הוצאתן לפועל של הוראות אלה, מחייבת קבלת החלטה פוזיטיבית של הגוף המוסמך, לאחר הפעלת שיקול דעת ובדיקה של כלל הנתונים הרלוואנטיים לצורך זה, ואכן וועדת ההנדסה של הערייה המליצה ביום 7.9.19 בפני ראש הערייה, על הפקעת הדרך לפי תוכנית מאושרת ג/16985, אלא שביום 22.1.20 לאחר שנפרסה בפני מועצת העיר התמונה העובדתית והתכנונית במלואה ביטלה החלטה קודמת שלה בדבר ההפקעה ואישרה את המלצת וועדת ההנדסה בדבר עריכת תוכנית מפורטת חדשה לכל המיתחם.
...
עוד נקבע "כעולה הן מהעתירה והן מתשובות המשיבים 1-3 (העירייה ושני הנתבעים בהליך זה – הערה שלי, ל.ש.ח) העותר 1 בנה בחריגה מהיתר הבנייה שקיבל. כפי שתיאר העותר 1 ...יש הפרשי גובה, והוא החליט על דעת עצמו לבנות קיר תומך שלא נכלל בהיתר, ולשפוך מילוי ליצירת משטח בגובה של 1.5 מטר מעל גובה המפלס המתוכנן, כך שכיום יש הפרש גבהים. למרות זאת הצהיר העותר 1 שבנה לפי ההיתר....בנסיבות אלה, אין פלא שמהנדס המשיבה 1 הגיע למסקנה שלא ניתן לסלול את דרך הגישה וכי נבנה קיר תומך מבטון בניגוד להיתר, כך שגם הגישה למגרשו של העותר חסומה. לפיכך, קיימה ועדת ההנדסה בעירייה דיון חוזר, והמליצה לערוך תוכנית מפורטת לכל המתחם ולבטל את ההחלטה הקודמת, והמלצה זו התקלה על ידי המשיבה 1" (עמ' 2 לפסק הדין).
התובע לא טען לעילה של הפרת חובה חקוקה, לא במפורש ולא ברמיזה, וממילא לא נדרש לניתוח היסודות המצדיקים מתן סעד מכוחה של עוולה זו. עם זאת, גם אם נדלג על משוכה זו ונבחן אם התקיימו יסודות העוולה, הרי שלנוכח 'האמירה' של העירייה לפיה במצב הדברים היום, לא תוקם הדרך, לנוכח הפרשי הגובה אשר יצרו מכשול טופוגרפי שמונע את סלילת הדרך ולנוכח חסימת דרך הגישה ע"י הקיר התומך שהתובע עצמו בנה, המסקנה היא שהתובע לא הצביע על נזק עקב הבנייה של הנתבעים, ומכאן שאין מקום למתן סעד מכוח עוולה זו.
לעניין התשתיות שמבקש התובע להעביר, הרי שחרף טרוניתו הקשה בסיכומים כלפי הנתבעים בשל כך שלא אפשרו לו העברת תשתיות בחלקותיהם "בהתאם לחוק", לא הובהר באיזה חוק מדובר ומה העילה שיש לתובע בהקשר זה. מהי העילה מכוחה זכאי התובע, אדם פרטי, להעביר תשתיות של מים, ביוב וחשמל בחלקותיהם הפרטיות של הנתבעים ללא הסכמתם?!
העובדה כי נעשו לא מעט ניסיונות, ע"י בית המשפט, בדיונים שהתקיימו בהליך, למצוא פתרון שיאפשר העברת התשתיות בחלקות הנתבעים, תוך פגיעה מינימלית בהם, אינה הופכת את שאלת התשתיות לשאלה המחייבת הכרעה, כשזו לא עלתה בכתב התביעה, וודאי שאינה מאפשרת לדלג על השאלה המשפטית בעניינה.
סוף דבר
לאור האמור, אני קובעת כי במצב הדברים נכון ליום פסק הדין, אין עילה למתן הסעד המבוקש, ודין התביעה נגד הנתבעים להידחות.
אני מורה אפוא על דחיית התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, ועל מחיקתה נגד הנתבעת 3.
