ביטול זיכוי בהליך פלילי בערעור בשל טעות משפטית

בדיון מיום 20.11.14 כפר המערער במיוחס לו בטענה כי מדובר במבנה שאינו טעון היתר בהתאם לחוות דעת הנדסית, וכן כי בהתאם ל"רפורמת המרפסות" (תיקון 101 לחוק) ולתקנות התיכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: "תקנות הפטור") המחסן שהוקם פטור מהיתר, ואף אם לא היה פטור מראש אזי נוכח הפטור ברפורמה, יש להחיל עליו את הוראות סע' 4 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, שכן העבירה בוטלה.

בית המשפט קמא המשיך ודחה את טענת המערער לתחולתם של סע' 34יח ו- 34יט לחוק העונשין, שעניינם בטעות במצב עובדתי או משפטי.

בית המשפט קמא הוסיף ודחה את הטענה כי היה על המשיבה לשקול הסדר חלף הגשת כתב אישום (בהתאם לתיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי), תוך קביעה שההחלטה לעניין אופן ההתנהלות בעיניינו של נאשם מסורה לשיקול דעתה של המשיבה והמערער לא הוכיח כי זו עשתה שימוש לרעה בסמכותה.

העד שהעיד מטעם המערער לצורך הוכחת טענה זו אישר כי לא בדק אם המבנים המופיעים בתצלומי האויר שהביא עמו קיבלו היתרים והאם ננקטו בעיניינם הליכי אכיפה.

טענותיו של המערער נחלקות בעיקרן לשתיים – האחת, כי בניית המחסן איננה מהוה עבירה, וזאת נוכח תחולתן של תקנות הפטור, והשנייה - כי ככל שהתקנות אינן חלות אזי יש לזכותו מטעמים שונים ובהתאם להגנות החלות בעיניינו.

...

ב"כ המערער איננו מצביע על פגם כלשהו שנפל בהפעלת שיקול דעתה של המשיבה בהקשר זה, ואף מטעם זה הטענה נדחית.

מסקנה זו אף מתחזקת, נוכח זאת שהמערער לא יכול היה להצביע ולו על מבנה אחד קונקרטי שהבנייה בו אינה כדין ולא ננקטו בעניינו פעולות אכיפה.

  נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

המערערים טוענים כי במועד קיום השיחות המטרידות עם המתלונן, הם סברו בתום לב כי תיק השוחד ניסגר זה מכבר, ועל כן עומדת להם למצער טענה של טעות במצב דברים לגבי נתון זה. ראוי יהיה לציין כי גם לו היה מקום לקבל טענה זו, לא היה בכוחה להביא לזיכוי המערערים מהטרדת העד, שכן האיסור שבסעיף 249 לחוק העונשין אינו מוגבל עקרונית בזמן, ואין הוא פוקע בתום ההליך המשפטי שבמסגרתו נימסרה ההודעה, בין אם הוגש כתב אישום ובין אם לאו.

מערער 1, רב עיר ותיק ורם מעמד, הפעיל כלפי המתלונן, אשר נזקק למערער לצורך ביצוע מלאכתו כדין, מסכת של לחצים, בעצמו ובאמצעות אחרים, במטרה לגרום לו לחזור בו מתלונה שהגיש נגדו במישטרה, או למצער להצהיר כי מקורה בטעות.

מעשה מעין זה חותר תחת יסודות ההליך הפלילי, וכאשר הוא מבוצע במודע על ידי אדם רב מעלה, תוך שימוש בתפקידו הצבורי, כלפי אדם כפוף לו, גם אם באופן עקיף, הרי שמדובר במעשה חמור שגם נסיבותיו האישיות, עברו הנקי ותרומתו של מערער 1 לציבור אינם יכולים להקהות עד כדי ביטול ההרשעה.

...

מסקנה דומה מתחייבת גם לגבי מערער 2, עורך דין אשר אמור לשמש כקצין בית המשפט, ראש וראשון לשומרי החוק ולהגנה על טוהר ההליך המשפטי, ועוד כזה ששימש גם כראש מחלקת הכשרות במועצה הדתית בעיר.

אם מארזים אלה נסיר את שלהבת ההרשעה, מה יגידו אזובי הקיר? שותפים אנו באופן מלא לדברי בית המשפט קמא בסוגיית הקלון, ולניתוח המעמיק שערך בנושא זה. לטעמנו, כל המוסיף גורע.

לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור, על כל חלקיו.

תוכן עניינים: פרק פסקה הרקע להחלטת בית משפט השלום 1 המחלוקת על עצם קיומה של עבירה 6 טענות הגנה מן הצדק – תיקים שונים בפרשה אחת 10 עקרי טענות ההגנה מן הצדק שנטענו בפרשה 14 ההליכים אליהם התייחסה החלטת בית המשפט 22 ההחלטה ונימוקיה 28 העירעור והתשובות 39 נימוקי העירעור 44 נימוקי התשובה 62 היבטים דיוניים בעירעור 85 הערת אגב - על זכויות נאשמים ואסרטיביות דיונית 95 יישום עקרונות שנקבעו בפרשת לפה וסוגיות נוספות 101 התקנה לראשונה של בלוני גז ניידים היא פעולה הטעונה היתר 104 טעות במצב משפטי ו"קים לי" 107 המעטפת 118 טענת אפליה ביחס לנאשם שזוכה 123 מדיניות האכיפה, החריגה, החידוש והמשמעות 125 טענות לרדיפה עדתית 133 הערת אגב - לעניין אופן העלאת הטענות המקדמיות 137 טענות אחרות ביחס למדיניות עריית ערד 144 כיצד מכריעין בטענת הגנה מן הצדק כאשר העובדות במחלוקת 148 סיכום, תוצאה כללית והכרעה בתיקים הפרטניים 165 סיכום 165 התוצאה הכללית 175 תו"ב 8742-05-15 – ברנד משה ונחמה וחורה גז בע"מ – משיבים 1-3 185 תו"ב 28770-06-15 – מדוויל רות (נאשמת) וחורה גז בע"מ - משיבה 3 188 תו"ב 27184-09-14 – ישראל ושפרה גולד – משיבים 4 ו-5 192 תו"ב 26776-09-14 – מרקוביץ פנחס אליעזר – משיב 6 194 תו"ב 26537-09-14 – אהרון ונחמה ויטמן – משיבים 7 ו-8 197 תו"ב 26464-09-14 – ליברמן ישראל ומרים – משיבים 9 ו-10 202 תו"ב 16779-08-14 – מרקסון שמחה בונין – משיב 11 204 תו"ב 16756-08-14 – ויינשטיין יצחק והישריק פנחס – משיבים 12 ו-13 209 תו"ב 16736-08-14 – ורדיגר פנחס אהרון ושרה – משיבים 14 ו-15 214 תו"ב 16715-08-14 – לפה לאה ושמחה – משיבים 16 ו-17 217 תו"ב 16708-08-14 – לב אלתר ורבקה – משיבים 18 ו-19 220 תו"ב 42890-12-16 – רוטנברג יעקב ומרים וחורה גז- משיבים 20, 21, 3 222 תו"ב 16506-08-14 – יוסקוביץ הירש ויוסף – משיבים 22 ו-23 225 תו"ב 27594-09-14 – זיידמן יהודה אריה ורבקה – משיבים 24 ו-25 230 תו"ב 27815-09-14 – זיידנר בנימין אלתר ומינדל לאה–משיבים 26 ו-27 233 תו"ב 16766-08-14 – שטייר יהודה – משיב 28 236 תו"ב 27680-09-14 – נוסבוים ברוך ושרה – משיבים 29 ו-30 240 תו"ב 26905-09-14 – פשנזדה משה ואסתר – משיבים 31 ו-32 243 תו"ב 26692-09-14 – יוסף לב עקיבא – משיב 35 246 התיק החריג – הפרת צו ואי זימון לחקירה 249 תו"ב 39834-03-15 ליברמן שלמה ונעמי, וחורה גז בע"מ משיבים 33, 34 ו- 3 249 הרקע וטיעוני הצדדים 249 המנעות מחקירת הנאשם – דיון משפטי – ותוצאה 258 הערות אחרונות 269 הרקע להחלטת בית משפט השלום: החל משנת 2013 החלה הועדה לתיכנון ובניה בערד לחקור, להזהיר ולהגיש כתבי אישום בעבירת תיכנון ובניה, נגד בעלי דירות בערד אשר התקינו בדירותיהם בלוני גז ניידים ללא היתר.

בית המשפט ממשיך ומסביר כי "אם נעשו מעשים אלה, עד כה, ברחבי הארץ, בלא שננקטה פעולה אכיפתית – רשאים היו אזרחי העיר ערד להניח, כי באפשרותם להמשיך ולעשות כן". לפיכך, מדגיש בית משפט השלום כי "לו היתה הרשות המקומית מפרסמת, ברחבי העיר, קול קורא, במסגרתו מודיעה על כוונתה לשנות את מדיניות האכיפה בנושא זה ומאפשרת לציבור לטעון לעניין שינוי המדיניות; לאחר מכן – בהנחה שהוחלט על השינוי במדיניות – מודיעה, כי החל מתאריך יעד מסוים – תידרוש היתר בניה לצורך הצבת מיכלי גז וכי מי שעד כה הציבם ללא היתר, נידרש לפנות, במהלך תקופה זו, בבקשה להיתר; כמו גם -מאפשרת את זכות השימוע לאזרחים שכבר הציבו מיכלי גז – כי אז, בחלוף תאריך היעד, היה מקום לידון בשאלת המשפטית בדבר קיומה של עבירה, גבי מי שלא טרח לפנות בבקשה להיתר". בית המשפט המשיך והתייחס גם לסעיף 34יט לחוק העונשין, ההגנה עקב "טעות במצב משפטי". בית המשפט סקר מקרים, בארצות הברית ובישראל, בהם הוכרה ההגנה האמורה "בעקבות טעות בהבנת המצב המשפטי, שהיתה בלתי –נמנעת באורח סביר". בית המשפט ציין כי החלטתו לבטל את האישומים "נסמכת על אופן היתנהלות הרשות בעת הגשת כתבי האישום דנן, אשר הוותה, למעשה, שינוי חד במדיניות, כאמור, בלא פניה מוקדמת לציבור ובלא מתן אפשרות לציבור להביע דעתו ולטעון טענותיו. כך, נוצר מצב בו ניפתחו הליכים פליליים נגד אזרחים, אשר פעלו באותו האופן במשך שנים רבות, בלא שמאן דהו ניסה לשוות לפעילותם אופי פלילי. בנוסף, שינוי מדיניות זה בא ידי ביטויו ברשות מקומית אחת בארץ, וכאמור, לא הוצגו לבית המשפט פסקי דין אשר ניתנו, במטריה זו בהליך פלילי, ברשויות אחרות כלשהן". בית המשפט ציין כי אמנם הקושי האמור אינו חל על "מיסתור" או "ארון פח" שהוכן עבור בלוני הגז, ולכאורה ייתכן שאלה ניבנו באיסור.

...

הערות אחרונות כאמור בפרק הסיכום הכללי, וכאמור באופן מפורט בכל תיק ותיק, הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט השלום לבטל את כתב האישום מתבטלת.

נוכח כל האמור, העניין הציבורי בניהול התיקים עד גמירא, ובוודאי בהגעה לענישה מוחשית, לכאורה פחת עד מאוד.

הערעור מתקבל.

בית משפט קמא קבע, כי מרפסת הסוכה (להלן: "המרפסת") הוקמה שלא כדין ולפיכך טעונה היתר, אולם על אף זאת זיכה את המשיב מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום מחמת הגנה של טעות במצב משפטי לפי סעיף 34יט לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

לכך מצטרפת בקשת המערערת, לדחיית המשך ההליכים לשם בדיקת התכנות להכשרת הבינוי על ידי קבלת תצהיר איש מיקצוע, שהתבקשה בדיון ההקראה.

לדידה, המשיב לא עמד בנטל להוכיח כי הוא זכאי להגנה זו. עוד סוברת המערערת, כי המשיב אף לא הקים את הנטל הראייתי הדרוש בדבר הסייג לאחריות הפלילית, עקב טעות במצב משפטי שבסעיף 34יט לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, זאת מאחר שלטענתה המשיב לא פעל באורח סביר שעה שידע שהמדובר בעבירת בניה, אשר אין אפשרות לקבל לגביה היתר בעל פה, בשיחת פרוזדור או באמצעות חוות דעת מהנדס.

המשיב שב וטוען, כפי שטען לפני בית משפט קמא, לכך שלאור התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט ראוי כתב האישום להתבטל אף מחמת אכיפה בררנית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במכלול המסמכים, בהכרעת דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ובתגובת המשיב וכן, שמעתי ברוב קשב את טענות ב"כ הצדדים החלטתי כי דין הערעור להדחות.

מכל האמור לעיל עולה, כי קביעת מהימנות עדותו של המשיב ע"י בית משפט קמא לא נסמכה בלבד על שיקולים שבהגיון, שכל ישר או סבירות, אלא על אדנים ראייתיים ודיוניים הנעוצים אף במערערת, אשר יש בהם כדי לחזק עדותו ולבסס את אמינותה.

מטעמים אלה, אני סבורה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ומשכך דין הערעור להידחות.

לעמדתו, קבלת טענות הבנק מהוה "...תקדים משפטי המעניק למערערת סמכות מעין שיפוטית להכריע בשאלות זכויות וכשרות חשבונות לקוחותיה". נטען כי מדובר ב"שגיאה" של מנורה ו"רשלנות" של הבנק, שאינן בגדר טעות טכנית ברשום, כגון: הקלדת מספר שגוי, אליה מתייחסות ההוראות בתנאים הכלליים, וכי המסלול בו פעל הבנק - גריעת הסכום מהחשבון באבחה אחת תוך הכנסתו למצב של חריגה ממסגרת האשראי, והגשת תביעה בהתבסס על נסיבת קיום החריגה – פסול, אינו מחויב המציאות, וגרם לעסקו נזקים משמעותיים.

כפי טענתו בבית משפט קמא, כך גם בעירעור, סומך הבנק את זכותו לחייב את חשבון החברה בסכום שהופקד בו במירמה, בהוראות החוזיות שבמסמך התנאים הכלליים, הן הוראת סעיף 4.6(ב) הקובע כי: "בעלי החשבון מורים בזה לבנק ומייפים בזה את כוחו באופן בלתי חוזר לחייב מעת לעת את החשבון ו/או כל חשבון אחר המתנהל ו/או שיתנהל בבנק על שם בעלי החשבון ו/או על שם אחדים מהם, לבד או יחד עם אחר/ים, בכל סכום מסכומי החוב שיגיע לבנק מבעלי החשבון במסגרת אותו חשבון, וזאת בכל מועד בו יהיה הבנק זכאי לידרוש את פרעונו של אותו סכום. ואף אם חיוב כאמור יגרום ליצירה או להגדלה של יתרת החובה בחשבון ו/או בכל חשבון אחר כאמור", אך ביחוד בהוראת סעיף 5.13 לפיה "היה הבנק סבור כי פעולה כלשהיא נרשמה בטעות בחשבון או שנפלה טעות ברשום כלשהוא בחשבון לרבות עקב סכום שגוי, מועד שגוי, שער שגוי, ערך נקוב שגוי וכו', או כי פעולה כלשהיא לא נרשמה בחשבון עקב טעות יהיה הבנק רשאי בכל עת לתקן את הטעות והנובע ממנה. התיקון יבוצע על ידי חיוב ו/או זכוי החשבון, הכל לפי העניין ובהתאם לנסיבות המקרה, ובכפוף להוראות בנק ישראל". הבנק הוסיף והפנה לסעיף 3 להוראת ניהול בנקאי תקין [3] (12/95) "רישום שגוי בחשבון הלקוח" לפיה "גילה בנק רישום שגוי בחשבון לקוח, יתקן את הרישום השגוי על פי הערך הנכון, וכן יתקן, בערכים מתאימים, את כל רשומי הריבית שנעשו עקב הרישום השגוי". עמדתי היא שבדין קבע בית משפט קמא כי אין לראות, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, "טעות ברשום" בזיכוי חשבון החברה בכספי מנורה, וממילא אין לראות בחיוב החשבון בסכום הזיכוי משום "תיקון הטעות", משאין המדובר בפרט שגוי שהוזן לחשבון עקב שגיאה בהקלדת מספר, זהוי נתון מספרי, או חישוב אריתמטי שגויים מאלו המפורטים בסעיף 5.13 לתנאים הכלליים – "סכום", "מועד", "שער", "ערך נקוב". לא זו אף זו, סעיף 1 להוראות ניהול בנקאי אליו הפנה הבנק עצמו, המחייבות את הצדדים גם במישור החוזי, על פי הסיפא של סעיף 5.13 לתנאים הכלליים, מחריג מפורשות רישום שגוי שניגרם ע"י צד שלישי: "בהוראה זו מפורטים הנהלים שעל הבנקים לנהוג לפיהם לתיקון רישומים שגויים בחשבון הלקוח, הנובעים מטעותו של הבנק. אין הוראה זו דנה ברישומים שגויים שנגרמו על ידי צד שלישי, כגון זכוי חשבון לקוח על ידי מעביד בגין שכר, או חיוב על פי הרשאה שלדעת הגורם המזכה או המחייב נעשו בטעות וכד'". הבנק טוען בפנינו כי בגדר "טעותו של הבנק" לעיל נכלל גם כשל במנגנון ההגנה אשר נועד לדחות פעולות שנגרמו עקב טעויות של "הגורם המזכה". דא עקא, שהדוגמאות המובאות בהוראה לעיל ל"רישומים שגויים שנגרמו על ידי צד שלישי" עליהם לא חלה סמכות התיקון, כוללות הן פעולה שנעשתה במישרין על ידי צד שלישי ("זכוי... על ידי מעביד..."), הן פעולה שביצע הבנק לפי הוראות אותו צד שלישי ("חיוב על פי הרשאה").

הכרעת הדין המרשיעה את גניש ניתנה רק ארבע שנים לאחר מכן, ביום 10.07.2018, ומה שידוע היום, לא היה ידוע אז. וכי מה היה עושה הבנק לו גניש היה מזוכה מכל אשמה? בהתקיים נסיבות אחרות, בהן ברקע הדברים הייתה מחלוקת ממשית בדבר הזכאות לכספים, הרי בלא ההליך הפלילי, על הממצאים שנקבעו בו בדבר נטילת הכספים במירמה – פעולתו של הבנק, בבטול הזיכוי שבוצע לחשבון, הייתה ודאי נזקפת לחובתו.

...

ויודגש: הבנק לא אמור היה לעמוד חסר אונים מול דרישת מנורה ולהיעתר לה כהרף עין, משבארגז הכלים שלו מצויים אמצעים משפטיים מוכרים בדין לפתרון המצב המביך אליו נקלע, לרבות הגשת הליך של טען ביניים על מנת שבית המשפט הוא שיכריע בזהות הזכאי לכספים (כפי שננקט למשל בע"א 263/70 בנק ליצוא בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד כד(2) 673).

אני מסכים כי אילו היה מדובר בטעות של צד שלישי, מנורה, בלבד, אזי הבנק לא היה רשאי להשתמש בהוראות הללו כדי לתקנה, אך כאשר מדובר גם בטעות של הבנק, אין בצירופה של טעות הצד השלישי כדי לשלול מהבנק את זכותו לתקנה בהתאם להוראות הנ"ל. יונה אטדגי, שופט השופטת ע. ברקוביץ: מצטרפת לתוצאה, לפיה דין הערעור להתקבל.

עידית ברקוביץ, שופטת התוצאה הערעור מתקבל.