נוסף על האמור, החברה טוענת כי שתיקת הדיירים לאורך שש שנים, שבמהלכן השקיעה החברה מאמצים אדירים לשם קידום הפרויקט, היא ראייה ברורה להסכמתם לכל פעולותיה, גם ללא התקיימות התנאים המתלים.
מנגד, הדיירים סומכים ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי הוא מבוסס על מספר אדנים, שדי בכל אחד מהם, כשלעצמו, כדי להצדיק את תוצאת פסק-הדין: ראשית, ההסכם בטל מעקרו בשל אי-התקיימות התנאים המתלים; שנית, ההסכם הופר הפרה יסודית, הן בשל רישום הערות אזהרה בנגוד לתנאי ההסכם, הן בשל הצגת מצג-שוא הנוגע לחלקה בפרויקט של חברה ותיקה בתחום ההתחדשות העירונית; שלישית, ההסכם אינו בר-ביצוע, בשל העדר יכולת כלכלית של החברה והעדר ניסיון רלוואנטי.
כפי שיפורט להלן, אני סבורה שאכן היה מקום לצרף את רוכשי הקצה להליך האמור, אלא שבנסיבות העניין הקונקרטי שלפנינו, פגם דיוני זה אינו עולה כדי הפרה של כללי הצדק הטבעי; ולפיכך אין די בו כדי להביא לקבלת העירעור.
...
בכל הנוגע למחלוקת הנטושה בין חבריי ביחס לערעורם של מערערים 7-2 (להלן: רוכשי הקצה), דעתי כדעת חברתי השופטת י' וילנר כי גם דינו להידחות.
אלא שהם לא עשו כן (לדעה לפיה הימנעות של גורם מלבקש להצטרף להליך בנסיבות מעין אלו מביאה כשלעצמה למסקנה כי הוא מושתק מלכפור בתוצאת פסק הדין, ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 245 (מהדורה שניה, 2008); ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס. אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2) 99, 110 (1984); ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 304 (2003)).
סיכומו של דבר, מסכים אני עם התוצאה אליה הגיעה חברתי כי גם דין ערעורם של רוכשי הקצה להידחות.
