מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ביטול הסכמי שכירות ותביעת פיצויים בגין נכס מקרקעין

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מקוצר (תא"ק) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נתבעת 1 שכרה מהתובעת נכס-מקרקעין.
בכך הפרה נתבעת 1 את היתחייבותה המפורשת שלפי הסכם-השכירות: "לפנות את המושכר ולהחזירו למשכירה עם קיצורו ו/או ביטולו של חוזה זה מכל סיבה שהיא [ו]בתוך 10 ימים ממועד הדרישה לפינוי" – לשונם המקובצת של סעיפים 11.1 ו-11.3 להסכם-השכירות.
התחייבות זו, שהפרתה בידי הנתבעת גרמה לנתבעת נזק לא מוכחש ונמשך כל עוד לא עלה בידיה ליטול בחזרה את השליטה בנכס לידיה, היא מ"התחייבויותיו של השוכר על פי הסכם [השכירות]". להבטחתן של אלו באה, לכתחילה, ערבותו של נתבע 2 אל העולם.
סעיף 11.3 הנזכר קבע לתובעת זכות, במקרה של אי-הענות לדרישתה לפינוי, "לפַנות על חשבונו של המשכיר [צריך להיות: השוכר] את המושכר". "על חשבונה" של השוכרת, נתבעת 1 ובהתאם "על חשבונו" של הערב לחובותיה, נמנית כל הוצאה, שהוצאה בהגשתה של תביעה לפינוי מושכר, בניהולה ובהוצאתו לפועל של הציווי השפוטי אשר ניתן בה. העובדה כי בסעיף 6.3 להסכם נקבע פיצוי מוסכם – בשיעורם של דמי-השכירות עד לסיומה של התקופה החוזית, אינה גורעת מן המסקנה הזו.
לא נקבע פיצוי מוסכם לכל ראש אחר של נזק וממילא אין התביעה לפצוי בגין יותר מפיצוי מוסכם זה – משום תביעתו של כפל אסור של פיצוי, כנקוב בסעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.
...
לפי החומר שבכתובים ולאחר הישיבה מיום 12.11.2020 הגעתי לכלל-מסקנה כי אין להיעתר לבקשתו של נתבע 2 להתיר לו להתגונן מפניה של תביעה זו, שהוגשה בסדר-דין מקוצר.
סעיף 11.3 הנזכר קבע לתובעת זכות, במקרה של אי-היענות לדרישתה לפינוי, "לפַנות על חשבונו של המשכיר [צריך להיות: השוכר] את המושכר". "על חשבונה" של השוכרת, נתבעת 1 ובהתאם "על חשבונו" של הערב לחובותיה, נמנית כל הוצאה, שהוצאה בהגשתה של תביעה לפינוי מושכר, בניהולה ובהוצאתו לפועל של הציווי השיפוטי אשר ניתן בה. העובדה כי בסעיף 6.3 להסכם נקבע פיצוי מוסכם – בשיעורם של דמי-השכירות עד לסיומה של התקופה החוזית, אינה גורעת מן המסקנה הזו.
ממסקנה זו לא ייגרע דבר אפילו יונח לנתבע זה לבוא בשעריו של בית-המשפט ולנהל לפניו את פרשתו מראשית ועד סוף.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת, בתוך 15 ימים מיום שקיבל לידיו פסק-דין זה, את סכום-התביעה – 194,127 ש"ח; עוד הוצאות-משפט בסך של 3,000 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 27,300 ש"ח. איחור בביצועו של פסק-דין זה יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב האמור ועד למועד-התשלום בפועל.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

לעמדת המבקשת, המשיבה ביטלה את הסכם השכירות שלא כדין והיא הגישה נגדה תביעת פיצויים בגין דמי שכירות שלא שולמו עד לתום תקופת השכירות, דמי ניהול וארנונה וכן פיצוי מוסכם והחזר הוצאות – והכל בסכום כולל של 1,102,894 ש"ח. המשיבה מצידה תבעה מהמבקשת החזר הוצאות שהוציאה לתיקון ליקויים בנכס, השבה של דמי הניהול ששילמה למבקשת במהלך תקופת השכירות, כספי ערבות שחולטה, וכן פיצויים בגין אבדן רווחים בתקופת השכירות ונזקים נוספים – והכל בסכום כולל של 3,300,000 ש"ח. ]3.
על פי הנטען המשיבה היא חברה שאינה פעילה עוד, התיק ברשויות המס שהתנהל על שמה ניסגר כבר בחודש ינואר 2018, אין בבעלותה נכסי מקרקעין כלשהם, וממילא גם לא כל צפי להכנסות.
...
אלא שהעובדה שחברה חדלה מפעילות אין בה בהכרח כדי להביא למסקנה שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה במידת הצורך – מה גם שמתברר כי חרף חיסול עסקיה, החברה פרעה לטענתה את כל חובותיה לספקים ולנושים שונים אחרים; והמבקשת לא טענה אחרת.
הפקדת הכספים משמעותה שהמשיבה לא תוכל ליהנות מפירות זכייתה, דבר שיסב לה נזק שאין לו כאמור הצדקה בשלב זה. סופו של דבר, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה אף בלא שאדרש לסיכויי הערעור.
התוצאה היא שהבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

היות והתובע לא הפר את הסכם השכירות, ומאחר שנקבע כי הנתבע הפר את ההסכם הפרה עיקרית ויסודית עת ביטל אותו באופן חד צדדי וחדל מלקיים את ההתחייבויות על פיו ; ובהיעדר טענה מטעם הנתבעים להפחתת הפצוי המוסכם - אני קובעת כי התובע זכאי לפצוי מוסכם הקבוע בהסכם השכירות בסך 10,000 $, המהוים נכון למועד הגשת התביעה 39,380 ₪.
בנוסף, טען התובע כי הוא זכאי לפצוי המוסכם מכוח סעיף 17(2) להסכם השכירות בסך 1000 ₪ בגין כל יום בו הנתבעים נותרו בנכס מעבר לאמור בהסכם ובסה"כ 42,000 ש"ח (עבור 42 ימים), ו-22,600 ₪ דמי שכירות וארנונה בגין תקופה זו. הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לפצוי בגין אי מסירת הנכס במועד מאחר והתובע סיכל את תהליך פינוי הנכס והשבתו עת הוציא צו הרחקה נגד הנתבע 2 ביודעו שהנתבע 1 זקוק לעזרתו בכדי לפנות את הנכס.
פיצוי עבור הנזקים בנכס: פירוק המחוברים: המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 1 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 מגדיר מקרקעין כ-"כל דבר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה". סעיף 12 לחוק קובע כי "הבעלות במקרקעין חלה גם על הבנוי והנטוע אליה, ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים ניבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר." אותה הגדרה ביחס למונח מקרקעין, מצויה בסעיף 3 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981.
...
על כן, אינני מקבלת את הטענה בדבר חוסר אמיתות או אמינות רשימת הציוד.
אשר על כן, אינני מקבלת את טענות התובע לפיצוי בגין מערבל מקצועי, שני מקררי אמבטיה, קופות ממוחשבות וציודם, מכונת קרח וטבון שנטענן שהחוזר בלא מערכת גז. הנתבעים טענו כי המחיר שהתובע מבקש עבור הציוד החסר הינו בעבור ציוד חדש ולא ציוד משומש ולכן איננו משקף את ערך הציוד האמיתי אך הם לא המציאו הצעות מחיר עבור ציוד משומש או חוות דעת מתאימה, ובכך לא ביססו את טענתם.
סוף דבר הנתבעים 1 ו- 2 , ביחד ולחוד, ישלמו לתובע ז"ל באמצעות התובעת את הסכומים הבאים: 39,380 ₪ פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

לטענת השוכר, ביום 3.11.2015 נחתם חוזה שכירות בינו לבין המשכירה במסגרתו התחייבה להשכיר לו נכס מקרקעין בנצרת הבנוי מקומת מחסן ועל גגו עמודי בטון הידועים כחלקה 32 בגוש 16529 לתקופת שכירות של 4.5 שנים מיום 1.11.15 עד ליום 30.4.20.
השוכר טוען כי מאז חתימת החוזה בשנת 2015 לא טענה המשכירה כי החוזה הופר ו/או בוטל ולא דרשה כל פיצוי בגינו כאשר רק לאחר הגשת התביעה על ידו הודיעה לו במכתב מלאכותי ולמראית עין על ביטול החוזה.
עניין זה מתואר אף בסעיף 5 לתצהירו של וסים, בנה של המשכירה: "גם אנו החלנו בבניה בחלקה הנ''ל מבלי להיתרחק מגבול חלקו של השכן אבו אסעד אך לא המשכנו בבניה". כך גם עלה מחקירתו הנגדית של נידאל אבו אסעד (עמוד 38 שורות 24 – 25) ומחוזה השכירות נשוא התביעה המתאר את המושכר בהואיל הראשון בו כ"קומת מחסן ועל גגו עמודי בטון" לא הוכח בפניי כי במהלך שותפותם ארוכת השנים במקרקעין היתה מחלוקת כלשהיא בין מישפחת אבו אסעד למשפחתה של המשכירה בנוגע למקרקעין.
...
על כן אני דוחה את תביעת השוכר שמספרה 49700-02-20 וכן את תביעת המשכירה שמספרה 3181-04-20.
לאחר ששקלתי את מורכבות ההליך, השכר הראוי לאור ההשקעה המוערכת בו וכן את הסכמתה החוזית של המשיבה לתשלום שכ''ט ב''כ, אני מחייב את השוכר – התובע בת.א 49700-02-20 לשלם למשכירה – הנתבעת שכר טרחת עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪.
אני מחייב את המשכירה – התובעת בת.א. 3181-04-20 לשלם לשוכר – הנתבע שכ''ט מינימלי על פי כללי לשכת עורכי הדין בסך כולל של 13,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

התובעת אף אינה יכולה לרכוש בכספי המכר שיוחזרו לה כל נכס דומה לזה שרכשה בשנת 2014, לנוכח עליית המחירים המשמעותית בשוק הנדל"ן. התובעת נאלצה לשאת בנזקים, הוצאות והפסדים משמעותיים, לרבות ההפסד שניגרם לה כתוצאה מכך שלא קיבלה את הנכס שרכשה (אשר ערכו עלה משמעותית ממועד הרכישה), הסכומים ששילמה עבור שכירת דירה חלופית ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה. בית המשפט התבקש להורות לנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין הפסדיה, נזקיה והוצאותיה אלה: (1) פיצוי בגין עליית שווי הנכס שהפסידה התובעת בסך של 2,470,000 ₪; (2) פיצוי בגין הוצאות שהוציאה התובעת לשכירת דירה חלופית (עד המועד שבו הורה בית המשפט על ביטול ההסכם) בסך של 448,994 ₪, ולחלופין דמי שכירות ראויים בסך של 503,867 ₪; (3) פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתנהלותן של הנתבעות בסך של 150,000 ₪; ו-(4) פיצוי מוסכם, כפי שנקבע בסעיף 10 להסכם, בסך של 193,000 ₪.
באותו מקרה נקבע שהמוכר שניפגע מהפרת הסכם מכר מקרקעין אינו זכאי לפצוי בגין ירידה חדה בערך הנכס, כשנה לאחר ההפרה.
בהקשר זה טענו הנתבעות בסיכומיהן כי התובעת לא הייתה יכולה לקבל סכום העולה על הפצוי המוסכם, אילו פעלה באחת משתי החלופות שעמדו בפניה: (1) ביטול ההסכם בסמוך להפרה והגשת תביעה בגין הפרש השווי ממועד ההיתקשרות למועד הביטול שעמד לכל היותר על סך של כ-170,000 ₪; או (2) הגשת תביעה לאכיפה ופיצויים בסמוך לאחר הפרת ההסכם, שבה לא הייתה תובעת פיצוי בגין הפרש השווי, אלא לכל היותר פיצוי בגין דמי השכירות ששילמה עד למועד הפרת ההסכם בסך של 64,500 ₪.
...
הנתבעות ישלמו לתובעת בגין הפסד עליית ערך הנכס את ההפרש בין 4,400,000 ₪ לסך 1,930,000 ₪, קרי סך של 2,470,000 ₪, בהפחתת סך הפירות אשר נצבר, אם בכלל, על כספי הנאמנות (בסך של 1,930,000 ₪) מיום הפקדתם ועד למועד השבתם לידי התובעת בפועל.
כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות בסך של 410,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת תביעה זו ועד מועד התשלום בפועל; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.
לפיכך, עבור ההליך דנן בלבד, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 72,500 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל שכר טרחת מומחה), וסך נוסף של 65,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו