ביטול הרשעה בשל פגם ראייתי

אומנם יש בבית המשפט שהחליפו את התנאים הקבועים בהילכת קטב לצורך שקילת ביטול הרשעה ולמקרה בו קיימת פגיעה בלתי פרופורציונאלית בנאשם, אולם הלכה ידועה היא כי המנעות מהרשעה מכוח כלל זה אפשרית בהתקיים 2 תנאים, ראשית יש להוכיח שהפגיעה שתיגרם היא חורגת מכל פגיעה שתיגרם לכל מורשע אחר בהתייחס למכלול מארג חייו ולא במונחים כספיים בלבד, שנית את הפגיעה יש להוכיח באותות ובמופתים כפגיעה וודאית ולא אפשרות שתתקיים פגיעה.

אין גם דמיון בין המקרה דנן לנמרודי, שם נקבע כי מדובר בחיפוש לא חוקי מיסודו שהביא לפסילת כל הראיות, כאשר בעניינינו הפגמים סוכמו על ידי בית הדין במילים "המפקחים לא עמדו בדיוק רב על הוראות הנוהל" פסקה 23 להכרעת הדין.

...

מלבד טענה כללית לפיה יגרם לנאשם 1 נזק באם יורשע, לא הובאו בפני ראיות שיובילו אותי למסקנה ברורה וחד משמעית לעניין נזק שיגרם לנאשם 1.

לנוכח כל האמור לעיל, אינני רואה כל מקום להפנות את הנאשם לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן.

כללו של דבר: לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה כמפורט לעיל (וביתר הרחבה בהכרעת הדין) וכן את פסיקת בתי הדין לעבודה בעבירות דומות, ובהתחשב במכלול השיקולים, ובין היתר עברם הנקי של הנאשמים (ובהקשר זה יש לזכור שיש להביא בחשבון כי הכתם שבהרשעה פלילית מהווה כשלעצמו ענישה חמורה עבור הנאשמים) ותרומתם לקהילה, החלטתי להשית על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 15,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין של העובדת בסעיף 3.1 לכתב האישום וסכום בסך 6,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי בגין העובדת שבסעיף 3.1 לכתב האישום וסכום בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים בגין העסקה שלא כדין של העובדת בסעיף 3.2 לכתב האישום וסכום בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים בגין העסקה ללא ביטוח רפואי בגין העובדת שבסעיף 3.2 לכתב האישום.

בעיניין זה אני מפנה לדברי כב' השופט (בדימוס) י' דנציגר ב-ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל, בפִסקה 35 (26.6.2008): "... יצויין כי הגם שמוטב היה אילו נוסח כתב האישום נגד המערער באופן פרטני יותר, לא שוכנעתי כי נפל באופן נסוחו פגם המצדיק את ביטול ההרשעה בשל כך בלבד. אכן, כלל ידוע ומושרש היטב הוא כי יש לאפשר לנאשם בפלילים הגנה ראויה [ראו למשל: רע"פ 9718/04 מדינת ישראל נ' נואורה (25.11.07), פסקה י' לפסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות שם], כאשר לאופן בו מנוסח כתב האישום ישנה השפעה מהותית על יכולתו של הנאשם להיתגונן מפני האישומים נגדו. עם זאת, לא אחת נפסק כי משעה שכוונת המאשימה הנה ברורה וכשלנאשם היו ידועות הראיות נגדו, אין להיתפס ל"ליקויים ניסוחיים" או "טכניים" [בעיניין זה ראו את פסק דינה של כבוד השופטת מ' נאור ברע"פ 5978/04 פלוני נ' מדינת ישראל (20.2.06) והאסמכתאות הכלולות בו].

...

בהכרעת הדין הגיע בית הדין למסקנה, כי המדינה הוכיחה את הסעת המערער מביתו למקום העבודה וחזרה על ידי עובדיו, וקבע, שבניגוד לטענת המערער, אין המדובר במקרים ספורים בלבד.

לאחר ששקלתי בדבר, ובשים לב לכך שאמצעי המשמעת שהשית בית הדין היו מתונים מלכתחילה, ונוכח העובדה, שמטיעוני המערער עולה, שהוא לא הפנים את החומרה שבהעסקת עובדיו בענייניו הפרטיים, החלטתי להשית על המערער חלף אמצעי המשמעת של הורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים, את אמצעי המשמעת של הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים.

סוף דבר: הערעור על הכרעת הדין מתקבל במקצת, כך שיש לבטל את הרשעת המערער במיוחס לו באישום הראשון באשר ללקיחת רכבו הצמוד של המערער לטיפולים על ידי מר גיא פיקאדו.

נוכח כך, החלטתי להקל באמצעי המשמעת שהושתו על המערער, בכך שחלף אמצעי המשמעת של הורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים, יש להשית על המערער את אמצעי המשמעת של הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים.

ביום הצגת הסדר-הטיעון, הוסכם על הצדדים כולם כי הדיון יידחה הן על מנת לאפשר לנאשמים להסיר את מחדליהם והן לקבלת תסקיר בעיניינו של הנאשם שלפניי, אשר לבקשת סניגורו יבחן, בין היתר, אפשרות לביטול הרשעתו בשל עסוקו כרו"ח. הנאשם, כאמור, הצהיר שהוא מבין ומודה בכתב האישום המתוקן, ללא כל הסתייגות.

טענות ב"כ הנאשם לפגמים באופן זמונו של הנאשם לעדות פתוחה, לגישתם של צוות החקירה אשר לטענתו נסכו בנאשם תחושה לפיה הוא אינו מושא החקירה העקרי ולכן הוא לא זקוק לייעוץ של עו"ד וכן לפגמים בהליך השימוע, הופרכו לחלוטין על ידי המאשימה באמצעות הראיות שהוגשו לעיוני במעמד הדיון בבקשה, מהן ניתן ללמוד על תקינות החקירה והתנהלות צוות החקירה.

...

הרי ממה נפשך? אם אכן הסדר שכזה גובש בין הצדדים במסגרת הליך הגישור הפלילי בפני כב' השופט מישורי, מדוע הדבר לא נאמר על ידי מי מהם בישיבה שבמסגרתה הודה הנאשם במיוחס לו? מדוע לא טענו הנאשם וסנגורו כי התובע חורג מסיכום קודם או מהסדר שגובש בין הצדדים במסגרת הליך הגישור לפיו המלצות התסקיר תחייבנה את הצדדים? מדוע הנאשם עצמו לא הפנה את בית המשפט לכך? תמיהה כפולה ומכופלת נוגעת לשאלה, מדוע לא נזעקו הנאשם וסנגורו בפתח ישיבת הטיעונים לעונש עת קיבל הסנגור לידיו את טיעוניו הכתובים של התובע לעניין העונש, בהם התנגדות מפורשת לביטול ההרשעה? מדוע לא קמו הנאשם וסנגורו על רגליהם למשמע המשפט השני בסה"כ שהשמיע התובע בישיבה זו באומרו: "לעניין המלצות התסקיר, מבקשים שלא לקבל את ההמלצה של תסקיר שירות המבחן, ואנו סבורים שהיא שגויה. פירטתי את הסיבות לכך בטיעונים לעונש. מבקשים להרשיע את הנאשם על פי הודאתו, ולגזור את עונשו על פי מדיניות הענישה הנוהגת בפסיקה הרחבה" (פרוטוקול הדיון מיום 1.2.2022, שורות 10-12).

סוף דבר: סבורני כי הצדק וחובת ההגינות חייבה את הנאשם להימנע מהגשת בקשה זו, אשר כל מטרתה הינה ניסיון לשבש הליך שיפוטי תקין ולהתחמק מהרשעתו ומעונשו.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

אולם, מאחר שבהגשת כתב האישום נפל פגם, שבחינתו דומה לזו שנעשית בהקשר של הגנה מן הצדק, אשר הצטרף לנתונים נוספים שפורטו לעיל – התיק הוחזר לבית משפט השלום, לבחינת ביטול הרשעה, בכפוף לעמידתו בתנאים שנקבעו בפסק הדין.

גם ביחס לעבודה 1 הובאו ראיות ברף הדרוש להוכחת אכיפה בררנית, שכן הוכח כי לא נעשו פעולות אכיפה במודע ובמכוון כלפי חלק מעבודות השכנים שהן בגדר "בניה חדשה". כאמור לעיל, ב-ענין גבאי נקבע כי די היה באכיפה בררנית ביחס לשכנה אחת ולעבודה אחת כדי להצדיק ביטול הרשעה.

גם ב-פס"ד אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו, כי קיימים מקרים בהם ניתן לבחון פגיעה בשיקום "בפריזמה מרוככת יותר" וכי די בקיומה של "היסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להיתקבל לעבודה או לקבל רישיון "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במיגזר הצבורי" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בבטול הרשעה.

...

לצד זאת ניתן לטעמי להיעזר באמות המידה ואבני הבוחן שנקבעו בתיקון 113 ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובכלל זה הערכים החברתיים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת, כדי לקבוע אם מתקיים התנאי השני, קרי האם סוג העבירה, בנסיבותיה, ושיקולי ענישה אחרים מאפשרים ביטול ההרשעה - ואפנה תחילה לבחינה זו. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן, ורק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה בעבירות לפי חוק התו"ב [סעיפים 34–38 לפסק דינו של כב' הש' אינפלד ב-עפמ"ק (באר שבע) 51267-12-18 אלשיך נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "נגב מזרחי" (30.4.19) (להלן: פס"ד אלשיך)].

סוף דבר הנאשם הורשע בעבירה חמורה של שימוש אסור במקרקעין.

אשר על כן, אני קובעת שהנאשם ביצע את העבירה, אולם מצאתי כי באיזון בין האינטרס הציבורי לבין שיקולי הגנה מן הצדק ונסיבותיו האישיות של הנאשם, כמפורט לעיל – אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, בהתאם לסעיף 192א ל-חוסד"פ ובנוסף: הנאשם יצהיר על התחייבות בסך 5,000 ₪ לבל יעבור, במשך שנה מהיום, עבירות על חוק התו"ב. על הנאשם להצהיר על ההתחייבות היום.

אני מורה לנאשם להרוס קירות וגג עבודה 1 (להלן: צו ההריסה).

אשר לעתירת הנאשם לביטול הרשעתו, על אף החשש שהביע הנאשם מפגיעה ביכולתו לפתוח עסק עצמאי בעתיד, בשל קושי בבחינה עצמית ביקורתית ושלילת הצורך בטיפול, לא בא שירות המבחן בהמלצה לביטול הרשעתו, והמליץ על ענישה מוחשית בדמות עבודות שירות.

בפתח ישיבת הטיעונים לעונש עתר ב"כ הנאשם לקבלת תסקיר משלים בשל פגמים שנפלו בתסקיר.

כידוע, בעקבות הילכת כתב "המנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל". על פי הפסיקה המקובלת, על הנאשם להוכיח נזק קונקריטי שעלול להגרם לפרנסתו כתוצאה מהרשעתו ולתמוך טענותיו בתשתית ראייתית מתאימה.

...

סבורני כי דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי-המשפט לאחוז היום באמות-מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר.

סבורתני כי מתחם הענישה לו עתרה המאשימה אינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה נכון לשעתה, ואני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר בעבודות שירות ל-8 חודשי מאסר בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר שירוצו בעבודות שירות.