מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ביטול התכנית המבטלת ביטול ההפקעה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

שכן, אם אכן תבוצע תכנית חדשה לצרכי הציבור סביר, לטענת העותרת, כי תוכנית זו תמושש בדרך של 'איחוד וחלוקה' ולכן אם לא תבוטל ההפקעה, תישא העותרת בכל עלות הקרקע ותופלה לרעה בהשוואה לבעלי מקרקעין אחרים באיזור (סעיפים 55–59 לסיכומי העותרת).
...
כמו כן, אין בידי לקבל את טענת העותרת כי הסטייה ממסגרת הזמנים שנקבעה בתכנית 613 (שש שנים למימוש התכנית מיום אישורה) מעידה על שיהוי לא סביר.
סוף דבר: העתירה נדחית.
אין זה המצב בענייננו, וכאמור העתירה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2009 בעליון נפסק כדקלמן:

משכך, בידי העותרת סעד חלופי של פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בכל הנוגע לביטול החלטת ההפקעה ולביטול תכנית האיחוד והחלוקה (בג"צ 6188/00 אסולין נ' עריית עפולה (לא פורסם, 3.10.00); בג"צ 4519/03 מחבר נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם, 24.7.03); בג"צ 8442/03 מרגליות נ' עריית אשדוד (לא פורסם, 21.10.03)).
...
משכך, ובניגוד לטענות העותרת, מעולם לא נחתם הסכם בענין זה. המשיבה 4, חברה קדישא "מרמורק", פירטה את השתלשלות ההליכים שקדמו לקבלת תכנית מתאר רח/1000/ב. לטענתה, יש לדחות את העתירה, בין היתר, מחמת שיהוי, מפני שהיה על העותרת לפעול לאחר שנדחתה התנגדותה והתכנית אושרה.
לאחר בחינת עיקרי העתירה, מצאנו כי דינה להידחות על הסף.
לאור האמור, העתירה נדחית על הסף.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בעתירתם המוגשת כנגד המשיבה מס' 1 – הועדה המקומית לתיכנון ובנייה עירון (להלן: "הועדה") וכנגד עריית באקה אל גרבייה (להלן: "הערייה"), מבקשים העותרים להורות על ביטול הפקעת חלק מהזכויות בחלקה שיועדו לצרכי ציבור לפי תכנית מתאר מקומית ענ/125 שפורסמה למתן תוקף ביום 29.01.1995 (להלן: "התכנית הראשונה"), ובהתאם לתכנית ענ/במ/361 שפורסמה למתן תוקף ביום 14.05.2000 (להלן: "התכנית המאוחרת").
...
סוף דבר: לאור האמור לעיל, לא התקיימו התנאים לביטול ההפקעה.
העתירה נדחית אפוא.
העותרים ישלמו לכל אחת מן המשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

זכות הקניין של העותר ספגה פגיעה קשה, וזאת מזה 39 שנים, כשהעותר צופה במקרקעיו מונחים כאבן שאין לה הופכין, מבלי שהוכח שניתן לו כל פיצוי בגין ההפקעה והגיעה העת לשים לכך סוף הגם שלעותר חלק בלתי מבוטל באי אישור התכנית! סבורני, כי אכן כטענת העותר יש להפריד בין ההליכים התכנוניים, שאין מקומם במסגרת העתירה, לבין ביטול הפקעה שכל עניינה מוסב לזכויות הקניין במקרקעין ולא לזכויות התכנוניות בהם.
...
וכך נאמר: "עמדתי היא, אפוא, כי אם בית המשפט הגיע למסקנה כי הרשות זנחה את מטרת ההפקעה, או אז שינוי ייעוד המקרקעין אינו תנאי להשבת המקרקעין לבעליהם המקוריים. ביטול ההפקעה הוא סעד שבית המשפט מוסמך לתת כאשר מוכחת לפניו זניחת מטרת ההפקעה. סעד זה הוא במישור הקנייני. על כן כאשר בית המשפט מורה על ביטול ההפקעה הוא אינו מתערב בשאלה התכנונית של ייעוד המקרקעין אלא בוחן את התנהלות הרשות שהפקיעה את המקרקעין, בהתאם לכללי המשפט המנהלי. השאלה המתעוררת, אפוא, בפני בית המשפט אינה השאלה התכנונית של קיום צורך במקרקעין המיועדים לשימוש מסוים במקום מסוים, אלא השאלה של תקינות פעולת הרשות ביחס למקרקעין שהופקעו. אכן, בנסיבות אלה, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי יש להורות על ביטול ההפקעה, עלול להיווצר מצב בו מצויים בידי בעל המקרקעין שהופקעו מקרקעין שייעודם הוא ציבורי ואין באפשרותו לממש ייעוד זה בעצמו. מצב זה מגביל אמנם משמעותית את בעל המקרקעין במימוש זכויותיו הקנייניות, אך הוא מצמצם את עוצמת הפגיעה בזכות הקניין הכרוכה בהפקעה עצמה. למעשה, מצב דברים זה מחזיר את הגלגל אחורה לנסיבות ששררו לאחר קביעת ייעודם הציבורי של המקרקעין במישור התכנוני ובטרם בוצעה ההפקעה. בנסיבות אלה, ככל שעודנו ישנו צורך ציבורי במקרקעין עומדת בפני הרשות האפשרות להפקיעם מחדש, מטבע הדברים, כאשר עסקינן בהפקעה מחדש, לאחר שבית המשפט מצא כי הרשות זנחה את מטרת ההפקעה המקורית, הנטל המוטל על הרשות להצדיק את ההפקעה יהיה כבד יותר. כמו כן, אין בהכרח לשלול את האפשרות כי הבעלים הפרטי ישתמש במקרקעין לייעוד ציבורי, או ישכיר את המקרקעין לגוף ציבורי זה או אחר, כך שיתמלא הייעוד הציבורי...
סוף דבר העתירה מתקבלת.
אני מורה על ביטול ההפקעה ומחיקת הערת האזהרה שנרשמה בפנקסי המקרקעין בדבר ההפקעה בגוש 17502 חלקה 32 בישוב זרזיר.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

הוצאתן לפועל של הוראות אלה, מחייבת קבלת החלטה פוזיטיבית של הגוף המוסמך, לאחר הפעלת שיקול דעת ובדיקה של כלל הנתונים הרלוואנטיים לצורך זה, ואכן וועדת ההנדסה של הערייה המליצה ביום 7.9.19 בפני ראש הערייה, על הפקעת הדרך לפי תוכנית מאושרת ג/16985, אלא שביום 22.1.20 לאחר שנפרסה בפני מועצת העיר התמונה העובדתית והתכנונית במלואה ביטלה החלטה קודמת שלה בדבר ההפקעה ואישרה את המלצת וועדת ההנדסה בדבר עריכת תוכנית מפורטת חדשה לכל המיתחם.
...
עוד נקבע "כעולה הן מהעתירה והן מתשובות המשיבים 1-3 (העירייה ושני הנתבעים בהליך זה – הערה שלי, ל.ש.ח) העותר 1 בנה בחריגה מהיתר הבנייה שקיבל. כפי שתיאר העותר 1 ...יש הפרשי גובה, והוא החליט על דעת עצמו לבנות קיר תומך שלא נכלל בהיתר, ולשפוך מילוי ליצירת משטח בגובה של 1.5 מטר מעל גובה המפלס המתוכנן, כך שכיום יש הפרש גבהים. למרות זאת הצהיר העותר 1 שבנה לפי ההיתר....בנסיבות אלה, אין פלא שמהנדס המשיבה 1 הגיע למסקנה שלא ניתן לסלול את דרך הגישה וכי נבנה קיר תומך מבטון בניגוד להיתר, כך שגם הגישה למגרשו של העותר חסומה. לפיכך, קיימה ועדת ההנדסה בעירייה דיון חוזר, והמליצה לערוך תוכנית מפורטת לכל המתחם ולבטל את ההחלטה הקודמת, והמלצה זו התקלה על ידי המשיבה 1" (עמ' 2 לפסק הדין).
התובע לא טען לעילה של הפרת חובה חקוקה, לא במפורש ולא ברמיזה, וממילא לא נדרש לניתוח היסודות המצדיקים מתן סעד מכוחה של עוולה זו. עם זאת, גם אם נדלג על משוכה זו ונבחן אם התקיימו יסודות העוולה, הרי שלנוכח 'האמירה' של העירייה לפיה במצב הדברים היום, לא תוקם הדרך, לנוכח הפרשי הגובה אשר יצרו מכשול טופוגרפי שמונע את סלילת הדרך ולנוכח חסימת דרך הגישה ע"י הקיר התומך שהתובע עצמו בנה, המסקנה היא שהתובע לא הצביע על נזק עקב הבנייה של הנתבעים, ומכאן שאין מקום למתן סעד מכוח עוולה זו. לעניין התשתיות שמבקש התובע להעביר, הרי שחרף טרוניתו הקשה בסיכומים כלפי הנתבעים בשל כך שלא אפשרו לו העברת תשתיות בחלקותיהם "בהתאם לחוק", לא הובהר באיזה חוק מדובר ומה העילה שיש לתובע בהקשר זה. מהי העילה מכוחה זכאי התובע, אדם פרטי, להעביר תשתיות של מים, ביוב וחשמל בחלקותיהם הפרטיות של הנתבעים ללא הסכמתם?! העובדה כי נעשו לא מעט ניסיונות, ע"י בית המשפט, בדיונים שהתקיימו בהליך, למצוא פתרון שיאפשר העברת התשתיות בחלקות הנתבעים, תוך פגיעה מינימלית בהם, אינה הופכת את שאלת התשתיות לשאלה המחייבת הכרעה, כשזו לא עלתה בכתב התביעה, וודאי שאינה מאפשרת לדלג על השאלה המשפטית בעניינה.
סוף דבר לאור האמור, אני קובעת כי במצב הדברים נכון ליום פסק הדין, אין עילה למתן הסעד המבוקש, ודין התביעה נגד הנתבעים להידחות.
אני מורה אפוא על דחיית התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, ועל מחיקתה נגד הנתבעת 3.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו