ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל

במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב, הגיש המנהל המיוחד ביום 23.5.2021 בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הבקשה לביטול הענקה), בה עתר לביטול השיעבוד שהוטל על זכויות החייב בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 6/19 בגוש 2717 (להלן: הנכס) לטובת המשיבה 2 – חברת יתיר שירותי יבוא ויצוא סוכנות מכס בע"מ (להלן: יתיר).

...

בית משפט קמא נתן דעתו לטענות המבקשת ביחס לצירופה להליך, והגיע למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתה.

מסקנה זו עומדת בעינה גם אם נניח כי יש ממש בטענת המבקשת כי להכרעה בבקשה לביטול הענקה עשויות להיות השלכות עתידיות ביחס לזכויותיה בכספי התמורה שהתקבלו ממימוש הנכס.

לנוכח האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ויוטעם כי אין מדובר בעניינינו בבקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), אלא בבקשה לחזרה מהתחייבות ליתן מתנה, לפי סעיף 5(ג) לחוק המתנה, וזכות זו, כאמור בפסיקת בית המשפט העליון, אינה מתוחמת בזמן.

...

כאמור, ככל שהדברים אמורים ברשאד, כלל לא שוכנעתי כי ההשבחות הנטענות בוצעו על ידו.

סוף דבר, אני מורה כאמור בסעיף 54 לעיל.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

מבוא לפניי בקשה מטעם עו"ד אביחי ורדי, הנאמן על נכסי פושט הרגל יצחק יפה (להלן בהתאמה: "הנאמן" ו-"החייב"), להורות על ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה").

...

נוכח המסקנה כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב בקבלת הזכויות בדירה, מתייתר הצורך לדון בקיומו של התנאי המצטבר הנוסף הנדרש לשם החלת החריג לפי סעיף 96(ג)(2) לפקודה- מתן תמורה בת ערך.

סיכומו של דבר, העברת זכויותיו של החייב בדירה למשיבה ולילדים היתה הענקה אסורה לכל דבר וענין, ומשכך יש להורות על ביטולה כמבוקש על ידי הנאמן.

סוף דבר אשר על כן, בקשת הנאמן מתקבלת.

לטענת הנאמן, הדעת נותנת כי הדירה נרכשה מכספי החייבים כתוצאה ממכירת חנות בשוק הכרמל שהייתה בבעלותם (להלן: החנות), ואשר נמכרה על-ידם ביום 22.2.2012 תמורת סך של 1,400,000 ש"ח. הנאמן הוסיף כי רישום הדירה על שם הבת מהוה הענקה פסולה שבוצעה כשנה לפני כניסת החייבים להליך פשיטת רגל, וכי לפיכך יש להורות על ביטול ההענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980; לקבוע כי הדירה שייכת לחייבים, וכפועל יוצא מכך – להעשיר את קופת הכנוס בשווי הדירה.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925, 947-946 (2001) (להלן: עניין לוין)): "דומה, כי הגיעה השעה לאמץ במקומנו את גישת הפרשנות המרחיבה המאפשרת ביטול הענקה גם מקום שאין מדובר בהשבת הנכס המקורי שהוענק אלא בתמורתו, או בנכס חלופי שנקנה בתמורה זו. די בהעברת טובת הנאה כלכלית על-ידי החייב למקבל ההענקה אשר ניתן לאתרה, לכמתה ולהעריכה בכסף כדי לאפשר את ביטולה כהענקה. ויתור על זכות לנכס עשוי להיחשב בגדר טובת הנאה כלכלית כזו. הדבר מוצדק, ראשית, מבחינת הגשמת התכלית שבביטול ההענקות, ומבחינת התיישבותו עם לשונו הרחבה של [סעיף 96](http://www.nevo.co.il/law/4668/96) לפקודה. שנית, הפסיקה במקומנו, במידה שנקטה פירוש מצמצם לעניין זה, הונחתה, כך נראה, על-ידי ההלכה הפסוקה באנגליה, אולם גם שם הגישה בעניין זה השתנתה, ובחקיקה מתקנת הורחב כוחו של הנאמן לבטל הענקה גם על בסיס 'שווייה' אם וכאשר הנכס שהועבר שוב אינו ניתן להשבה. ועוד, פסיקה זו בישראל ניתנה כאשר מרבית החוקים האזרחיים המעגנים כיום את רעיון התחלוף להשבה טרם חוקקו, וכאשר רעיון זה טרם חדר באופן מלא לתודעה המשפטית. ואחרון, גם בהלכה הפסוקה הקודמת נותרו חילוקי דעות בשאלה הנדונה והיא לא הוכרעה באורח פסקני ... בנסיבות אלה, ועל רקע הנימוקים שהובאו, ראוי לפרש את סמכות הנאמן לבטל הענקה כמשתרעת גם מקום שאין אפשרות להשיב לנכסי החייב את הנכס המקורי שהועבר אלא את שוויו בלבד, בין בכסף ובין בנכס חלופי שנרכש מתמורתו". יישום הדברים על ענייננו מוליך למסקנה כי הגם שהלכה למעשה, החייבים לא היו בעלי הדירה, אלא הבעלים של כספי מכירת החנות, הרי שגלגול הכספים האמורים לצורך רכישת הדירה על-ידי הבת, אינו מונע את ביטול הענקתם לבת.

אני סבורה כי די בראיות נסיבתיות אלה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את טענתו בדבר הענקת הדירה לבת, באופן שמצדיק את ביטולה לפי סעיף 96 לפקודה (לעניין נטל ההוכחה ומידתו בהקשר זה ראו: עניין לוין, 950-949).

סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

בפרט, השאלה שיש להכריע בה היא אם נושה הוא בעל מעמד להגיש ערעור על החלטה הדוחה בקשת נאמן לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, איני נדרשת להכריע במשמעות של נתונים אלה, אך אציין שלא מן הנמנע כי די היה בהם כדי לקבל את הבקשה שלפניי לסילוק ערעורה של קרנית על הסף.

ראשית, אני סבורה כי כוחם של הטעמים שהובאו לעיל יפה אף על רקע הנסיבות הייחודיות של הליך זה. כך למשל, גם במקרה הנדון הגורם המקצועי, המנוסה והאמון על הגשמת מטרות הליך חדלות פירעון הוא הנאמן, ומשכך ניהול ההליך מסור בידיו, לרבות ההחלטה האם לערער על החלטת בית המשפט בבקשתו לביטול הענקה.

על רקע כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לקרנית אין זכות ערעור על ההחלטה מושא הערעור, ומשכך דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להתקבל.