החייב מוסיף כי הוא נטול נכסים וכי הנו איש עבודה, תם לב, אשר הסתבך כלכלית ולא בשל פעולות מירמה.
המנהל המיוחד מבקש להדגיש כי אינו מקל ראש בהתנהלות החייב אשר לא שילם מס כדין במשך שנים רבות אולם יש לתת משקל לשהוי של רשות המיסים, שמאז שנת 2002, על אף היתנהלות החייב, העדיפה לא להעביר את העניין לחקירות פליליות ועל כן, לדידו של המנהל המיוחד, יש להעדיף כיום את הפן השיקומי ולא את הפן העונשי.
יצוין, כי טענת המירמה רלבאנטית למצב בו ייקבע כי ניתן להכריז על החייב כפושט רגל, וככל שייקבעו תנאים להפטר והחייב יעמוד בתנאים, אזי חוב שנוצר במירמה יוחרג מצו ההפטר וזאת בהתאם להוראות סעיף 69(א)(2) לפקודה.
לבד מהעובדה כי חוב גבוה זה אינו בר הפטר, עניין אשר משמעותו תיבחן בנפרד, הרי שיש לומר כי גם חוב הנובע מאי הגשת דוחות נכויים, משך פרקי זמן כה ארוכים, מהוה חוב שנוצר בחוסר תום לב.
לחובתו של החייב עומדת גם העובדה שהחייב לא פעל, משך השנים, בניסיון להסיר את מחדליו או לשלם את חובותיו הגבוהים למס הכנסה ולמעשה החובות הלכו ותפחו עקב אי תשלום ואי קיום חובת הדיווח שהביאו גם להצטברות קנסות וריביות עד אשר הגיעו למימדים עצומים כאמור.
צו כנוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו של החייב, בטלים; צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים; שכרו של בעל התפקיד ישולם בהתאם לכתב המינוי והכונס הרישמי זכאי לשכר השגחה; היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, ככל שתוותר, תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו לפי סדרי הקדימה.
...
מסקנה זו ממחישה את העדר התועלת בהליך, שאף אם היה נמצא שניתן להורות על הכרזת החייב, ואף אם היה נמצא שניתן לקבוע תנאים להפטר (ולא כך, כאמור) הרי שבכל מקרה, ההפטר לא היה חל על מרכיב משמעותי מתוך תביעות החוב, ובכל מקרה החייב היה נותר עם חובות בסך של כ- 2,800,000 ₪.
צירוף מכלול הנסיבות מביא למסקנה כי יש לדחות בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל ועל כן דין ההליך להתבטל.
נוכח מכלול הטעמים כמפורט לעיל והצטברותם, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.
