ביטול התחייבות ליתן מתנה לבת בעקבות תביעת האב

לפני תביעת התובע למתן סעד הצהרתי לביטול התחייבותו ליתן מתנה במקרקעין לנתבעת, בתו.

היא אמרה שמקור הקיר האחרון של הוריה עד אזשהו שטח, עד איפה שהיא חייבת לצורך הבנייה שלה, השטח המינימאלי כך הגדירה זאת, היא רוצה להעביר את זה אליה ללא תמורה.

הסברתי לאב ברמת הכותרות האם אתה מוכן להביא ללא תמורה שטח מהנחלה שלך, מהחכירה שלך, לבת, באיזור איפה שהיא מתגוררת, כי זה מה שהבת מבקשת ממני.

...

במכלול הנסיבות שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות ששינתה ממצבה בהסתמך על ההתחייבות באופן השולל מהתובע את זכות החזרה ממנה.

סוף דבר בנסיבות בהן נמצא כי: מדובר בהתחייבות התובע ליתן מתנה לנתבעת; שני הצדדים לא פעלו להשלמת העסקה; התובע לא ויתר על זכותו לחזור בו מההתחייבות; הנתבעת לא הוכיחה כי שינתה את מצבה בהסתמך על ההתחייבות - אני מקבלת את התביעה ומצהירה בזאת, כי התחייבות התובע (וש.) כלפי הנתבעת בתצהיר המתנה מיום 18.9.16 על כל צרופותיו לרבות הסכם השיתוף ויפוי כח בלתי חוזר - בטלים.

בהינתן היחסים המשפחתיים, שעה שהנתבעת ממשיכה להתגורר בקרוואן על שטח המקרקעין סמוך לביתם של התובע וש., ועל מנת שלא להסלים עוד את היחסים בין הצדדים - הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסכום כולל של 7,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

כפי שעולה מתצהיר הנתבע, שגירסתו וגרסת הנתבעת הותירו עלי רושם מהימן ביותר, שאני מקבלת אותו כאמין, הנתבע פנה בחודש אוגוסט 2012 לתובע, עת הוברר כי הוצאת שלא נהרסה, 12 ,B היתר בניה מתעכבת בשל בעיית היחידה הלא חוקית שבה מתגוררת 13 B והסביר לו את מצב הדברים.

באותו מקרה, נדונה תביעת אב לביטול התחייבות לתת מתנה במקרקעין לבתו – זכויות במשק חקלאי.

...

הרושם המתקבל הוא כי הנתבעים "בלעו" ו"הכילו" לאורך זמן את התנהגות התובעים, עד שבסופו של דבר, החליטו שאין מקום להסמיך מגוריהם ליד ההורים, בהתאם לתכנית המקורית, שכן "בית זה לא רק אבנים", כלשון הנתבעת בעדותה לפני (עמ' 188 בש' 26 ), בצדק רב. אציין כי הנתבעים העידו על ניסיונות פיוס מול התובעים גם לאחר שנפלה ההחלטה לא לעבור לבית שבנו והחרפת הסכסוך.

סיכומו של דבר, גם לו היה מקום לקרוא תנאי מכללא מתלה או מפסיק לעסקת המתנה, שעניינו במגורים במשק וסיוע להורים בזקנתם, הרי שבשל התנהגותם הרעה של ההורים, אשר היא זו שגרמה לאי התקיימות התנאי מכללא המתלה או שגרמו להתקיימות התנאי מכללא המפסיק, ההורים לא יכולים להיבנות מאי קיומו של התנאי מכללא המתלה או מקיומו של התנאי מכללא המפסיק.

בחינת חומר הראיות בתיק וניתוח השאלות המשפטיות מביאים לטעמי למסקנה מובהקת אחת והיא כי דין התביעה להידחות, וכך אני קובעת.

כשאבא שלה נפטר, ההורים של אבא שלה כאילו העיפו אותי מהבית.

הנתבעת אף לא פנתה אל בעלה של התובעת לצורך מימוש זכויותיה הנטענות (בתור מי שמונה על ידי התובעת בייפוי הכוח לבצע את העסקה), ראו: ש' 12-29 עמ' 44 לפרוטוקול); אף בכך יש להחליש את גרסת הנתבעת ולחזק את גרסת התובעת בדבר נסיבות עריכת ייפוי הכוח ומהות העסקה שנערכה על פיו - כעיסקת מתנה ולא עסקת מכר.

הנתבעת לא התייחסה לטענות אלה מפורשות, לא במסגרת כתב הגנתה, שם אך הכחישה באופן כללי את סעיף 7 לכתב התביעה במסגרתו טענה התובעת כי מדובר בהתחייבות ליתן מתנה לבתה לאחר מותה, בכפוף לזכות מגורים שלה ושל בעלה בבית לכל החיים; וטענה מצידה כי עסקינן בעסקת מכר (ראו: סעיף 9 לכתב ההגנה); גם בסיכומיה לא העלתה הנתבעת כל טענה ביחס לכך ודבקה בגירסתה, לפיה עסקינן בעסקת מכר, ומשמדובר בייפוי כוח בלתי חוזר, התובעת אינה רשאית לחזור בה מהעסקה, ובפרט כאשר התובעת לא העלתה כל טענה לפגם בייפוי הכוח באופן המקנה לה זכות ביטול.

...

זכות הביטול בגין התנהגות מחפירה למעלה מן הצורך, ותוך הנחה, כי אין בפנינו מתנה שנועדה להינתן לאחר מיתה, סבורני, שבמקרה דנן רשאית התובעת לחזור בה מהתחייבותה ליתן מתנה נוכח התנהגותה המחפירה של הנתבעת כלפיה.

ראו: תה"ס (נצ') 47590-04-13 ש.נ 30 ( נ' א.נ.ב.מ ( 2014 ), פסקאות 63-70 לפסה"ד, והשוו: בע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית ( בעמ' 7 להחלטה; בנסיבות דנן בהן הצדדים שבפני התגוררו באותו בית ואף ניתנה לנתבעת האפשרות לפצל את הבית לשתי יחידות דיור לאחר נישואיה לצורך מגוריה בבית בסמיכות לתובעת, כאשר התרשמתי כי הייתה תמיכה הדדית של האחת ברעותה, ואף הנתבעת הודתה 34 כי " כשהיינו הולכים אליה, הייתה טובה אלינו, מתייחסת אלינו טוב" (ש' 21-24 עמ' לפרוטוקול); ולנוכח היות הנתבעת בת יחידה לאמה "...אני לא היה לי ילדים חוץ ממנה" (ש' 22 עמ' 6); ".. .הכל עשיתי לה" (ש' 11 עמ' 6 לפרוטוקול), סבורני, כי גם אם היה ניתן לראות במתנה כמתנה לאלתר, הייתה רשאית התובעת לחזור בה ממתנתה בהתקיים תנאי מכללא המוסק מהנסיבות דנן.

(2000) 422 ,408 ( ע"א 6369/98 גרינברג נ' גרינברג, פ"ד נד( לאור האמור התביעה מתקבלת.

יש לציין שאף בתצהיר האם שצורף תביעה לביטול ההסכם, נאמר בלשון זו: "אני ובעלי [ל'] נתנו לבת שלנו סך של 820,000 ש"ח לרכישת הדירה, ולו היינו יודעים כי בפחות משנתיים הבת תגרש היינו רוכשים לה דירה לבדה ועל שמה בלבד ללא הגרוש שלה." כידוע, התרחשויות העתיד אינן עילות לביטול מתנות, גם אם היו אוהבים והפכו לשונאים, עי' שו"ת ריב"ש (סי' שא), מובא ברמ"א (אה"ע סי' צט סעיף ב), וכן בשו"ת תרומת הדשן (סי שיז), הובא ברמ"א (חו"מ סימן רמו סעיף יז), וז"ל: "היכא דמוכח דנתן לו לשם מתנה, רק אחר כך נפלה קטטה ביניהם ולכן תובע ממנו, פטור (ת"ה סימן שי"ז)". גם בחוק המתנה, תשכ"ח-1968, להבדיל, "היתנהגות מחפירה" של המקבל כלפי הנותן או בן משפחתו מהוה עילה רק לביטול התחייבות לתת מתנה, אך לא לביטול מתנה שכבר ניתנה.

נציין לדוגמא את דברי האיש וב"כ בדיון ההוכחות: בדיון ההוכחות טען ב"כ המשיב, ואף העיר על כך בית הדין (שורות 96-108): "ב"כ הבעל: [...] אביו של הבעל נפטר הדירה נמכרה הבעל קיבל בירושה 550,000 ש"ח הוא השאיר קרנות פנסיה כל אחד קיבל 150,000 ש"ח ובנוסף הוא לקח מאחיו 100,000 ש"ח זה הכול היה לו 800,000 ש"ח היה לצדדים חובות של 220,000 ש"ח לבנק לאומי הכספי שהועברו מהוריה ומאחיו הוא שילם את החובות ניקה את השולחן, כל הכספים שנכנסו היו מעבודתו של הבעל הוא רצה שכשקונים דירה לא יהיו לו חובות שלא יעקלו את הבית ניקו את השולחן וקנו בית בלי משכנתא מכספים משותפים זהים, כל אחד הביא 700.

...

לא יודעתי מה קורה מאחורי זה אם זה לטובתי או לא. בית הדין: להורים שלך הראית את ההסכם? האישה: לא. בית הדין: פחדת שהם יגידו שזה לא טוב ולא יתנו לך להתגרש? האישה: כן. בית הדין: מתי הראית להם זה? האישה: נראה לי שהם לא ראו מעולם.

מסקנה לאור כל הנ"ל, בית הדין קובע: התביעה לביטול הסכם הגירושין נדחית.

ההליך התובענה שלפניי, לה נספחים עוד 12 תיקים קשורים (אשר הלכו ונפתחו בהמשך), ניפתחה עוד ביום 15.09.2016 כתביעת אח ורעייתו כנגד שני אחים אחרים והוגדרה כעתירה למתן פסק דין הצהרתי שעננינו "ביטול מתנה". בתיק הוגשו 80 בקשות, נוהלו 22 פרוטוקולים, תיק הנייר מונה 560 מסמכים וניתנו 176 החלטות.

אמנם רצונו האחרון של האב, שמצא ביטוי בצוואתו, היה לחלק את הזכויות בבית בין המשיבה לבין העותר, אלא שרצונו לבטל את התחייבותו לתת מתנה לא השתכלל לכדי פעולה משפטית בת-תוקף, משום שהביטול נעשה ללא יידוע העותר על אודותיו ( 323ב-ג, ה-ז).

...

המשיבים טענו ביחס לתמליל זה בסעיף 21 לנייר העמדה שהגישו כי: "התובעים המומים מטענתו השקרית של הנתבע כי השיחה המוקלטת התקיימה במהלך פגישה במשרדו של עו"ד ..., זאת, למרות שברור כי התקיימה בבית ההורים המנוחים ב... ולפני ההתקשרות עם עו"ד". ביהמ"ש קמא קבע בהחלטה כי: "די בנטען בסעיף 21 לנייר העמדה של התובעים כדי להתיר בשלב זה הגשת התמליל, גם אם כלולות בו עובדות ואמירות הנוגעות לגישור. החיסיון החל על הגישור אינו חל על שיחות בין הצדדים, בעקבות או בצד הגישור ושאינן חלק ממנו... על מנת לקבוע ביתר שאת את טיב פעולות עורך הדין, אין מנוס אפוא מחקירתו ולשם כך תקבע המזכירות מועד לדיון. לאור תוצאות החלטתי זו, יתקנו נא התובעים תצהיריהם בתוך 30 ימים". .

סבור אני אכן, כי המש"ח נחתם בשעתו כשהוא ריק, והתיקונים אכן נעשו אחר כך על-ידי עוה"ד, בהתאם לידיעתם טיב העסקה.

סבור אני בשנית, כי המנוחה, אשר דיברה עברית כפי דורה, התייחסה במילה "בית", להבדיל מדירה, לבניין כולו, וראה שטר העברת הדירה למנוחה מאמה, גם שם נזכר הנכס כבית.

סוף דבר התובענה נדחית.