ביטול ועיכוב ביצוע מעמד צד אחד

הבקשה הוגשה ביום 2.8.23 וביום 3.8.23 ניתנה החלטתה של כב' השופטת אביגיל זכריה על פי לא מצאה כי היתקיימו התנאים הקבועים בדין למתן צו במעמד צד אחד וכי הבקשה אינה ערוכה על פי הוראות הדין.

בהחלטותיי מאותו דיון קבעתי כי באותו מעמד יתקיים דיון בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי ולא רק בבקשה לעיכוב ביצעו צו ההריסה המינהלי.

וראה סעיף 2 לתצהיר כל אחד מן המבקשים "תצהירי מוגש בתמיכה לבקשה בכתב לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי וכן לביטול צו ההריסה המינהלי שהוגש לבית משפט השלום בעכו". לפיכך, גם אם סבר ב"כ המבקשים, או סברו המבקשים עצמם, כי הדיון נקבע לצורך דיון בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי בלבד, הרי שעליהם היה להיות מוכנים לאפשרות חקירה נגדית על אותו תצהיר ממש.

...

על כן אני קובעת דיון, לעניין הסעד הזמני במעמד שני הצדדים, ליום 14/8/23 שעה 09:30 בפני השופט התורן באותו יום.

לפיכך, בהעדר אפשרות לחקירה נגדית, התצהירים נפסלים לשמש כראיה, בהעדר תצהירים לא ניתן להגיש את הבקשה לביטולו של צו ההריסה המנהלי ועל כן דינה להידחות.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטולו של צו ההריסה המנהלי נדחית.

ביום 10/07/2020 בית המשפט קבע במענה לשאלות החוזרות והנישנות של התובע - "למען הסר ספק, פסק הדין לא בוטל. הוריתי על עיכוב ביצוע. ההפקדה בוצעה כדי להוכיח את רצינות הנתבע .. הדיון ביום 1/11 יסבוב סביב הבקשה לביטול פסק הדין והיה ויבוטל פסק הדין הרי שבאותו מעמד הצדדים יטענו לגופו של עניין ויינתן פסק דין במעמד שני הצדדים באופן שדרך ההשגה עליו היא באמצעות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי...". עוד העיר בית המשפט לתובע על פניותיו החוזרות ונישנות.

מדובר בתיק משנת 2018 ונוכח העיתוי שנכון לעתה לא מתקיימים דיונים למעט דיוני חרום, מוטב כי הצדדים יסיימו את הפרשה בדרכי נועם וכל אחד ילך לדרכו ויחסוך לעצמו "ערכי מיטרד" הכרוכים מעצם טיבם וטבעם בהליכים משפטיים.

...

ואולם, גם אם לא נעתר לבקשת המבקש לביטול פסק הדין מחובת הצדק משיש גבול להביא את התובע לדיון פעמיים והנתבע לא מתייצב ולא בודק מה עלה בגודלו של התיק משנת 2018 ואף אמו לא מגיבה להחלטות בית המשפט והזימונים - האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט?.

על כן, אני סבורה כי סיכויי הגנתו של הנתבע הם לא גבוהים אולם מחלוקת זו מצריכה בירור עובדתי.

בשים לב למועד הקרוב לשמיעת הדיון, ובשים לב לכך שהנתבע כבר הפקיד 2,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך, להבטחת התייצבותו ובינתיים מלוא סכום התביעה מעוכב בלשכת ההוצל"פ עד ההכרעה בתיק, אני מורה שהכספים המעוקלים בלשכת ההוצאה לפועל יועברו לקופת בית המשפט.

בפני בקשה מטעם הנאשם שכותרתה "בקשה למתן היתר יציאה מן הארץ", כמפורט בבקשה בכתב, מטרת היציאה מן הארץ הנה לצורכי פרנסה הואיל ומקור פרנסתו של הנאשם הוא בחו"ל. רקע ותמצית ההליכים : ביום 06.05.18 ניתנה הכרעת דין (כב' השופטת ש. חביב) לפיה זוכה הנאשם משני אישומים והורשע בשני אישומים, שעניינם ביצוע עבירות מס שונות – עבירות מכס ומע"מ. ביום 08.12.19 נגזר דינו של הנאשם ונדון בין היתר ל- 30 חודשי מאסר בפועל, באותו מעמד ניתן עיכוב ביצוע עונש המאסר לצורך הגשת ערעור בכפוף להטלת תנאים, לרבות הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ.

כל אחד מהצדדים הגיש הודעת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.

תמצית טענות הצדדים : לטענת הנאשם, ביטול גזר הדין במסגרת העירעור בבימ"ש המחוזי הפקיע את התנאים שנקבעו בנוגע ליציאות הנאשם לחו"ל, המצב המשפטי דהיום הנו כי אין כנגד הנאשם צו עיכוב יציאה מן הארץ.

...

במסגרת הערעור הגיש הנאשם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן הכרעה בערעור, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת העיכוב והורה כי עיכוב ביצוע עונש המאסר יהא בתנאים שהוטלו על ידי בימ"ש השלום (ראה החלטת כב' השופט שלו מיום 27.01.20).

בחינת הנימוקים בהחלטת כבוד השו' פרידלנדר מיום 7.1.2020 ולאחר מכן מיום 25.2.2020 מביאה למסקנה כי נקודת האיזון לאור הרשעת הנאשם בכל האישומים על ידי ערכאת הערעור, השתנתה לחומרה.

מכל האמור, באתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום להתיר יציאתו של הנאשם מן הארץ.

לא מצאתי לנכון להורות, כבקשת המאשימה, על איסור יציאה מן הארץ עד לתום ההליכים אולם ככל שוודאות ההליך המשפטי בעניינו יתחזק, הכף תהיה נוטה לקבלת בקשה זו. לאור דחיית הבקשה ונוכח החשש להימלטות והפגיעה באמון הציבור, אני מורה לנאשם להפקיד דרכונו במשרדי המאשימה.

הסכמה זו קיבלה תוקף של "החלטה". ביום 16.6.13 הודיעה התובעת כי הנתבעת אינה פועלת בהתאם להחלטה ולא פנתה למשרד השיכון כדי לקדם את בקשתה לקבוע כי היא "דיירת ממשיכה". ביום 3.10.13 הגישה התובעת בקשה לביטול עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 9.1.12, ובהחלטה נקבע כי התובעת זכאית לשפעל את הליכי הפינוי.

הדברים הם מקל וחומר שבו הצדדים הגיעו להסכמה לאחר הגשת בקשה וקבלת תגובה, ולא מצב שבו ניתנה החלטה במעמד צד אחד.

שנית, החלטת הוועדה העליונה על נימוקיה צורפה על ידי הנתבעת עצמה לבקשת הביטול הראשונה ! מכאן, שבמועד הדיון במעמד הצדדים בבקשת הביטול הראשונה (שהתקיים ביום 6.12.12), היה כבר ברור לנתבעת כי בקשתה נדחתה על ידי הוועדה העליונה.

...

כן אני דוחה את טענתה כי הוצג בפניה מצג שווא כי תקבל מעמד של דיירת ממשיכה ללא דיון.

לאור מכלול האמור לעיל ולסיכום: בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין – נדחית.

הבקשה לביטול החלטת יום 6.12.12 (מתן תוקף להסדר) - נדחית.

אשר לסכויי העירעור – על מנת לזכות בערעורו, יהיה על המבקש לשכנע כי שגה המפקח עת שדחה את בקשתו לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

אף שהבקשה לביטול פסק הדין נדחתה כבר ביום 28.4.2022, רק ביום 16.6.2022 הגיש המבקש את עירעורו, אך גם במועד זה לא מצא המבקש לעתור לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא עירעורו.

...

על רקע האמור לעיל, דומה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא בקשה זו, כי: "סיכויי הערעור אינם גבוהים, בלשון המעטה". אשר למאזן הנוחות – אכן, טענת המבקש כי הימנעות מעיכוב פסק דינו של המפקח תוביל לכך שפרויקט החיזוק בבניין ייצא לדרך, ובכך ערעורו עלול להפוך לתיאורטי, הינה טענה שיש בה ממש.

על רקע האמור לעיל, סבורני כי גם מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בעלי הדירות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות, ובכך מובטל גם הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 7.11.2022.