ביטול הרשעה בנהיגה תחת השפעת סמים בגין חיפוש לא חוקי

ככל שהחיפוש לא חוקי, ההליך שלאחר מכן אינו קביל.

כך למשל, ברע"פ 10141/09 בן חיים נ' מ"י (6.3.12) נקבע לעניין פרשנות המונח "חשד סביר" (המקים באותו עניין זכות חפוש לשוטר ללא צו שפוטי): "מבחן החשד הסביר הוא בעקרו מבחן אובייקטיבי שבו נידרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חפוש ללא צו שפוטי אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישומו של מבחן זה מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ואף על ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש". לעניין זה יש לציין, כי הגדרת "שיכור" כוללת, על פי סעיף 64 ב' (א) לפקודת התעבורה, מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

הודע למבקש שהוא עצור עקב עבירת טלפון ומעוכב בחשד לנהיגה תחת השפעת סם ושיערך חפוש ברכבו, למציאת חומר החשוד כסם.

המבקש נוהג משנת 2009, וצבר לחובתו 8 הרשעות קודמות, ביניהן נסיעה אחורנית ללא צורך (משנת 2019), שימוש בטלפון, בנהיגה, ללא דיבורית (משנת 2019), נוסע לא חגור (משנת 2019), שתי הרשעות בגין אי ציות לתמרור עצור (משנים 2014 – ו-2013), ועוד.

גם לחלופה השלישית שבס' 57ב(ג), ביטול ההודעה או מתן אפשרות לקצרה נוכח "נסיבות אחרות", אין הצדקה בנסיבות בהן קיימות ראיות לכאורה לנהיגה תחת השפעת סמים ותפיסת חומר, החשוד כסם, ברכב המבקש, נסיבות חמורות בהן אין עוררין כי בהמשך נהיגתו של המבקש טמון סיכון רב לציבור.

...

בנסיבות אלה אני סבורה שנפל פגם מהותי כלשהו בהחלטת הקצין.

לעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג כפי שנאמרו בעניין אמברם: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. " סיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, כי החלטות קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה וכן לאסור את השימוש ברכבו למשך 30 יום, היו מידתיות ובדין יסודן, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשות נידחות.

בהמשך נעצר הנהג על ידי השוטרים, בוצע חפוש ברכב, לא נמצא דרך, ונאמר לו שהוא מעוכב לצורך בדיקת שיכרות סמים.

4 עבירות בגין כסוי או ציפוי שמשת רכב (משנים 2021 ו-2000), 4 הרשעות בנהיגה במהירות מופרזת (משנת 2018), נהיגה תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים (משנת 2017), בעטיה נפסל, בין היתר, ל-11 חודשים, רישיון רכב שפקע (2017), רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש (2017), ועוד מיגוון עבירות.

גם לחלופה השלישית שבס' 57ב(ג), ביטול ההודעה או מתן אפשרות לקצרה נוכח "נסיבות אחרות", אין הצדקה בנסיבות בהן קיימות ראיות לכאורה לנהיגה תחת השפעת סמים, נוכח אינדיקאציה חיובית לשימוש בסם ומידע מודיעני לעניין זה, נסיבות חמורות בהן אין עוררין שבהמשך נהיגתו של המבקש טמון סיכון רב לציבור.

...

טענות הסנגור לעניין כדורים אותם נוטל הנהג או לחלופין לעניין חומר הרדמה בעקבות טיפול שיניים, נדחות.

אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." בסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטת קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי שנפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשה נידחת.

ב"כ המבקש טוען שהמבקש כופר במיוחס לו. השוטרים הגיעו למבקש בעקבות חפוש לא חוקי, במישור הפלילי, ללא צו שפוטי, או מידע מודיעיני, והבסיס הראייתי לכתב האישום חסר.

לעניין עברו התעבורתי, המבקש, נהג חדש, אוחז ברישיון נהיגה משנת 2019, והספיק בותק נהיגתו הקצר ליצבור לחובתו 7 הרשעות, בהן מהירות בלתי סבירה (מיום 11.11.20), היתנהגות ללא זהירות בדרך (20.10.20), עצירת רכב או חלק ממנו על המדרכה (17.6.20), רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש (4.5.20, ו-6.4.20), אי מתן זכות קדימה להולך רגל (18.8.19), רישיון רכב שפקע ונהיגה ללא רישיון מעולם (משנת 2015).

אפנה לדבריה של כב' השופטת מגי כהן בבפמ (פ"ת) 328-05-13 פרידה שבו נ' מדינת ישראל (16.5.13), שם נדחתה בקשה לביטול הודעה על איסור שימוש ברכב ולביטול פסילה מנהלית, בנסיבות של חשד לנהיגה תחת השפעת סם, מסוג קוקאין, בציינה: "במצב בו נהג המבקש ברכב במצב שיכרות/,תחת השפעת סם, נטל על עצמו את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות לפגוע באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס עלול הוא להענש גם מנהלית בהתאם לחוק. בהתנהגותו זו גילה המבקש זילזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו." דברים דומים נאמרו בבפמ (פ"ת) 9603-05-15 איסא אל סעדי נ' מדינת ישראל (7.6.15).

...

לסיכום חלק זה, אני בדעה שבעניינו של המבקש לא מתקיימת אחת החלופות, שיש בה כדי להצדיק השבת הרכב למבקש.

לעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג, ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (16.10.12), שם עמד בית המשפט על הצורך לאזן בין הצורך להילחם בתאונות דרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. " נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעבירה, לכאורה, המיוחסת למבקש, סרוב לבדיקת שכרות (סמים), בהיותו נהג חדש, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לשיטת ב"כ המבקש, בהליך עיכובו של המבקש נפלו פגמים, שיש בהם לכרסם בחומר הראיות, כלהלן: - החיפוש שנערך על גופו של המבקש וברכב לא חוקי.

אשר לטענה בדבר אי חוקיות החיפוש ולאי קיומו של חשד סביר, הופנה בית המשפט לדוח הפעולה של השוטר אשרף עומר שמציין שהבחין בנהג ובנוסע כשהם נראים לחוצים, זזים עם הידיים, לא רגועים, עיני הנהג אדומות, אישוניו מורחבים וריח של סמים נדף מהרכב.

לעניין המסוכנות שכרוכה בנהיגה תחת השפעת סם, ראה עניין נדאף, שם הפנה בית המשפט לע"פ 8164/19 ריאד אבו שנדי נ' מדינת ישראל (2.4.2020), שם נפסק, לגבי מי שנהג לאחר צריכת סם מסוג קנביס כך: "אין צורך להכביר במילים ביחס לחומרה הטמונה במעשים בהם הורשע המערער, אשר נהג ביודעין בשעה שלא היה כשיר לכך, לאחר לילה ללא שינה וכשהוא "שיכור", כשבגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

גם לחלופה השלישית שבס' 57ב(ג), ביטול ההודעה או מתן אפשרות לקצרה נוכח "נסיבות אחרות", אין הצדקה בנסיבות בהן קיימות ראיות לכאורה לנהיגה תחת השפעת סמים ותפיסת חומר, החשוד כסם, ברכב המבקש, נסיבות חמורות בהן אין עוררין שבהמשך נהיגתו של המבקש טמון סיכון רב לציבור.

...

אשר לטענת הסנגור בדבר זכות ההיוועצות – עיון בהודעת המבקש מעלה שהחוקר מסר למבקש, לאחר שהודיעו בדבר החשד שמיוחס לו, שזכותו להיוועץ בעו"ד. נוכח האמור, בראשית הודעתו ציין המבקש: "אני מבין עברית טוב, יודע לקרוא ולכתוב. אני מבין על מה אני נחקר ולא זקוק בשלב זה לעו"ד". בנסיבות אלה, ובשלב זה, של בחינת ההליך המנהלי, קיימות די ראיות לכאורה שמהמבקש לא נמנעה זכות ההיוועצות, והמבקש מסר שאינו זקוק, בשלב זה, לעו"ד, ועל כן דינה של טענה זו להידחות.

לעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג כפי שנאמרו בעניין אמברם: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. " סיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטות קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה וכן לאסור את השימוש ברכבו למשך 30 יום, היו מידתיות ובדין יסודן.

הבקשה וטיעוני הצדדים בפני בקשה שעניינה עתירת המבקש לביטול פסילה מנהלית למשך 30 יום, אשר הוטלה ביום 11.09.2022, לאחר שהמבקש נחשד בבצוע עבירת נהיגה תחת השפעת סמים ביום 09.09.2022, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה").

המבקש הוסיף כי היתנהלות המישטרה היתה לא חוקית בהיעדר חשד ותהה סביב המידע המודיעיני.

בתחנה בוצע חפוש ברכב ונמצאו בתיק שתי שקיות רפואיות עם חומר חשוד כסם וסכין אולר מיתקפל בתוך התא האמצעי.

הנני קובעת את מסוכנות המבקש חרף עברו התעבורתי, שמעיון בו עולה כי המבקש נוהג משנת 1989 לחובתו 41 הרשעות קודמות (2 הרשעות ב-10 השנים האחרונות), אחרונה משנת 2017.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, עיינתי בתיק החקירה והקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ושקלתי את דבריהם, החלטתי לדחות את הבקשה.

הנני קובעת את מסוכנות המבקש חרף עברו התעבורתי, שמעיון בו עולה כי המבקש נוהג משנת 1989 לחובתו 41 הרשעות קודמות (2 הרשעות ב-10 השנים האחרונות), אחרונה משנת 2017.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקללתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, התשתית הראייתית והמסוכנות של המבקש, וכאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש וכן כי קיים אישור רפואי לקנאביס, מצאתי כי לא נפל פגם בהליך השימוע או בשיקול דעתו של הקצין הפוסל ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.