ביטול הרשעה בגין תקיפת רופא מטופלת

בהיעדר כל ראיות בדבר קיומו של נזק קונקריטי לנאשם, במידה והרשעתו בדין תיוותר על כנה, המלצתו של שירות המבחן בדבר ביטול ההרשעה, מתבססת על טענות הנאשם בלבד, ללא כל בדיקה אובייקטיבית, ואינן עומדות בהלימה לאנטרס הצבורי בהרשעתו בדין של מי שביצע עבירת אלימות בנסיבות המפורטות.

ע"פ (ת"א) 70842/05 ארליך נ' מדינת ישראל (2.10.05) – המערער, רופא במקצועו, תקף מטופלת במרפאה, בכך שהיכה בפניה, ולאחר מכן הטיח את ראשה בקיר ובעט בה, וגרם לה לחבלות.

ע"פ (מח' מרכז) 13540-01-18 יונתן כהן נ' מדינת ישראל (29.5.18) – המערער הורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר על-תנאי, קנס, פיצויים וצו של"צ, זאת לאחר שתקף נהג רכב עמו היתנגש במכת אגרוף בפניו, הצמידו לרכב ועיקם את ידו לאחור, תקיפה בעקבותיה נגרמה למתלונן תזוזה במחיצה, רגישות באף במצח ובכתף.

...

יחד עם זאת, לא שוכנעתי בנסיבות מהן עולה כי קיימים בעניינו של הנאשם שיקולים אישיים ושיקומיים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממתחם העונש ההולם.

בנוסף, הנאשם עוד טרם השתלב הלכה למעשה בהליך טיפולי שניתן להתרשם מתוצאות הביניים שלו, ונתוניו מביאים למסקנה כי אין מקום לסטייה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, השמורה כפי הפסיקה שצוטטה לעיל במסגרת החלק העוסק במדיניות הענישה הנוהגת, למקרים בהם הוכחו סיכויים ממשיים לשיקום לאחר שנאשמים עברו כברת דרך בהליך הטיפולי.

סוף דבר אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות בדואר רעננה, ברח' אופסטרלנד 4 רעננה, וזאת החל מיום 20.4.21.

כללי הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן הנושא 4 אישומים, בבצוע 3 עבירות של השחתת פני מקרקעין, בנגוד לסעיף 196 בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בניסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בנגוד לסעיף 273 בחוק העונשין ביחד עם סעיף 25 בחוק, ובשימוש בכח כדי להיתנגד למעצר, בנגוד לסעיף 47(א) בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

כותרת העבירה של השחתת פני מקרקעין, אין בה כדי לשקף את שאט הנפש ממעשיו של הנאשם, אשר לא די כי כתב על קירות, אלא שבחר לכתוב תכנים בוטים ומבישים אשר מקומם לא יכירם, כאשר צייר צלבי קרס וסמלי SS על קירות בית כנסת, לישכת הבריאות ולשכת הביטוח הלאומי, וכן כתב כי רופא מסוים הוא רוצח.

ייאמר כבר עתה כי לא ניתן לקבל בהקשר זה את טענות הנאשם, בין ישירות ובין באמצעות בא כוחו, כי בכך ביקש לבטא את תיסכוליו, ויש להצר על הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים שתוארו, אשר אין קשר בינה לבין תחושת הנאשם כי אינו מטופל כיאות על ידי גורמים שונים.

מששב והופנה אל הממונה נטען לפתע כי יש מקום לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית, הגם שכבר נקבע כי אין המדובר בחולה נפש או במי שנימצא במצב פסיכוטי, ובסופו של יום הוגשה בעיניינו חוות דעת המלמדת כי הוא אינו כשיר לבצוע עבודות שירות, בין היתר שכן כושר עבודתו מוגבל קשות – וזאת לצד העתירה לביטול הרשעתו נוכח כוונתו לשוב לשוק העבודה.

...

יוזכר כי הנאשם ביצע את מעשיו אלו באמצעות ספריי, כך שאין מנוס ממסקנה כי אין המדובר במעשה ספונטני, אלא במי שהצטייד מראש טרם ביצוע העבירות.

המסקנה כי הוא סובל מפוסט טראומה נשללה, ונקבע כי הוא סובל מהפרעת הסתגלות.

לפיכך, אין מנוס מהשתת מאסר של ממש על הנאשם.

הנאשם צעק לרופא: "מה אתה לא מבין, מה אתה טמבל". כשנכנסה מטופלת אחרת לחדרו של הרופא, צעק הנאשם, והרופא מצידו לחץ על לחצן המצוקה והזעיק מישטרה.

ערעורים מזה ומזה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בגדריו נגזרו על המערער 10 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי בגין הרשעתו בהתאם להודאתו בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים והחזקת סכין שלא כדין.

בעקבות תסקיר שהמליץ על ביטול הרשעה ושל"צ, הגיעו הצדדים להסדר עונשי במסגרתו עתרו להשית על המבקש צו של"צ בהקף של 350 שעות, מאסר מותנה, קנס כספי ופצוי למתלוננים.

המשיבה הורשעה בעבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(ג) לחוק העונשין, בכך שעל רקע חוסר שביעות רצון מהטיפול בסבתהּ בחדר המיון בבי"ח איכילוב, ולאחר שסברה כי סבתהּ נפטרה, תקפה רופאה במקום במכות אגרוף נמרצות בגופה, בגבה ובכתפה, ושרטה אותה בידה.

...

באישום הראשון, על רקע סירובה של מנהלת אגף החינוך בעירייה לבקשתו בנושא בתו, איים על ראש עיריית רמלה כי ייקח "20 נשמות, אני אזיין אותם ואני אשב עליהם בבית סוהר". באישום השני, כארבעה ימים עובר לאירוע דלעיל, איים המערער על מנהלת מחלקת בתי-ספר בעיריית רמלה, אשר הודיעה לו כי הבקשה בעניין בתו נדחית, באומרו כי ישרוף את כולם וישב בכלא.

נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות העלבת עובד ציבור, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שהתקרב לשוטר בצורה מאיימת, קילל אותו ואיים עליו ברצח, ולאחר שהובא לתחנת המשטרה איים על קצין משטרה ועלב בו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין חודשיים מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

ראו, מבין רבים, רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (2.8.2010): "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית." לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

בפיסקה 13 לחוות דעתה של כבוד השופטת וילנר, נאמרו הדברים הבאים: "אם לא די באמור עד כה, הרי שבעניינינו חומרתן של העבירות אשר ביצע המערער מקבלת משנה תוקף אף נוכח העובדה כי האלימות והאיומים המתוארים לעיל, הופנו כלפי צוות רפואי – רופא ואח – בעת מילוי תפקידם. בהקשר זה, ראוי לציין כי אין להשלים עם מצב בו אנשי צוות רפואי, האמונים על צרכיו החיוניים של הציבור, יחושו כי הם מאוימים או ימצאו עצמם מוכים ומותקפים על ידי מטופל או בני משפחתו בעת שהם עושים את מלאכתם נאמנה". בהמשך, באותה פסקה, נקבע גם: "עוד יצוין כי מעשה אלימות או איומים המופנים כלפי צוות רפואי הניצבים על משמרתם, אינם פוגעים "רק" בקורבן העבירה מושא התקיפה או האיומים, כי אם בשלומם של החולים כולם (ראו גם: ע"פ 3036/92 חמודה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.11.1992)).

הלכה פסוקה היא שעל מנת לטעון לביטול ההרשעה, יש חובה להוכיח נזק מוחשי וקונקרטי שנעוץ בנתונים אישיים של הנאשם עצמו ולא להצביע רק על נזק ערטילאי ותיאורטי ששייך לעולם העתיד (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, 343; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני פ"ד נד(3) 685, 689; ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח(4) 869, 876).

...

ייאמר כבר עתה, דין הבקשה של ההגנה לביטול ההרשעה להידחות ויש להותיר את ההרשעה על כנה.

לסיכום, הבקשה של הנאשם לביטול ההרשעה, נדחית.

ולענייננו, ספק רב בעיניי אם החומרה הרבה הנודעת לאלימות כלפי עובדי ציבור בכלל ורופא במיון בבית חולים צבורי בפרט, מצדיקה במהותה בחינה של ביטול או המנעות מהרשעה, גם במקרה של תקיפה ברף נמוך.

יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת ד' ברק-ארז בע"פ 4565/13 אמון נ' מדינת ישראל (4.11.2013): "בית משפט זה כבר פסק בעבר כי מעבר לחומרה הכללית הנודעת לעבירות אלימות, הרי שלאלימות המכוונת כנגד עובדי ציבור נודעת חומרה מיוחדת, מאחר שהן פוגעות פגיעה אנושה גם בערך החברתי הנודע לתיפקוד התקין של השרות הצבורי [...]. עובדי הציבור 'חשופים בצריח'– כמי שלא אחת נמצאים בחזית ההתמודדות עם מתן שירות לאנשים שיודעים אף הם קשיים. עובדי הציבור נדרשים להתגייס כל יום מחדש למתן שירות ולשם כך לגייס כוחות גוף ונפש. זהו הרקע לחקיקת עבירות מיוחדות שעניינן לא רק הגנה על שלמות גופם של עובדי הציבור, אלא גם הגנה על כבודם, לפחות במצבים שבהם הפגיעה היא פגיעה קשה בליבתו". על החומרה היתרה הגלומה במעשי אלימות כלפי רופאים העושים תפקידם למען הציבור במסירות ראויה לציון, וכמעשה של יום ביומו מצילים חיי אדם, יפים דבריה של כב' השופטת י' וילנר בע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.2020), כדלקמן: "[...] אין להשלים עם מצב בו אנשי צוות רפואי, האמונים על צרכיו החיוניים של הציבור, יחושו כי הם מאוימים או ימצאו עצמם מוכים ומותקפים על-ידי מטופל או בני משפחתו בעת שהם עושים את מלאכתם נאמנה [...]. שומה עלינו כחברה מתוקנת להבטיח כי אנשי הצוות הרפואי הפועלים יום-יום תחת עומסים כבדים, במסירות ובהתמדה, יוכלו לבצע את מלאכתם כשהם חשים בטוחים ומוגנים, וללא כל מורא (ראו: ע"פ 2712/09 שמילוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 2 (18.11.2009))". והוסיפה והדגישה את חשיבות הוקעת מעשי אלימות כלפי צוות רפואי בענישה מחמירה: "[...] מעשי אלימות או איומים המופנים כלפי אנשי צוות רפואי הניצבים על משמרתם אינם פוגעים "רק" בקורבן העבירה מושא התקיפה או האיומים, כי אם בשלומם של החולים כולם [.

...

לאחר שנתתי דעתי לעבירה בה הורשע הנאשם בנסיבותיה, למידת הפגיעה בערכים המוגנים ובהתאם לפסיקה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד 9 חודשי מאסר בפועל.

במכלול הטעמים לקולה וחומרה אני סבורה שיש לגזור את עונשו של הנאשם בשליש הראשון של מתחם העונש, כך שיושת עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות.

אשר על כן החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 3 חודשים.