המערער (בעפ"ג 9135-06-17), טוען בערעורו כי יש לבטל הוראת בית משפט קמא לעניין ההרשעה; עוד נטען, כי גם אם ההרשעה תעמוד על כנה, יש להתערב בעונשים שהוטלו, בדרך של ביטול המאסר המותנה, צימצום משמעותי של שעות השל"צ שנקבעו, ביטול הפצוי שהוטל, או למצער, צימצומו המשמעותי.
בהקשר זה אציין, כי עבירת ההטרדה המינית בה הורשע המערער, ככל כיעורה, מתייחסת רק לאחת מהמתלוננות, ועניינה בהטרדות מיניות מילוליות במסגרת יחסי עבודה, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, ואין ביטוי בסעיפי העבירה שיוחסו, למגע הפיזי של המערער באותה מתלוננת.
...
בחינת נסיבות ביצוע העבירות ע"י המערער מביאה למסקנה כי מתחם העונש ההולם לשורת מעשיו הינו בין 6 ל- 18 חודשי מאסר בפועל, וברף התחתון, יכול והמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.
מכאן, שקיים קושי ללמוד על הענישה הראויה, מהפסיקה עד כה.
סבור אני, כי המענה העונשי הראוי, מחייב מתן דגש על שיקולי ההרתעה, ובהינתן הניצול האמור של נסיבותיהן האישיות של המתלוננות, ובפרט נסיבותיה האישיות של המתלוננת באישום הראשון, גם משקל לשיקול הגמול.
מובן כי יש לדחות את ערעורו של המערער על עצם הרשעתו.
