ביטול הרשעה לקטין שהואשם בדקירה

המבקש דקר באמצעות סכין מטבח את בטנו של המתלונן וזאת על רקע ויכוח שהתעורר בעקבות רעש שהקים המתלונן במקום מגוריהם המשותף.

המעורבים האחרים היו קטינים ונדונו בבית משפט לנוער.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונימצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השויון לפני החוק". ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להמנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

הגם שהנאשם היה צעיר בעת ביצוע העבירה – בן 21, ועל אף היותו נעדר הרשעות קודמות, לא מצאתי כי ניתן להורות על ביטול ההרשעה.

...

משלא הוכח בפני כי הנאשם עבר הליך שיקומי, לא במסגרת שירות המבחן ולא בכל מסגרת אחרת, אני סבורה כי בעניינו של הנאשם לא קיימת הצדקה לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם.

על אף עתירת ההגנה להימנע מרכיב של פיצוי לאור העובדה שהנאשם הותקף על ידי משפחת המתלונן, אני סבורה כי יש מקום לחייבו בפיצוי, הגם שעניין זה נלקח בחשבון בעת קביעת גובה הפיצוי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: הנני מטילה על הנאשם מאסר לתקופה של 3 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות ; שירות, במועצה הדתית נתיבות ברחוב חפץ חיים 404 נתיבות.

נתתי דעתי לדברי הנאשם כי התקיפה היתה על רקע רצונו לצאת מהדירה כשהמתלוננת עומדת בדרכו, נתתי דעתי לכך שהתקיפה נעשתה בנוכחותו של הבן הקטין, בן שנה וחודשיים אשר היה עד לארוע.

המבקש הזיק במזיד לשלושה כלי רכב באמצעות דקירות סכין בצמיגי הגלגלים.

שאלת ביטול ההרשעה הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

...

ככלל, כל הרשעה עלולה לגרום נזק לכל מורשע, אלא שהכלל הוא כי הליך פלילי יסתיים בהרשעה.

לפיכך, ומאחר שהנאשם לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי בעניינו מתקיימים החריגים המצדיקים ביטול ההרשעה, אני קובעת כי הרשעת של הנאשם תיוותר על כנה.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטילה על הנאשם 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור את העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות.

יצוין כי במסגרת הכרעת-הדין, זוּכּה הנאשם מחמת הספק מעבירה של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין שיוחסה לו בכתב-האישום מלכתחילה (זאת נוכח קיומו של ספק סביר בדבר מודעותו של הנאשם לקטינוּתוֹ של המתלונן בעת הרלוואנטית).

אשר לדברי הנאשם עצמו - במסגרת הטיעונים לעונש לאחר מתן הכרעת-הדין, ציין הנאשם בדבריו לפניי כי מלכתחילה כפר באשמה וניהל את המשפט לפי עצת סניגורו הקודם, וכי למעשה "לא היינו צריכים להגיע לשלב הזה" (פרוטוקול הדיון מיום 15.6.2014, עמ' 91, ש' 23-24).

כמו כן, בשניים מן המקרים, הנאשמים לא הסתפקו בהטחת הבקבוק בראשו של נפגע העבירה, ובנוסף נטלו את שברי הבקבוק ודקרו באמצעותם את הקורבן.

הנטל על ההגנה לשכנע כי בנסיבות המקרה יש לחרוג מן הכלל ולהעדיף את השיקולים האישיים התומכים בבטול ההרשעה, על-פני שיקולים נוגדים אחרים המצדדים בהותרת ההרשעה על כנה ובהם: עיקרון ההלימה והוקעת מעשי העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, וכן מדיניות אכיפה אחידה ושוויונית כלפי כלל העומדים לדין.

...

מהתסקירים עולה כי הנאשם משתף פעולה בהליך הטיפולי, והתרשמות שירות המבחן היא כי הנאשם מביע חרטה כנה על מעשיו, וכי הוא מחויב בתהליך הטיפולי האישי והקבוצתי ומצליח בו. אני סבורה כי למאמציו אלה של הנאשם ולדרך הטיפולית-שיקומית בה הוא צועד, יש ליתן ביטוי בעת גזירת עונשו.

אשר על כן, בקשת ההגנה לביטול ההרשעה נדחית.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים האמורים, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות כפי שקבע הממונה על עבודות השירות בחוות-דעתו.

שאלת ההרשעה הכלל בהליך הפלילי הוא כי נאשם בגיר, שהוכחה אשמתו - יורשע בדין.

בולטת עליונותם של הנאשמים על המתלונן – השניים הבגירים מול הקטין היחיד, כששניהם חמושים, ועימם מכשירי טלפון, ואילו קורבנם מבודד, נתון לשליטתם, ואף אינו מצוייד במכשיר טלפון שיכול לשמש להזעקת עזרה.

ראו לעניין זה את הדברים שנאמרו ברע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נגד מדינת ישראל: "לא מצאתי כל פגם בעמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש להתייחס לנזק המוחשי-קונקריטי העלול להגרם למבקש, ואין להדרש לאפשרויות תיאורטיות, לפיהן עלול להגרם לו נזק כלשהוא בעתיד. קבלת גישתו זו של המבקש, תחייב את בית המשפט להדרש לתרחישים תאורטיים, שאין לדעת אם יתממשו בעתיד, ולא ברור כלל עד כמה תהיה להרשעה בדין השפעה על היתכנותם של אותם תרחישים.". על אף טיעוניהם המורחבים של ב"כ הנאשמים בעיניין ביטול הרשעתם של, לא הובאה בפניי כל טענה רבת משקל לפגיעה קונקרטית בעתידם שתגרם כתוצאה מההרשעה.

ת"פ (ירושלים) 16557-10-14 מדינת ישראל נגד אברהם תם (12.01.15), הנאשם הודה והורשע בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות, בכך שהנאשם דקר את המתלונן פעמיים ברגלו הימנית וכתוצאה מכך נגרמו לו שני חתכים אשר הצריכו תפירה.

...

החלטתי לפיכך, כפי שכבר ציינתי לעיל, להימנע מהטלת מאסר בין כותלי הכלא, ולהטיל על הנאשמים עונש לריצוי בעבודות שרות לצד פיצוי משמעותי למתלונן.

רכיב הפיצוי איננו מחמיר יחסית לפגיעה שנגרמה למתלונן, והוא מאזן במידת מה את ההימנעות ממאסר בפועל, אשר היה הולם לעבירה שבוצעה, ואולם אני נמנעת מהטלתו בסופו של דבר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של כל אחד מהנאשמים כדלקמן: 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות.

הנאשם הורשע בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, דקר את חברו בגב עם סכין מטבח והלה נזקק לאשפוז תקופה ארוכה , חופשת מחלה ומעקב.

כמו כן הפנה רע"פ 3446/10, סאלח עבד אלחאלים נ' מדינת ישראל, באותו ענין בית משפט שלום נימנע מלהרשיע נאשם שהואשם בהחזקת אגרופן.

המערער הורשע בסיוע לאחר לשדוד נהג מונית, עברו היה נקי, בית משפט מחוזי סרב להמנע מהרשעה, לכן הוגשה בקשה לבית משפט עליון שהחליט לקבל את העירעור והוסיפו כי אינם רוצים לטעת מסמרות באשר לגישה בעיניינם של בגירים-צעירים, אך הדעת נותנת שבהיותם בתקופת מעבר שבין קטינות לבגירות, על סימני השאלה והערפל באשר לעתיד המובנים בה, היא הגורם שיש להדרש אליו, תוך שיקול כל מקרה לגופו וכלל הנסיבות.

היתה לנאשם 2 ידיעה אישית באשר לאופן היתנהלות המתלוננת ולכך שלא ימצא אדם אחר בביתה באותו מועד והוא ניצל המידע האישי  שהיה לו. כיום הוא שב להתגורר באותו מושב ואיזה מסר יהיה זה לו וליתר תושבי המושב אם בית משפט יתחשב בו באופן שלא יגזר דינו לעונש מרתיע ממשי? אמנם מדובר במבוגר-צעיר שבית משפט עליון קבע שיש להיתחשב בהם באופן שונה מהתייחסות לבגירים ואכן מצאתי לעשות זאת במקרה זה, אך לא מצאתי כי יש מקום לבטל ההרשעה.

...

שירות המבחן המליצו להימנע מהרשעה כדי ל לחבל במאמציו לייצג את ישראל בתחרותיות אולימפיות ובית משפט מצא להיעתר להמלצה, על מנת לאפשר לו להמשיך בפעילות הספורטיבית, לאחר שנטל אחריות מלאה, הביע חרטה ובושה.

אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן: לגבי נאשם 1 מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים בניכוי התקופה שהיה עצור.