ביטול העברת תלמידים לבית ספר אחר וביטול החלטות אחרות

גב' חרובי מעלה תמיהות אודות ההחלטה לעסוק ביום ההערכות לחזרה במסיבת הסיום דוקא ולא בפדגוגיה וכן מותחת ביקורת על עצם ההחלטה לעזוב את בית הספר לביקור בבית ספר אחר בתחילתו של היום ולחזור לקראת סופי, נוכח העובדה שמדובר ביום הערכות שנועד להכנה טרם חזרתם המלאה של כלל תלמידי בית הספר לשגרת לימודים לאחר תקופת סגר ושהייה בבית.

מהטעמים האמורים סבורים אנו כי האופן בו נוהל הליך השימוע בעיניינה של המבקשת, שלב ז' לנוהל גמישות העסקה, לא פגע בזכויותיה היסודיות של המבקשת, לא כל שכן באופן ממשי המצדיק קביעה בדבר ביטול השימוע על ההחלטות שהתקבלו בו. שלב ח' – "החלטת מנהל המחוז בצרוף הדוחות על עבודתו של מנהל בית הספר מכל הגורמים, תועבר למנהל הכללי באמצעות האגף הבכיר לכוח אדם בהוראה לאחר קיום הועדה הפריטטית והשימוע. אם מצא המנהל הכללי שיש להפסיק את עבודתו של מנהל בית הספר מתפקידו בניהול, ישלח אל המנהל מכתב על הפסקת עבודתו מתפקידו כמנהל. המכתב יישלח לא יאוחר מ 31 במאי של אותה שנת לימודים" ביום 31.5.20, הוא המועד הנקוב בנוהל, התקבלה החלטת מנכ"ל משרד החינוך בעיניינה של המבקשת.

המבקשת לא הכחישה בעדותה כי בשנה החולפת ניפתחו פחות כיתות א' בבית הספר [עמ' 14 ש' 23-26] וכן לא הכחישה כי לבית הספר הוגשו מספר בקשות העברה הגבוה ביותר ביחס לבתי הספר האחרים בעיר, כך שהוגשו בזמן נתון 39 בקשות העברה של תלמידים בעוד שלבית הספר אליו הוגשו מספר הבקשות הרב ביותר, אחרי בית הספר בניהולה של המבקשת, הוגשו 8 בקשות העברה [עמ' 14 ש' 1-13].

...

הגענו לכלל מסקנה כי קבלת הבקשה תגרום למשיבות ולצדדים שלישיים, לרבות ציבור התלמידים, המורים ועובדי המנהלה בבית הספר נזק רב יותר מהנזק שייגרם למבקשת לו הבקשה תדחה.

על מנת שלא תצא פסיקתנו חסרה נבהיר בשולי הדברים כי אנו דוחים את טענת המשיבים ל"פורום שופינג" שמלמד כביכול על חוסר תום לב של המבקשת.

סוף דבר - ממכלול הטעמים שפורטו לעיל הבקשה לסעדים זמניים נדחית.

לפניי עתירה מנהלית במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת המשיב 1 (להלן: "משרד החינוך"), לפיה הורה על סגירת כיתות ז' ו- ח' בבית הספר היסוד ואדי אל חמאם (להלן: "אלחמאם") הנמצא בכפר בוואדי אל חמאם, ועל העברת התלמידים בכיתות אלו לחטיבת הביניים אלבטוף (להלן: "אלבטוף") הנמצאת בכפר עוזייר.

לעניין זה יודגש כי עפ"י טענות המשיבים וחרף טענות העותרים, רוב תלמידי אלחמאם בשנים הרלוואנטיות נרשמו לשנת הלימודים הקרובה באלבטוף, אשר נמצא באותה רשות אזורית ומהוה את בית הספר אליו אמורים לעבור תלמידי אלחמאם באופן אוטומאטי (כאשר מעבר לבית ספר אחר מחייב הגשת בקשה מיוחדת וקבלת אישור- דבר אשר ביכולתם של התלמידים לעשות גם כיום).

...

להלן נימוקיי; שיהוי: כאמור, טענו המשיבים כי דינה של העתירה להידחות נוכח השיהוי המהותי אשר בבסיסה, הן בפן האובייקטיבי והן בפן הסובייקטיבי, אשר מצדיק את דחייתה על הסף.

נתתי דעתי אף ליתר החששות שהועלו העותרים, לרבות הטענה בדבר מצב החירום בו נמצאת המדינה עקב מגפת הקורונה, אולם בסופו של יום לא מצאתי כי יש בנתונים אלו להביא למסקנה כי נפל חוסר סבירות כלשהו בהחלטה שהתקבלה.

לאור כל האמור לעיל, אין בידיי להיעתר לסעד שהתבקש בעתירה, והנני מורה על דחייתה.

העותרים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך של 10,000 ₪, אשר יתחלקו בחלקים שווים בין המשיבים.

המבקש צירף לבקשתו את "כתב התביעה" המוחתם בחותמת "טיוטא" בכל העמודים, את פסק הדין, את מכתבו של המבקש מיום 17/12/12 בהתייחס לפגישה בין הצדדים, ואישור על היותו כיום תלמיד בבית הספר לסיעוד בבי"ח בני ציון.

המבקש הגיש תגובה לתגובה, חזר על טענתו לפיה לא קיבל כתב תביעה אלא טיוטת כתב תביעה, כי בעת מתן פסק הדין כבר היה בהליכי פשיטת רגל והמשיב העביר את פסקי הדין לממונה והמבקש לא יכול היה להגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובמיוחד מדגיש כי המשיב לא היתייחס לטענת המבקש, שעלתה במכתב מיום 17/12/12, בעיניין כספים שעל המשיב להשיב למבקש בגין כספים שגבה בתיקי ההוצל"פ, בהם המבקש היה הזוכה.

לאחר שקראתי את הבקשות והתגובות בשני התיקים, אני מחליטה לקבל את בקשות המבקש בשני התיקים מהנימוקים הבאים: האיחור בהגשת הבקשה מאחר ואין חולק כי ביום 17/4/13 ניתן צו עיכוב הליכים ביחס למבקש בתיק פש"ר 56897-11-12, הרי שעד לביטול עיכוב ההליכים, ובאין החלטה אחרת, לא היה המבקש רשאי להגיש בקשה לביטול פסק הדין, ואין לראות בכך איחור.

...

לאחר שקראתי את הבקשות והתגובות בשני התיקים, אני מחליטה לקבל את בקשות המבקש בשני התיקים מהנימוקים הבאים: האיחור בהגשת הבקשה מאחר ואין חולק כי ביום 17/4/13 ניתן צו עיכוב הליכים ביחס למבקש בתיק פש"ר 56897-11-12, הרי שעד לביטול עיכוב ההליכים, ובאין החלטה אחרת, לא היה המבקש רשאי להגיש בקשה לביטול פסק הדין, ואין לראות בכך איחור.

אני קובעת כי אם היה איחור קטן בהגשת הבקשה לביטול, מוצדק להאריך את המועד עד להגשת הבקשה בפועל.

טענות אלה פורטו על ידו לפרטי פרטים, ונענו בתגובת המשיב בטיעון הסתמי "כל הטענות באשר לכספים המגיעים, כביכול, לנתבע מוכחשים מכל וכל". הסיכום הינו כי התקיימו כל התנאים לקבלת הבקשות לביטול פסק הדין בשני התיקים תא"מ 35818-12-12 ותא"מ 37949-12-12, וכן אני מורה.

] על רקע האמור, התובע עתר כי בית הדין יורה על ביטול המינוי של הנתבע 2 לתפקיד מנהל בפועל של בית הספר; על ביטול החלטת הנתבע בדבר ביטול המיכרז שפורסם בחודש מרץ 2017; על בחירת מנהל מקרב המועמדים שהגישו מועמדות למכרז בחודש מרץ 2017 ובהם גם התובע; ועל מתן צו מניעה קבוע שלפיו הנתבע 2 לא ימונה לתפקיד מנהל בית הספר מבלי שזכה במיכרז כדין.

למרות שבתי הדין מבטלים החלטות של מינוי מנהלים וסגני מנהלים ללא מיכרז, הנתבע ממשיך בהתנהלותו "והתובע מוצא עצמו פעם אחר פעם עותר לבית הדין, בהשקעת כספים אדירה ותוך פגיעה כלכלית קשה, כאשר הוא עצמו אינו מקודם לתפקיד ניהולי, למרות שהנו עונה על כל תנאי הסף ובעל ותק עצום של כ-18 שנה בהוראה והכל בשל המדיניות המפלה אשר מקדמת אך ורק את מי ש"קרוב לצלחת" וראש העיר חפץ בייקרו!"[footnoteRef:27]. [27: ראו עמ' 2, פסקה 1 לכתב התביעה המתוקן.]

אין חולק כי ביום 14.11.17, מועד כתיבת ההודעה אודות ביטול המיכרז, כבר הועבר האישור הבטיחותי לעניין פתיחת בית הספר, כך שהאמור במכתב ששלח הנתבע ביום 14.11.17, פשוט אינו נכון.

] עוד נוסיף, כי אחת הטענות של הנתבעים הייתה כי יש לדחות את טענות התובע לעניין שיקולים זרים או פוליטיים בהחלטה למנות את הנתבע 2 במינוי בפועל וכי הבחירה בנתבע 2 הייתה נעוצה במקצועיותו ובשביעות הרצון ממנו כסגן מנהל בבית הספר שממנו הועברו התלמידים לבית הספר החדש ועל מנת לשמור על היציבות הבית ספרית[footnoteRef:93].

...

התביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל וחוק חובת מכרזים, הנתבע יכול למנות מנהל בפועל לשנה אחת בלבד ומנימוקים מיוחדים שירשמו ויפורסמו לציבור וכי מינוי מעבר לכך עומד בסתירה להוראות חוזר המנכ"ל ופוגע פגיעה קשה בעיקרון השוויון ובזכות לשווין זכויות בעבודה- נדחית.

לאור התוצאה אליה הגענו ונימוקיה, הננו מורים כי הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 9,000 ₪.

לפנים משורת הדין, בהתחשב בהוצאות שנפסקו לחובת הנתבע, לא מצאנו לחייב את הנתבע 2 בתשלום הוצאות נוספות לתובע.

בתגובתה לתגובה המקדמית של המשיבים טענה אלו"ט, בין היתר, כי דוקא נתוני משרד החינוך לפיהם רק ב-1,200 מתוך 3,520 הכיתות בשנת תשפ"ג היתקיימה פעילות לא סדירה, מצדיקה את ביטול ההחלטה הגורפת בדבר קיצור יום הלימודים; כי מספר עובדי ההוראה החסרים הוא נתון דינאמי, וניתן לייחס את צימצום המחסור לסיבות אחרות כגון הגדלת הגמול הניתן לעובדים אלה; בנגוד לאופן הצגת הדברים על ידי המשיבים, להורים אין זכות בחירה של המסגרת הספציפית שבה ילמדו ילדיהם (להבדיל מזכות הבחירה בנוגע לסוג המסגרת); וכי לאור הצהרת המשיבים כי בכוונתם להשיב בעתיד את יום הלימודים למתכונתו המלאה, עליהם לעשות ככל שביכולתם כדי למנוע את הפגיעה בתלמידים ובהוריהם ולהתמודד עם הבעיות התפעוליות הנקודתיות שמתעוררות.

ילד שמסיים את שעות הלימוד בגן הילדים או בבית הספר, הולך אחר כך לשחק עם חבריו, לחוגים או לצהרונים.

יפים לענייננו הדברים הבאים: "דומה, כי גם בימינו-אנו פועלות מסגרות החינוך לא רק כדי להעביר תכנים לימודיים, שהם כמובן עיקר, אלא גם לצורך 'שימור' התלמידים, למען יוכלו הוריהם לצאת לפועלם ולעבודתם עדי ערב. דומה, כי תכלית זו מתקיימת ביתר שׂאת בנוגע לתלמידי החינוך המיוחד, אשר הטיפול בהם מצריך תשומת לב רבה, עירניות מוגברת, וסיוע בלתי מבוטל" (בג"ץ 1444/21 אלו"ט אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם נ' משרד החינוך, פסקה 7 (3.9.2021)).

עמד על כך בית משפט זה אך לאחרונה בעיניין שקלי (ע"ב 6615/22 שיקלי נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 (3.11.2022)): "מכל האמור, לרבות מעניין בן-דהן, ניתן להסיק כי הפרקטיקה הנהוגה בועדה היא שבענייני כשירות יו"ר ועדת הבחירות הוא הגורם המכריע, ודומה כי לאורך השנים אף סיעה או גורם פוליטי לא ביקשו לערער על פראקטיקה זו. עם זאת, משהועלתה טענה זו בפנינו לא ניתן להסתפק בקיומו של נוהג כזה או אחר לביסוס סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות. זאת, בשים לב לכך שעל דרך הכלל, הגורם הספציפי אשר נזכר בחוק כבעל הסמכות הוא זה שנידרש לקבל את ההחלטה הסופית [...

...

לפרשנות לפיה יו"ר ועדת הבחירות הוא הגורם המוסמך למנוע התמודדות של מועמד בגין אי-עמידתו באחד מתנאי הכשירות אין אחיזה בלשון הוראות החוק, ומשכך אין מנוס מן המסקנה כי הגורם המוסמך בהקשר זה הוא מליאת הוועדה" (שם, פסקאות 34 ו-37 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות, הדגשה הוספה – י"ע).

סוף דבר אשר על כן אנו מקבלים את העתירה, עושים את הצו על תנאי למוחלט ומורים על ביטול החלטת המשיבים 3-1 שפורסמה ביום 14.6.2023 בדבר "היערכות לשנת הלימודים תשפ"ד בעקבות חסר בכוח אדם במסגרות תקשורת (גנים וכיתות)", כך שאורך יום הלימודים יישאר על כנו דהיינו עד השעה 16:45.

הייתכן? חברי השופט י' עמית משיב על השאלה בשלילה, ואף אני סבורה כך. לא יכולה להיות מחלוקת באשר לקשיים האובייקטיביים שעמם מתמודד משרד החינוך, ולצדו הרשויות המקומיות, בכל הנוגע לגיוס כוח אדם בעל הכשרה מתאימה להוראה, והדברים אמורים ביתר שאת במסגרות החינוך המיועדות לילדים על הרצף האוטיסטי.