ביטול הרשעה עקב כשלים בחקירה

הכלל הוא, כאמור, שמי שזכאי לבקש לעיין בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ הוא נאשם, שמשפטו נמצא בסטאטוס של "תיק פעיל". דא עקא, שתיקו של העורר איננו "תיק פעיל". מקובלת עלי עמדתו של ב"כ העורר, כי מעת שהוגשה הודעת קנס וחלפו 3 חודשים והעורר לא ביקש להשפט – הסטאטוס של הודעת הקנס הוא כ"כתב אישום" שהעורר הודה בו, וממילא יהא גם הסטאטוס של העורר כשל "נאשם". הדברים עולים מהוראות סעיף 229(ח2) לחסד"פ: "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות כאלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס"..

...

אמת, שיקולי יעילות אינם חזות הכול, ואין לאפשר להם לדחוק הצידה את שיקולי הצדק ולגרום לעיוות דין.

סופו של דבר: מי שהגיש בקשה לארכה להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ איננו זכאי להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ בטרם ניתנה ההחלטה בבקשתו לארכה.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, דינו של הערר לפניי להידחות, וכך אני מורה.

ביום 16.4.18 ניתן פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בו צוין, כי הוענק משקל רב לתסקיר שירות המבחן: "ולהתרשמות העולה הימנו ולפיה הנאשם פעל 'על אוטומט' ובכך לא היסב תשומת לבו לכשלים שהתגלעו במסגרת התעסוקתית עליה היה אחראי. כאמור, שירות המבחן העריך, כי לא קיימים דפוסים עבריינים בתחום המירמה באישיותו של הנאשם. צוין שכתב האישום בו עסקינן מהוה ארוע חריג באופיו של הנאשם, המאופיין כאמור בהתנהגות חיובית ובהיעדר עבר פלילי. הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו וביטא תחושת חרטה על מעורבותו בעבירה". עוד ציין בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו הנ"ל, שהרשעתו של המערער תיפגע באופן ישיר בתחומי פעילותו ועסוקו ולפיכך הוחלט "במקרה הנידון ובאופן חריג" שיש ליתן עדיפות לפן השיקומי האישי בעיניינו של המערער ולפיכך בוטלה הרשעתו, והוטל עליו צו לבצוע 100 שעות שירות לתועלת הציבור.

טענה מקדמית נוספת אותה העלה הסניגור בפני בית הדין היא: אכיפה בררנית, בציינו, כי עובדה היא שהחזירו את המערער מן ההשעיה בה היה מצוי, וכי לאחר שנעשו השלמות חקירה, ומשלמדו את העובדות הרלוואנטיות להליך הפלילי התברר, שקיים חשד ביחס לעובדים בכירים, לרבות הממונה במועצה, נתפסו חומרים, נחקרו אנשים תחת אזהרה והוסקו מסקנות, וחזקה על גורמי האכיפה שימשיכו לפעול.

בנוסף, עבר המערער עבירות מחוק העונשין ומחוק שירותי הדת היהודיים, ולכן הרשעתו לפי סעיף 17(2) של חוק המשמעת מבוססת.

...

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה שיש להסתפק בנסיבות העניין בהורדת המערער בדרגה אחת לתקופה של חצי שנה.

נוכח האמור, אני מקבל חלקית את הערעור על גזר הדין, ומורה על ביטול אמצעי המשמעת של הקפאת דרגה ופסילה לתפקיד ניהולי לשנה, וחלף זאת אני מורה על הורדה בדרגה אחת לתקופה של חצי שנה.

על-יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור על הכרעת הדין, לקבל חלקית את הערעור על גזר הדין, ולתקן את גזר-דינו של בית הדין למשמעת כמוסבר לעיל.

המערער 3 איננו שכיר/עובד של חברת דלק חרף הקונסטרוקציה המשפטית המצויה בהכרעת-הדין, ולכן לא ניתן להטיל עליו אחריות שילוחית הואיל ואינו "נושא משרה", אלא הוא עוסק מורשה המנפיק חשבוניות, אין לו מהיכן להפרע בפיצויי פיטורין/אבטלה ולא יוכל להיתקבל לעבודה עם הרשעה מסוג זה. למערער 3 לא הייתה היכולת או הפריבילגיה לבחור בראובן ולכן לא ניתן לייחס לו את אותו הקף אחריות כשל המערער 2.

מחדלי החקירה, ניהול ההליך באופן שגרם לעיוות דין, הנזק הראייתי שניגרם והסתירות המהותיות בין העדים מחייבים זיכויו של המערער 3; לחילופין, מבוקש לקבל את העירעור על גזר-הדין ולהורות על ביטול הרשעתו של המערער 3.

המערער 3 בית-המשפט קמא קבע, כי המערער 3 חב חובת זהירות מכוח אותו סעיף 222 לפקודת הבטיחות על העבודה, כמי שנופל בגדר "פקיד אחראי". אמנם, המערער 3 שימש כ"ממונה על הבטיחות" חצוני לחברה בהקף של כ – 96 שעות חודשיות, אך בית-המשפט קמא קבע בצדק, כי סעיף 1 לאותה פקודה כולל גם "עובד עצמאי". אלא, שבכל מקרה, המערער 3 נושא גם הוא בחובת אחריות אישית כלפי אדם שניפגע בתחומי המפעל עקב כשל בנושא הבטיחות שהמערער 3 היה מודע לו והיה יכול למנוע אותו.

...

לאור הפסיקה שנסקרה על-ידי בית-המשפט קמא, הפסיקה הלא מחייבת שהוצגה על-ידי המדינה עצמה, על רקע נסיבות העבירה הספציפיות, ונוכח העובדה שהמדובר בעבירת עוון שנקבע לצידה עונש מקסימלי של 12 חודשים, מתחם העונש ההולם שנקבע על-ידי בית-המשפט קמא מקובל עלינו, ואיננו מקבלים את טענות המדינה בנושא.

על כן, לא מצאנו להתערב גם בענישה הכספית שהושתה על החברה.

סוף-דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעורים שהגישו המערערים 1, 2 ו – 3 כנגד הכרעת-הדין, וכן דוחים את ערעור המדינה על קולת העונש ואת הערעורים של המערערים 1 ו – 3 כנגד גזר-דין.

הבקשה ותמצית טענות הצדדים: בבקשתו, המפורטת עד מאוד, טוען בא כוחו הנוכחי של הנאשם כי שורה ארוכה של פגמים אשר נפלו בהליך החל משלבי החקירה והשימוע, עובר להגשת כתב האישום ואופן נסוחו וכלה בטיעוני הצדדים לעונש ובשגיאות שנפלו בהם, מחייבים ביטול הודיית הנאשם, ולו משקולי צדק, כדי שיוכל לנהל את ההליך מתחילתו.

בהתאם לראיות המצויות למכביר בתיקי החקירה, טענותיו של ב"כ הנאשם בנוגע לכשלים משלב החקירה ואילך כמצדיקים חזרה מהודיה, ולו משקולי צדק, בטעות יסודן.

ביום הצגת הסדר-הטיעון, הוסכם על הצדדים כולם כי הדיון יידחה הן על מנת לאפשר לנאשמים להסיר את מחדליהם והן לקבלת תסקיר בעיניינו של הנאשם שלפניי, אשר לבקשת סניגורו יבחן, בין היתר, אפשרות לביטול הרשעתו בשל עסוקו כרו"ח. הנאשם, כאמור, הצהיר שהוא מבין ומודה בכתב האישום המתוקן, ללא כל הסתייגות.

...

הרי ממה נפשך? אם אכן הסדר שכזה גובש בין הצדדים במסגרת הליך הגישור הפלילי בפני כב' השופט מישורי, מדוע הדבר לא נאמר על ידי מי מהם בישיבה שבמסגרתה הודה הנאשם במיוחס לו? מדוע לא טענו הנאשם וסנגורו כי התובע חורג מסיכום קודם או מהסדר שגובש בין הצדדים במסגרת הליך הגישור לפיו המלצות התסקיר תחייבנה את הצדדים? מדוע הנאשם עצמו לא הפנה את בית המשפט לכך? תמיהה כפולה ומכופלת נוגעת לשאלה, מדוע לא נזעקו הנאשם וסנגורו בפתח ישיבת הטיעונים לעונש עת קיבל הסנגור לידיו את טיעוניו הכתובים של התובע לעניין העונש, בהם התנגדות מפורשת לביטול ההרשעה? מדוע לא קמו הנאשם וסנגורו על רגליהם למשמע המשפט השני בסה"כ שהשמיע התובע בישיבה זו באומרו: "לעניין המלצות התסקיר, מבקשים שלא לקבל את ההמלצה של תסקיר שירות המבחן, ואנו סבורים שהיא שגויה. פירטתי את הסיבות לכך בטיעונים לעונש. מבקשים להרשיע את הנאשם על פי הודאתו, ולגזור את עונשו על פי מדיניות הענישה הנוהגת בפסיקה הרחבה" (פרוטוקול הדיון מיום 1.2.2022, שורות 10-12).

סוף דבר: סבורני כי הצדק וחובת ההגינות חייבה את הנאשם להימנע מהגשת בקשה זו, אשר כל מטרתה הינה ניסיון לשבש הליך שיפוטי תקין ולהתחמק מהרשעתו ומעונשו.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

קודם לתביעה הנוכחית הוגש נגד הנתבעת כתב אישום בבית משפט לתעבורה (ת''ד 12401-05-20) , הנתבעת אף הורשעה בהעדר, אלא שלאחר מכן בוטל כתב האישום, לבקשת המאשימה, בשל כשלים בחקירה (ר' פרוטוקול והחלטה מיום 26.12.21 - נ/1, תיק החקירה לרבות כתב האישום הוגשו לתיק ביום 25.05.2022).

...

לאור כל האמור גם לא מצאתי להשית על נהג המשאית אשם תורם שכן כאמור עולה מחומר הראיות שהנתבעת אכן נסעה מאחורי המשאית וגם ככל שהמשאית סטתה קלות שמאלה היה על הנתבעת להאט את מהירות נסיעתה עד לכדי עצירה כדי לוודא שהנתיב כולו פנוי, זאת במיוחד בשים לב לתנאי הכביש ומיקום התאונה (תאונה שארעה בעלייה בכביש דו סיטרי צר עם שוליים צרים).

באשר לתשריטים שערך נהג המשאית לא שוכנעתי כי מדובר בהבדלים מהותיים שיש בהם בכדי לפגום במהימנותו, שכן עיקר הגרסה נותרה מהימנה כפי שגם אישר בעל המגרש לפיה המשאית סטתה מעט שמאלה כדי לאפשר פנייה ימינה בקשת רחבה.

התוצאה: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 35,157 ₪ - סכום ששולם למבוטח לאחר קיזוז השתתפות עצמית, בלאי ודמי כינון.