ביטול הענקת זכויות בדירת בני זוג בהסכם גירושין

בבוחני את המבחנים שתוארו לעיל ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בהסכם גירושין בין בני זוג, שאיני יכולה לקבוע שהוא הסכם למראית עין, ושהעדר כנות הצדדים לו, הוכחה, ולמרות שמדובר בהענקת זכויות בדירת מגורים, אני סבורה כי הוכחו תנאים מספיקים כדי לקבוע העידר תום לב והיעדר תמורה ראויה, באופן שבו יש לקבוע כי תנאי ההסכם אינם סבירים והוגנים בנסיבות העניין.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להיתקבל, ויש מקום לבטל הענקת הזכויות של החייב בדירה בהסכם הגירושין למשיבה.

...

לאחר שבחנתי את טענות המשיבה בהודעתה, אין בדעתי להיעתר לבקשתה לארכה נוספת להמצאת מסמכים נוספים.

" אני סבורה שצודק הנאמן כי המשיבה לא הוכיחה כי ויתור המשיבה על: זכויות בעסק שקרס כלכלית והתנהל על הלוואות וחובות; ויתור על זכות במוניטין שלא הוכחו; ויתור על כתוּבה שסכומה לא הוכח; מהווה תמורה סבירה והולמת לחייב שהתחייב בהסכם הגירושין: א. לוותר ללא תמורה על זכויותיו בדירה שבמועד רכישת הזכויות בה הייתה שווה כ-1,220,000 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, ויש מקום לבטל הענקת הזכויות של החייב בדירה בהסכם הגירושין למשיבה.

אולם בהתחשב בעובדה שמדובר בדירת בני זוג בה מתגוררות המשיבה ובנותיה, ולצורך ייעול ההליכים וחיסכון בהוצאות ובצורך לנקוט בהליכים נוספים לרבות הליכי פירוק שיתוף, אני מורה כי היה ותהיה נכונה המשיבה לפדות את זכויות החייב בדירה הרשומה כעת על שמה, ולהפקיד בקופת הכינוס סך נוסף של 400,000 ₪, בתוך אותה תקופת תכנית פירעון שנקבעה לחייב, ייוותרו הזכויות בדירה של המשיבה.

בהקשר זה אפנה גם לפסק הדין ב"עניין סלור" (פסקה 33) שם נקבע בנסיבות דומות למקרה שבפנינו כי " ...די בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי ההענקה לא נעשתה בתום לב כדי לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, וכי בנסיבות אלה לא היה מקום להדרש לשאלת התמורה שניתנה עבור ההענקה. בפרט, לא היה צורך לבחון במסגרת זו את 'איזון המשאבים' אשר נעשה בין החייב לבין אביבה במסגרת הסכם הגירושין. למעשה, אף בית המשפט המחוזי, לאחר שקבע כי יש לבטל את ההענקה הפסולה, הוסיף כי "אין אכן מקום לבדיקה מפורטת של האיזון לגבי כלל נכסי בני הזוג, ולא זו הייתה מטרתה של ההחלטה". למעלה מן הצורך ומאחר והמחלוקת בין הצדדים היתמקדה בשאלת התמורה, אציין כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בשאלה זו ובפרט טענות גרושת החייב לקיזוזים שיש לבצע משווי זכויותיו של החייב בדירה הגעתי לכלל מסקנה כי גם התנאי בדבר "תמורה בת ערך" הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה לא מיתקיים בעניינינו כפי שאנמק להלן; שווי הנכס: לעניין שווי הנכס נכון למועד חתימת הסכם הגירושין (מועד "ההענקה" במובן סעיף 96 לפקודה), הוגשה כאמור חוות דעתו של השמאי בוכריס לפיה שווי הדירה כפנויה, במועד החתימה על הסכם הגירושין- 28.3.12- עמד על סך של 970,000 ₪.

...

עם זאת, אני סבור כי יש מקום להתחשבות בגרושה שאינה צריכה לשאת לבדה במלוא המשמעות הכלכלית של התמשכות ההליכים בתיק ומכך שבמשך כ-7 שנים לא הוכרעה הבקשה לביטול ההענקה, בעוד שהגרושה בכל התקופה האמורה טיפלה לבדה בכל ענייני הדירה לרבות ביצוע כל התשלומים הנדרשים בגינה, ובהתאם אין מקום גם לכך שעליית שווי חלקו של החייב בדירה לאורך השנים, תוקנה לקופת הכינוס ללא התחשבות בגרושה.

בנוסף, ולמען הזהירות אני מורה לחייב להגיש לתיק עד ליום 15.11.22 הודעה בדבר ביטול המשכון הרשום על הדירה לטובת הנושה – ישראל לוי, ויודגש כי מילוי הוראה זו יהווה גם תנאי לאישור תכנית פירעון לחייב, וככל שהחייב סבור מכל סיבה שהיא כי הוא איננו יכול למלא אחר הוראה זו, עליו להגיש בקשה מתאימה עד ליום 31.10.22.

בנוסף לכל האמור לעיל, אני קובע דיון מסכם בשאלת תכנית הפירעון של החייב ליום 27.12.2022 בשעה 9:00, כשעד מועד זה ישלם החייב סך של 1,000 ₪ לחודש החל מחודש אוקטובר 2022 דהיינו סך כולל של 3,000 ₪.

עסקינן בבקשה שנייה של המבקשת להגשת ראיות נוספות ולעיון מחדש בהחלטה שנתתי ביום 3.4.2022 בבקשה מס' 17, שעניינה בקשה לבטל הענקה אסורה שביצע החייב ובה התיימר להעניק זכויותיו בדירת בני הזוג למבקשת (להלן: "בקשה מס' 17").

המבקשת ביקשה להשאר להתגורר עם ילדי בני הזוג בדירה, והחייב הסכים לבקשתה, נכון למועד אישור הסכם הגירושין, וכן הסכים לשלם את דמי המזונות הגבוהים (7,000 ₪ לחודש) שנקבעו בהסכם, וזאת כדי להבטיח את רמת החיים של בנותיהם, לאור ההכנסות הגבוהות שהניבה החברה בניהול החייב לתא המשפחתי.

...

עוד אציין כי בפרשת אור סיטי, בית משפט קבע כי יש להבחין בין ראיות המוכיחות עובדות שקדמו למועד בו ניתנה ההחלטה, לבין עובדות שקרו לאחר מתן ההחלטה, ולגבי ראיות שקדמו למועד מתן ההחלטה, כמו במקרה דנן, גם על פי הלכת אור סיטי, לא ניתן להגישן, והרי כך נקבע בפסקה 103 לפסק הדין אור סיטי: "כאשר ראיות שעניינן בעובדות שקדמו למועד שבו שניתן פסק הדין, הגשתן תתאפשר רק אם המבקש לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה, והכל בהנחה שנהג בתום לב וללא שיהוי". "כאשר הטעם להימנעות המבקש מהגשת הראיות בפני הערכאה הדיונית נעוץ בהתרשלות המבקש, שיכול היה להגיש ראיות אלה, ככלל אין להיעתר לבקשה, שכן אין לאפשר במסגרת זו ביצוע "מקצה שיפורים"".

כמו כן, אציין כי באותו מקרה בית משפט דחה את בקשת המערערות להגשת ראיות נוספות, באומרו בפסקה 111: "כאמור, המדובר במסמכים ישנים אשר לא הובהר מדוע, גם אם הייתה להם רלוונטיות כלשהי לטענות בעלת השליטה, הם לא הוגשו במסגרת ההליך. עיון יסודי במסמכים גם מלמד כי אין בהם כל חשיבות או תרומה פוטנציאלית להשפעה על תוצאת הערעור. חלק מהמסמכים הנטענים כלל לא אותרו בקלסרים עבי הכרס ובחוברות הכרוכות שהוגשו לעיוננו. מבין אלה שאותרו, קיים קושי ממשי בהבנת הקשר בין הראיה המצורפת לבין הטענה שהיא מתיימרת להוכיח. אשר על כן, אין לקבל את הבקשה על כל חלקיה." מעבר לאמור, אציין כי גם אם הייתה מתקבלת הבקשה להגשת מסמכים נוספים, אין במסמכים אלו כדי לשנות מסקנתי בהחלטה מיום 3.4.2022, משום שמסמכים אלו אינם תומכים בטענות המבקשת כי העברת הזכויות בדירה אליה נעשתה כדין ובתמורה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר ולמתן ארכה להגשת מסמכים.

האם יש לבטל את הענקת זכויותיו של החייב בדירת בני הזוג לבת זוגו במסגרת הסכם גירושין, המקביל להליך להתרת נישואיהם? רקע וטענות הצדדים ביום 26.5.21 הגיש הנאמן בקשה לביטול הענקה מכוח סעיף 220(א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי , בגין הסכם גירושין מיום 2.5.16 אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לעינייני מישפחה באילת ובו התחייב החייב להעביר את זכויותיו בדירה ברחוב המלך אחז באילת לאשה, המשיבה.

...

סוף דבר לאחר בחינת מכלול הנסיבות, מצאתי כי יש לבטל את ההחלטה בדבר ביטול הפעולה בהסכם הגירושין.

לגופו של עניין, שוכנעתי כי המשיבה הוכיחה כי החייב לא היה חדל פירעון וכי קיבל תמורה בת ערך בגין וויתורו על זכותו בדירה.

על כן, הבקשה לביטול ההענקה נדחית.

האם יש לבטל את הענקת זכויותיו של החייב בדירת בני הזוג לבת זוגו במסגרת הסכם גירושין, אשר בוצעה כשנה וחצי בטרם פנה להליך חידלות פרעון? רקע וטענות הצדדים הנאמן הגיש בקשה לביטול הענקה מכוח סעיף 220(א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי , בגין הסכם גירושין מיום 2.11.20, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לעינייני מישפחה בבאר שבע ביום 8.11.20 ובו העביר החייב את זכויותיו בבית המגורים ברחוב פנחס לבון 4 ב"ש, הרשום ברשות מקרקעי ישראל בגוש 38063 חלקה 6 לאשה, המשיבה.

...

עמד על כך כב' השופט ר' חיימוביץ, בפש"ר (מחוזי מרכז) 14488-12-16 עו"ד אופיר פדר נ' יוגב ברקוביץ, 02.10.2022, בפסקה 12: "אולם כאשר מדובר בבקשה לביטול הענקה שבוצעה אגב הסכם גירושין שאושר בערכאה שיפוטית יש לנהוג זהירות יתרה, הן מטעמים של כיבוד ערכאות והן משום ששיקולים של בני זוג שמתגרשים מורכבים. זהירות זו מתחייבת במיוחד אם הצדדים התגרשו לפני שבן הזוג החייב נקלע לחובות ולבן הזוג הגרוש אין קשר לחובות מאוחרים אלה". וביישום הכללים בפסקה 25: "כנ"ר והמנהל מיוחד מדגישים כי מבחינה אובייקטיבית החייבת ויתרה על כספים וכי בהענקות לפי סעיף 96(א) לפקודה חייב אינו יכול לוותר על משאבים, גם בתום לב. אכן, מבחינה תיאורטית ניתן היה לדרוש תמורה גבוהה יותר, לפרש את הסכם הממון באופן שונה ולדרוש חלוקת משאבים אחרת, ואפילו לקבל סכום כסף גדול יותר במסגרת הפרשנות המוסכמת. אולם משנמצא כיצד חושבה התמורה בעת הגירושין, וכי על פי הבנת הצדדים את היחסים ביניהם החייבת קיבלה תמורה בת ערך, ומאחר וגם מבחינה אובייקטיבית ניתנה תמורה בת ערך לא נמצא מקום להיעתר לבקשה לביטול הענקה". כמו כן ראה ע"א 5822/16 אורנית שמיר נ' המנהל המיוחד עו"ד ארז חבר, 24.01.2018, אליו הפנה ב"כ החייב בסיכומיו, שם נקבע בס' 18 לפסק דינו של כב' השופט מ' מזוז: "התמונה הכוללת העולה מהעובדות בענייננו אינה מצביעה אפוא על נסיבות שיש בהן כדי לבסס הענקה פסולה או הענקה בכלל. אין מדובר בגירושין פיקטיביים ואף לא בנכס שניתן במתנה, אלא בוויתור הדדי על זכויות במסגרת הסכם גירושין שגרתי, סביר ומאוזן לכאורה. תוכן ההסכם אינו מצביע על רכיב חריג או בלתי סביר או לא מקובל בהסכמי גירושין. כנזכר לעיל, מרכיב הוויתור על זכויות החייב בדירה היה בשווי כלכלי מוגבל, ולכך יש להוסיף שהאישה (המערערת) נטלה על עצמה את חוב המשכנתא, ושזו דירה שנועדה לשמש קורת-גג לאישה ולשלושת ילדיהם הקטינים המשותפים". יחד עם זאת יש להיזהר מיישום פסיקה בפש"ר לאור שינוי החקיקה, שעה שבחוק לא נבחנת שאלת תום ליבו של מקבל ההענקה וכל שעל הנאמן להוכיח הוא כי לא ניתנה תמורה הולמת בנסיבות העניין, רכיב שלילי שנטל הוכחתו לא כבד.

אין די בהצהרת החייב בדיון באישור ההסכם בדבר הכנסתו כדי לגזור ממנה את דמי המזונות הראויים, ושעה שבאותה עת החברות כבר היו בקשיים והחייב בקושי תפקד, נדמה כי לא ניתן לבסס את המזונות הראויים רק על נתון זה. לאור כל האמור לעיל, מכלול הנסיבות מלמדות כי לא ניתנה תמורה הולמת בנסיבות העניין, והחייב והמשיבה לא עמדו בנטל ההוכחה שעבר אליהם ולא הוכיחו כי החייב וויתר על זכויותיו בדירה כנגד תמורה הולמת בנסיבות הגירושין.

סוף דבר לאחר בחינת מכלול הנסיבות, מצאתי כי יש לבטל את הענקת זכויות החייב בדירה, ובמידה והושלמה העברת הזכויות, יש להורות על רישום החייב כבעל מחצית הזכויות בדירה.

לאור מסקנה זו, יגישו החייב והמשיבה תוך 30 ימים הצעתם לפדיון זכויות החייב בדירה, לרבות טענות ביחס לדיור החלוף.