ביטול הסכמי פרישה של עובדי עירייה עקב חריגה מסמכות

לסברתה, במסגרת הסכם זה- נקבעו הוראות בנוגע לזכאות עובדי הערייה לפנסיה תקציבית, הן העובדים שפורשים במסגרת תכנית ההבראה והן עובדים חדשים, כאשר בסעיף 10(א)(2)(ה) להסכם נקבע כי עובדים אשר התקבלו לעבודה לאחר חודש יולי 1999 זכאים לפנסיה תקציבית, אם עד למועד זה לא ייחתם הסכם קבוצי לפנסיה צוברת.

בענין דכאן, נכתב בהסכם המעבר: פרק יד' – שמירת זכויות: תנאים ותניות של עובדים שנקבעו בעבר בין הצדדים, לרבות בהסכמים קבוציים ו/או בהסדרים קבוציים, אין בהסכם זה כדי להוסיף עליהם או לגרוע מהם ו/או מתוקפם, אלא אם הם שונו או בוטלו בהוראה מהוראות הסכם זה. מקובלת עלינו טענת המדינה כי הסכם המעבר נועד לגבור על ההסכמים והנהלים המוקדמים לו בכל הנוגע למעבר מפנסיה תקציבית לצוברת ולמעשה זוהי כל תכליתו.

הסתמכות על מצג- האמנם? אם כן, עומדת מצד אחד טענת הנתבעות כי התובעת אינה עומדת בדרישות הקבועות בהסכם המעבר ולמעשה טעותה של הערייה מהוה חריגה מסמכות.

...

יאמר לענין זה- אף שכאמור , מצאנו גם טעם לפגם בהתנהלות התובעת, לא מצאנו לקבוע כי יש לייחס לה "אשם תורם" כפי שטענה העיריה בהגנתה.

אף שכאמור סבורים אנו כי התובעת היתה מודעת בכל השנים ל"ספק" שיש ביחס לזכאותה לפנסיה תקציבית, הרי שעדין האחריות ליצירת הספק, מוטלת על הנתבעת.

בשקלול כלל הנתונים מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה בסך של 20,000 ₪.

כמו כן מוסיף התובע בתגובתו כי קיימות טענות נוספות שלא היה מודע אליהם בכל הקשור לתנאי ההורות באותה הגרלה נשוא התיק, ואשר נעשתה בנגוד לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת עת"מ 19282-02-21 כהן ואח' נגד עריית תל אביב (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד המינהלי").

התובע טען בכתב התביעה (ובכתב התביעה המתוקן כאמור) כי הנתבעת "הפגינה יחס של אדישות וזלזול בנוגע לתחושת אפליה שעלולה להתעורר בליבו של כל אזרח שאינו בן הלאום הערבי", כי הנתבעת פועלת "בנגוד לעקרון השיויון", כי הנתבעת "חרגה מסמכות שניתנה לה בחוק", וכי הנתבעת "מבצעת עבירות על חוק איסור הפליה במוצרים", ולפיכך העמיד את סכום התביעה הראשונה ע"ס 33,800 ₪.

בכתב תשובה במסגרת התביעה הראשונה, ניתנה לתובע האפשרות להגישו, ובמסגרתו פרש באופן ממצא ומלומד את תשובותיו לטענות ההגנה, כאשר בסיפת כתב התשובה נטען בסעיף 15 כי התובע "לא מצא בכתב הגנה היתייחסות לאפליה אסורה לפי חוק זה על בסיס קריטריון הורות", כפי שציין סעיף 9(2) לכתב התביעה.

מדובר בתביעה שהנה למעשה בקשה לביטול פסק דין אין מנוס מלהגיע למסקנה המתבקשת לאור תגובת התובע בתביעה כאן, כי כל מטרת הגשת התביעה החדשה הנה אלא ביטול הסכמתו של התובע לדחיית התביעה שניתנה לה תוקף של פסק דין, שלא כדין, בנגוד להוראות כל דין וחותר תחת כל הסכמה שהובעה במסגרת התביעה הראשונה.

בע"א 151/87 ש.ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' אורי רחמני נקבע כי:" שני הנדבכים הללו, המרכזים את פסק הדין שבהסכמה, הם המכתיבים לו, לבעל הדין, את דרכי הפעולה לשינוי הפסק - הפן ההסכמי הוא המקנה אפשרות לביטול פסק הדין מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם (כגון - טעות, הטעה, אי-חוקיות, הפרה, או שינוי מהותי בנסיבות); והפן השפוטי שבפסק, היינו האישור שניתן להסכם על-ידי שופט, הוא שפותח את הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים - כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין". מכאן שקיים פסק דין לכל דבר וענין, היוצר מעשה בי- דין, ואשר כל עוד לא בוטל על ידי ערכאת ערעור שוב לא ניתן לפתוח אותו מחדש.

...

מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אני מורה על דחיית התביעה.

אני מורה על חיוב התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו. הדיון בתיק מבוטל.

לחילופי חילופין, נתבקשה קביעה כי יש להעניק לתובע תנאי פרישה מוקדמת לעובד מעל 25 שנות עבודה.

טענות התובע התובע טען בסיכומיו כי יש לבטל את פסק הבוררות, וזאת מהסיבות הבאות: פסק הבוררות ניתן תוך חריגה מסמכות, באשר הוא דן בשאלה אם התובע הוא עובד מתעמר, ושאלה זו לא היתה בסמכות הבוררת.

רע"א 8941/06 עריית חיפה - ב.מ. כרפיס דדו בע"מ (מיום 4.11.2009).

טענה – פסק הבוררות ניתן תוך חריגה מסמכות לטענת התובע, הבוררת דנה בשאלה אם התובע הוא עובד מתעמר, בעוד שהנושא שהועמד להכרעתה היה סבירות פיטוריו של התובע והצדקתם.

באשר לתנאי הפרישה של התובע, הרי שבהסכם הבוררות לא הוסמכה הבוררת לידון ולהכריע בנושא זה. עוללות לאחר שהוגשו הסיכומים, הגיש התובע "בקשה להפנות לאסמכתא חדשה", שם הפנה לפסק הדין שניתן בביהמ"ש העליון בתיק רע"א 7838/21 זלצמן – בית מדרש גבוה לתורה באר אברהם (מיום 8.12.21).

...

בהסכם הבוררות הבוררת הוסמכה לדון "בשאלת סבירות פיטוריו של מר שגיא שולזינגר מעבודתו בבנק והצדקתם". הבוררת בחנה את הראיות שהוגשו, שמעה עדויות, והגיעה למסקנה כי "הפיטורים היו סבירים ומוצדקים ונעשו בהליך תקין". הבנק קבע כי התנהלות התובע היתה בלתי ראויה, ולכן פיטר אותו.

בחינת הליך הבוררות נעשתה בהתאם לחומר הרב שהוגש מאותו הליך, והבעות הדעה אשר בתצהירי התובע ועדיו אין בהן כדי להביא למסקנה בדבר ביטול הליך הבוררות.

אחרית דבר מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את כל טענות התובע כנגד פסק הבוררות.

] לסיכום - טענותיו המרכזיות של התובע הן ביחס להגדרת משרתו וביטולה, על כן זכאי לטענתו לתנאים בהסכם הפרישה בהתאם לתכנית ההבראה[footnoteRef:72], הסכם הפרישה של התובע אושר על ידי המדינה[footnoteRef:73], אין לקבל את טענה כי ההסכם עם התובע נחתם בחוסר סמכות[footnoteRef:74] ואין להביא לכך שהוא יינזק מאופן פעולת המועצה מול המדינה[footnoteRef:75].

זאת אף ניתן ללמוד מכך שבביקורת אשר נערכה בשנת 2017 ע"י המבקר הפנימי של עריית נתניה, לא נימצאו ליקויים בתשלומי גמלת הפרישה של התובע, וזוהי עדות נוספת לכך כי הליך פרישתו של התובע נעשה באופן תקין [footnoteRef:81].

] אין נפקות להסכם בכתב יד בין התובע ובין מר כהן, מיום 5.12.15, בדבר תנאי פרישתו, הללו לא אושרו בהתאם לחוזר של משרד הפנים מס' 4/97 מיום 19.5.97 (להלן – חוזר מאי 97), משום שבמועד פרישתו של התובע בשנת 2015, חוזר מאי 97 לא היה בתוקף, שכן בוטל על ידי חוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2011 מיום 11.5.2011 (להלן- חוזר 3/2011)[footnoteRef:95].

הממונה על השכר רשאי לבחון ולבדוק הסכמים לגבי תנאי עבודתו של עובד אשר נקבעו על ידי גופים מתוקצבים, בכדי לבחון את תקינותם, לבטל הסכם החורג מהוראות הדין, להורות להפסיק תשלומים חורגים, לתבוע השבת כספים וכן לקבוע מהו ההסדר החל על הצדדים[footnoteRef:111].

...

עיון במסמך זה מעלה כי חלק מהמשרות היו חלקיות ולא תואמות את המשרות באופן מדויק, אך לטעמנו הדבר אינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.

סוף דבר על המועצה לשלם לתובע: פדיון דמי מחלה בסך 57,049 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו, על אף שחלק ניכר מטענות התובע נדחו אולם ההתנהלות כלפיו אילצה אותו לנהל הליך זה, מצאנו לקבוע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ ובתוספת שכר טרחה של עורך הדין בסך 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור התנהלות המדינה ביחס לדו"ח שוקייר, מצאנו כי אין מקום לפסוק לטובתה הוצאות כפי שטענה שיש לעשות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ס"ק 50677-07-21 09 נובמבר 2023 לפני: כב' השופט אורן שגב נציג ציבור (עובדים) גב' עירית אילון נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב חמצני המבקשים: 1. ההסתדרות הרפואית בישראל 2. ארגון רופאי קופת חולים כללית ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל הראל ואח' ממשרד עוה"ד אורנה לין ושות' המשיבים: 1. שירותי בריאות כללית ע"י ב"כ: עו"ד יונתן פסי ואח' 2. הממונה על השכר במשרד האוצר ע"י ב"כ: עו"ד יעל ברלב ואח' מפרקליטות המדינה משרד האוצר – הממונה על השכר פסק דין

לפיכך, נתבקשה הכללית לערוך תחשיב של הסכומים ששולמו ביחס לכל אחד מהרופאים הרלוואנטיים, והודיעה כי תנתן לרופאים אלה האפשרות לפרוש את טענותיהם הפרטניות בכתב בפני הממונה על השכר.

טענות המבקשים להלן תמצית טענות המבקשים: 7.1 הליך השימוע של משרד הממונה על השכר בגין חריגות שכר לכאורה של רופאי הכללית, נשלח בפתחו של המשא ומתן לחתימת הסכם קבוצי חדש לרופאים במערכת הבריאות, אותו ביקשה הר"י לפתוח כבר בחודש אפריל 2019, בסמוך לפני תום תקופת ההסכם הקבוצי הקודם מיום 25.08.2011 (להלן – הסכם 2011) לתקופה של 9 שנים, שהסתיימה כבר ביום 01.01.2020.

ההחלטה סבירה, ראויה ונכונה, ובודאי שאינה חורגת ממיתחם הסבירות באופן המצדיק היתערבות שיפוטית; 8.6 בשני העשורים האחרונים התעצבה ע"י הערכאות המשפטיות גישה חד משמעית המכירה בחשיבות מדיניותו של הממונה על השכר בשמירה על הקופה הציבורית, ובתי הדין לעבודה אף קבעו כי מדיניותו גוברת על טענות כגון אינטרס ההסתמכות של עובד או של ארגון עובדים על ההסדר הבלתי חוקי.

הממונה רשאי להפעיל את סמכותו לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב באופן חד צדדי בכל נושא שבו קיימת חריגה מהנהוג בשירות המדינה, ובודאי שעה שמופר הסכם קבוצי שהצדדים חתומים עליו; 9.15 אין רלוואנטיות לטענת המבקשים בנוגע לכך שלרופאים עובדי המדינה קיימים הסדרים פנסיוניים שונים מאלה של רופאי הכללית, לעניין שבפנינו – ניכוי 5% משכרו של מי שבנוסף לעבודתו בשירות הקופה, עובד גם במסגרת פרטית.

דיון והכרעה הסמכות לאשר חריגות שכר במיגזר הצבורי, הואצלה משר האוצר לממונה על השכר, ומעוגנת בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, שזוהי לשונו: בסעיף 21א לחוק הוענקה לממונה הסמכות לבדוק הסכם שלכאורה חורג מהוראותיו של סעיף 29 הנ"ל, ובין היתר, להודיע לצדדים להסכם או להסדר כי החליט לבדוק אותו ולהודיע להם כי קיים חשש שההסכם או ההסדר בטל, במידה ומצא כי הוא אכן חורג מההוראות.

...

יחד עם זאת, וכפי שציינו ביחס לכל רכיב בנפרד, אנו סבורים, כי מן הראוי שהממונה ייתן דעתו להבדלים השונים שקיימים בין הרכיבים לבין עצמם מבחינת הרקע למתן ההטבה, משך הזמן שניתנה והאם היא ניתנה עבור עבודה נוספת שמי מהרופאים נדרש לעבוד בפועל.

בנוסף, אנו סבורים כי מן הראוי שבבואו לשקול את ההשבה ואת שיעורה, הממונה ייתן משקל מיוחד לעובדה שעסקינן בתחום שנמצא במצוקת כוח אדם, דבר המשליך באופן ישיר ומיידי על בריאות הציבור – אותו ציבור שהממונה אחראי על שמירת כספו.

אחרית דבר הבקשה נדחית בעיקרה, למעט ביחס לדרישת הממונה להצגת מסמכים לתקופה העולה על 7 שנים.