התובעים מציינים כי הגיעו לשדה התעופה עובדה לאחר ביקורת הדרכונים והחתמת בנתב"ג, ונאלצו להמתין שם משך שעות רבות בחוסר ידיעה שכן נימסרו להם מסרים סותרים בדבר קיום הטיסה, לדבריהם, משביקשו התובעים להביא לביטול החופשה והשבת הכספים הובהר להם על ידי הנתבעות כי אינם יכולים לעזוב את שדה התעופה שכן הדבר יחשב ויתור על שובר החופשה מצידם, ובכך לטענתם, הם וילדיהם הפכו לבני ערובה של הנתבעות.
התובעים דורשים סך של 18,422 ₪ בגין הרכיבים הבאים:
סך של 7,072 ₪ בגין החזר כספי עבור יומיים שהפסידו, 3,535.95 ₪ ליום ( 21,215.71 עבור שישה ימי חופשה לחלק ל- 6).
לדברי הנתבעת 2, צד ג' אשר שימשה כחברת התעופה ואשר הייתה אמונה על ביצוע הטיסה במסגרת ההזמנה שביצעו התובעים, ביטלה את הטיסה וזאת בשל אילוצים בטחוניים אשר היו רלוואנטיים באותה העת, נוכח המצב הבטחוני המתוח אשר שרר בתקופה זו.
לגישתה של הנתבעת 2, אין החלטות ספקי השרות אשר נמצאים מעבר לים, והן החלטות אשר נילקחו בכפוף למצב הבטחוני רובצות לפתחה, שכן במצב דברים מסוג זה אין לה כל שליטה במתרחש, ואינה יכולה לבחור שלא להסכים להחלטות שכאלו, או לכפות ביצוע הטיסות, ולטענתה יש לראות בנסיבות כסוג של כוח עליון ומשכך אין להטיל עליה אחריות.
הנסיבות הרלוואנטיות למקרה שבפני, אינן מצביעות על הפרת החובה של הסוכנות לספק את השרות, להעביר את מלוא המידע וכיו"ב. הטלת אחריות על סוכנות הנסיעות לגבי אופן ההתמודדות של ספק שירותי התיירות עם מצב אשר נגזר כתוצאה ממצב ביטחוני בעקבות מתקפת טילים על ישראל, מהוה מתיחת היריעה הרבה מאוד מעבר לנדרש ולראוי בהקשר זה.
להבדיל, הנתבעת 2 אירגנה את חבילת הנופש נשוא שובר החופשה אשר התובעים רכשו ממנה ואשר כלל, חבילת נופש מלאה להם ולילדיהם לרבות טיסות, בית מלון על בסיס הכל כלול ורכב שכור לתקופה זו, ככזו יש לראותה כמארגנת לפי סעיף 1 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן:"החוק")
בכל הקשור לביטול הטיסה מיום 23.07.2014 בשעה 05:40, מנתב"ג לאיטליה, מקובלת עלי גרסת הנתבעת 2 כי הטיסה בוטלה בנסיבות מיוחדות אשר לא היו בשליטתה, שכן מנהל התעופה האיטלקי פירסם הודעה לפיה הוטל איסור טיסה על כל חברות התעופה האיטלקיות בקשר לטיסות לנתב"ג, לגישתי ארוע זה חוסה תחת סעיף 6(ה)(1) לחוק, נחה דעתי כי הנתבעת 2 עמדה בנטל הנידרש ושוכנעתי כי ביטול הטיסה המקורית לא היה כלל בשליטתה ומשכך אני מוצא שלא להשית עליה חיוב בגין ביטול זה.
באשר לטיסה השנייה, אשר נקבעה ליום 24.07.2014 בשעה 08:00 משדה התעופה עובדה לאיטליה, והתקיימה בפועל רק בשעה 00:30 - במקרה זה מצאתי כי מדובר באיחור ניכר מאוד, אשר נגרם כתוצאה מארגון לקוי והיערכות לא מספקת של הנתבעת 2.
...
עוד שוכנעתי כי אין לראות באיחור ניכר זה תוצאה של כוח עליון מכל סוג שהוא.
אכן, ישנה תחושה מסוימת של חוסר נעימות, העולה מן התוצאה – שכן לו הייתה הנתבעת 2 מסתפקת בביטול הטיסה הראשונה בשל המצב, לא הייתה משלמת דבר, וכאשר יצאה מעורה ועשתה מאמצים ניכרים לקיום הטיסה, על כך היא משלמת מחיר נוסף, אולם לגישתי, מקום שהוחלט על מתן שירותי התעופה בסופו של דבר, מן הראוי ליתן אותם ולקיימם בדרך נאותה וראויה, לרבות במועדה.
לאור האמור לעיל,
התובענה כנגד הנתבעת 1 נדחית, ללא צו להוצאות.
