משכך, נדחתה תביעתו של המבקש 1 כנגד המשיבה 1, ואילו המרצת הפתיחה שהגישה המשיבה 2 התקבלה וניתן סעד הצהרתי שלפיו אין בביטולו של הסכם הקומבינאציה כדי לשנות מזכויות הבעלות במקרקעין, וכי המבקשים זכאים כל אחד לדירה, על הצמוד לה, בהתאם לחוזי המכר, ולחלק היחסי במקרקעין המשקף את זכותם האמורה.
במסגרת דיון שהתקיים בעירעור האמור, הציע בית המשפט העליון למבקשים לחזור בהם מערעורם, בהתבסס על פרשנות חוזי המכר ונסיבות חיצוניות, אשר מהן ניתן להסיק כי המשיבות מכרו, מטבע הדברים, רק מה שהיה להן, ומעבר לדירה ולשטח הצמוד- לא היה להן.
בהחלטתי מיום 12.1.2021 קבעתי כי לאחר עיון בכתבי הטענות, בהנתן פסק הדין שניתן בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט העליון ובהנתן הצהרת ב"כ המשיבות בפני בית המשפט העליון, דומה כי תובענה זו מתייתרת ועל המשיבות לפעול בהתאם לפסקי הדין שניתנו.
...
המשיבות הצהירו על כוונתן להיכנס למו"מ עם חברה קבלנית לבניית הבניין ולמסור למבקשים את שתי הדירות, כפי התחייבותן בהסכם המכר, ומשכך נדחה הערעור.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום להורות על מחיקת התובענה, מחמת היעדר יריבות שעה שלא ניתן עוד להיעתר לסעד המבוקש במסגרת תובענה זו כלפי המשיבות.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, משאין חולק כי אין עוד יריבות בין הצדדים, שכן לא ניתן עוד ליתן הסעד המבוקש כנגד המשיבות, אני מורה על מחיקת התובענה.