ביטול חבילת נופש לחו"ל בעקבות פטירת קרוב משפחה

לאחר שעמדתי על התשתית הנורמאטיבית הצריכה לעניין: תקנות 3(3)(ג) ו-(ד) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003 (להלן – "תקנות שירותי תיירות") – המטילות חובת גילוי של מידע שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נימנע מרכישת חבילת התיור, ושל מידע שנותנות הרשויות בישראל לסוכנויות נסיעות על דרישות לחיסונים – קבעתי כי הוכח שקיים סיכון ללקות בקדחת צהובה באתיופיה ושמשרד הבריאות ממליץ להתחסן, וכן שרמת הסיכון לנוסעים שגילם מעל 60 גבוהה.

ביטוח נסיעות לחו"ל, הכולל גם ביטוח מפני דמי ביטול, נועד לכסות מקרים בלתי צפויים כגון מחלה, מוות של קרוב מישפחה ואירועים דומים.

ספק רב אם ביטוח כזה היה מכסה מצב שבו התובעים החליטו שלא לנסוע לחו"ל עקב סיכון רפואי שגילו לאחר ההרשמה, אך היו יכולים לגלותו לפניה אם הנתבעת הייתה מגלה את שמוטל עליה לגלות.

...

בענייננו המידע שניתן לתובעים במועד רכישת השירותים לא היה מספיק כדי לקבל החלטה מושכלת, ואין להסתפק בו. מטעם זה אין בידי לקבל גם את טענת הנתבעת שלפיה עמדו לרשות התובעים שלושה ימים מעת שהתעניינו בטיול ונמסרו להם הטפסים ועד שנרשמו, ובמהלכם היו יכולים להשלים את הבירור.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

ערעור שהוגש על פסק הדין התקבל (והתובעים, כמו גם הנתבעת, היו מיוצגים בערכאת הערעור בידי עורך דין), אך בסופו של דבר התוצאה נותרה בעינה.

עבור חבילת הנופש שילם התובע סך של 16,250 ₪.

כמו כן, סעיף 4.10 לפוליסה קובע, כי המבטח לא ישלם עבור ביטול או קיצור נסיעה, אם מותו או אשפוזו של בן המשפחה הקרוב נובע ממצב מחלתי שהיה קיים אצלו לפני צאת המבוטח לחו"ל. הנתבעת טוענת כי מהודעת הפטירה של אחותו של התובע, אשר צורפה לכתב התביעה, עולה כי סיבת פטירתה היא מחלת סרטן מתפשט וסופני.

סעיף 3.5 ג' (2) לפוליסה קובע, כי פיצוי בגין קיצור נסיעה ישולם בגין מוות או אישפוז של בן מישפחה קרוב.

...

לנוכח הודעת הפטירה, ולנוכח עדות התובע כי אחותו היתה חולת סרטן משך 15 שנה, ומשלא צורפו מסמכים רפואיים המוכיחים אחרת, הרי שהמסקנה היא, כי מדובר במותו של בן משפחה קרוב הנובע מצב מחלתי שהיה קיים לפני צאתו של התובע לחו"ל , ועל כן אירוע זה אינו מכוסה על-פי סעיף 4.10.

לפיכך, אני קובעת, כי קיצור נסיעתו של התובע בנסיבות בהן אירע, אינו מכוסה על-פי הפוליסה, ועל כן אני דוחה את התביעה.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת מישפחה של המבקשים.

כן נטען כי פטירת המנוחה מהוה סיכול בנגוד לקביעת בימ"ש קמא, במקום בו במקום לנסוע לחו"ל המשפחה ישבה שבעה.

נטען כי מדיניות השוללת מלקוח שהזמין חבילת נופש את זכותו להשבת הכסף ששילם בעקבות ביטול העסקה כשלא עמדה בפניו ברירה אחרת הנה מדיניות בלתי ראויה ומדובר בתניה שיכולה להחשב כתנאי מקפח בחוזה אחיד שניתן לבטלו או לשנותו.

...

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפיצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת משפחה של המבקשים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להידחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

נעיר, בטרם סיום, כי הגם שדין הערעור להדחות בהעדר עילת התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא מעוררת התנהלות המשיבים תהיה בכל הנוגע להתחשבותו של ספק השירות בנסיבות אישיות של לקוחותיו.

מבלי לגרוע מההערה לעיל, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

עוד הוסיפה, כי אמה, ששהתה בארץ וביקשה להקדים את חזרתה לטאלין בשל פטירת האב, הצליחה לעשות כן ללא קושי דרך אתר האנטרנט של חברת התעופה ובעלות 50 יורו בלבד.

התובעת העידה, כי לפי נהלי חברת התעופה "אייר-באלטיק", שהובאו לידיעתה כאשר שהתה בטאלין, פטירת קרוב מישפחה פוטרת את הנוסע מתשלום דמי ביטול.

הנתבעת עונה להגדרת מי שנותן שירותי סוכנות נסיעות ובהם "הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל" (סע' 1 (2) לחוק) וחלות עליה החובות על פי החוק והתקנות.

(2) מחיר: (א) המחיר הכולל כהגדרתו בסעיף 17א לחוק הגנת הצרכן, לרבות תשלומים שיש לשלם בחוץ-לארץ; ב) אם הרכישה של חבילת התיור נעשית בתשלומים – שיעור הריבית ודרך חישובה, ותנאי הצמדת התשלומים; ג) החזרת הכספים במקרה של ביטול חבילת התיור ששולמו לסוכנות הנסיעות, דרך התשלום ותנאי הצמדתו; ד) מועדים ותנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת התיור בידי הלקוח ואם עליו לשלם בשל ביטול כאמור – שיעור התשלום"; הפרת החובה לגלות מידע כאמור לעיל היא בבחינת הפרת חובה חקוקה לפי סע' 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומקימה עילה לפצוי לפי סעיפים 71 ו- 76 לפקודה.

...

לנוכח כל האמור, דעתי היא שהנתבעת הפרה חובותיה כלפי הנתבעת, הן חובת הנאמנות והן החובות על פי דין.

לעניין עגמת הנפש, סבורני כי השיעור הנתבע הוא גבוה ואין בינו לבין הנזק הישיר פרופורציה.

בהתחשב באלה, ועגמת הנפש בנסיבות שבהן נודע המחדל בשעה שבה שקועה היתה התובעת ממילא בצערה על אביה ז"ל, אני סבורה כי ראוי להעמיד את הפיצוי בגין הטרחה ועגמת הנפש על סך 2,500 ₪ בלבד.

רקע עניינה של תביעה זו במשפחה אשר רכשה אצל הנתבעת חבילת נופש לברצלונה, לתאריכים 23.9.12-20.9.12 ואשר ביום 18.9.12 בקשה לבטל את החופשה בשל היתדרדרות קשה במצבו הבריאותי של אבי התובע, שנפטר לבסוף באותו היום.

  הנתבעת הוסיפה וטענה כי במעמד ההזמנה היא הציעה לתובע הן בעל פה ובן בכתב על גבי הטופס הנ"ל לרכוש באמצעותה פוליסת ביטוח רפואי לחו"ל המכסה בין היתר מקרה של ביטול טיסה בלתי נימנע עקב סיבות בריאותיות או סיבות אחרות דוגמאת מוות ואולם הוא בחר שלא לעשות כן.   במהלך הדיון שהתקיים בפני, אישר התובע כי היה לו ביטוח נסיעות בחברת הביטוח "כלל" וכי הוא לא תבע את חברת הביטוח מכיוון שבדיעבד הסתבר לו שהפוליסה כללה סעיף קטן, אליו הוא לא היה ער בשעתו, השולל את הזכות לפצוי במקרים בהם קרוב המשפחה שנפטר היה מאושפז בבית חולים בשלושת החודשים שקדמו לרכישת הפוליסה.

...

דיון והכרעה באשר לטענת הנתבעת בדבר היותה מתווכת בלבד, אני סבורה כי אין בה כדי להועיל, שכן התובע התקשר עמה כסוכנת נסיעות הדואגת לכל צרכי נסיעתו.

(ב) במקרים האמורים בסעיף-קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו. מכיוון שלדעתי מדובר בחוזה שיש בו תניה אשר נסיבותיו של מקרה זה מלמדות עליה שבהיותה כה גורפת אין היא ראויה , שכן מבחינת התובע ובני משפחתו נעשה קיומו של חוזה זה בלתי אפשרי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, ברובה המכריע.

  לנוכח העובדה שהנתבעת טרחה למען התובע בהזמנת חבילת הנופש אצל הספקים השונים הקשורים בה, אני סבורה כי לא יהא זה צודק לשלול ממנה את מלוא העמלה המגיעה לה בגין עסקה זו. בנוסף לכך, לטעמי, בנסיבות שתוארו על ידי התובע בכל הנוגע למצבו הבריאותי של אביו בתקופה הסמוכה למועד הנסיעה, תרם סירובו להצעת הביטוח שהוצעה לו על ידי הנתבעת, תרומה מסוימת שאותה אני מעריכה בכ-10% , לנזק שנגרם לו. סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סך של 18,000 ₪ ולשלם לו גם 500 ₪ הוצאות משפט.