בקשת רשות העירעור
בבקשה חזרו המבקשות על טענותיהן בפני בית המשפט קמא והדגישו, כי מדובר בתביעה להשבת הערבות הבנקאית שחולטה לאחר ביטול זכיית המשיבה במיכרז, לא היתקיימו התנאים לחתימת חוזה, ולא נכרת חוזה בין הצדדים ועל כן, מדובר בסכסוך הנוגע לשלב המכרזי, ולא לשלב החוזי.
באשר לדברי השופט גרוניס בעיניין צרפתי אליהם הפנה בית המשפט קמא (סע' 29 להחלטה), דברים אלה אינם רלבאנטיים לענייננו, שכן בעיניין צרפתי נדונה תביעה להשבת כספים ששולמו בגין היטלי סלילה וכלל לא דובר בתובענה שעילתה מיכרז, ודברי השופט גרוניס התייחסו לאבחנה בין עתירה נגד דרישת רשות לתשלום היטלים, לבין תביעה כספית להשבת תשלומים ששולמו, שאז אינה נמנית על המקרים המנויים בסעיף 5 לחוק לעניינים מינהליים.
...
משנקבע, כי עסקינן בתובענה שעילתה במכרז, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון כאמור לעיל, והסעד הכספי הוא לפיצויי הסתמכות שתכליתם השבת המצב לקדמותו, מתבקשת המסקנה כי פרשנות סבירה של המונח "פיצויים" תכלול בחובה גם את השבת הסכומים ששילם המציע בעטיו של המכרז, ואין להבחין בין תשלומים והוצאות ששולמו ישירות לרשות מפרסמת המכרז ובין תשלומים ששולמו לגורם שלשי כלשהו.
בעניין זה סבורני, כי נכון יהיה ללכת בדרך שהתווה השופט הנדל ברעא 1425/14 נוף לים עכו בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל שדן במקרה דומה למקרה דנן.
על כן, אני מקבל את בקשת רשות הערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור על פיה, מקבל את הערעור ומורה על מחיקת התובענה בשל העדר סמכות עניינית לבית משפט השלום לדון בה. המבקשות תשלמנה, ביחד ולחוד, למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשני ההליכים בסך 10,000 ₪.
