים להתיר את שכירות המשנה למשך תקופה של שנים רבות נוספות לעתיד אינו בלתי סביר.
...
באלו הנתונים, והיות ואנו נמצאים בפתחו של חודש יולי, וההיערכות לשנת הלימודים הבאה כבר בעיצומה – על מנת שלא לפגוע בשוכרת המשנה (הגם שלא מצאה לנכון לקחת חלק בהליך מטעמיה היא), ועל מנת שלא לפגוע במשיבות (שלא יכולות להיערך בעצמן לשנה הבאה), ואף לא לפגוע במערערים (שלא יוכלו למצוא מי שישכור את הנכס לקראת שנה הבאה) - יש לקבוע כי שוכרת המשנה רשאית להמשיך ולהחזיק במושכר עוד שנה, כלומר – עד יולי 2021 (כך שהלכה למעשה, התוצאה היא ששכירות המשנה תהא לתקופה של שלוש שנים כולל – מיולי 2018 עד יולי 2021) – ככל שהיא מעוניינת לעשות כן. לאחר יולי 2021, החזקה במושכר תשוב לידי המשיבות והן תשובנה להיות השוכרות בפועל של המושכר.
אשר על כן, ובכפוף לאמור מעלה – אציע לקבוע כי הערעור מתקבל בחלקו, וכי בנסיבות – לא יעשה צו להוצאות.
בטינה טאובר, שופטת
סיכום –
בהתאם לאמור – הערעור מתקבל בחלקו, באופן שהסכם השכירות העיקרי יישאר על כנו אך שוכרת המשנה תוכל להמשיך בשכירות המשנה עד יום 31/7/2020 (כולל).
