ביטול הסכם שירותי לווין ללא תשלום קנס

מר אורן העיד כי הוא יזם, ועת הסכים לשלם לתובעת סך של 320,000 ‏$‏ עבור הזכויות האלה, זו הייתה עסקה שבו התובעת הייתה חייבת לתת לו "נכס נקי". עו"ד רסקין העיד בקשר לתנאי המתלה, ואמר (עמ' 65-66 לפרוטוקול): על המיתחם הזה עמד ביניין ישן, שאחת מדירותיו הייתה הדירה של הגב' לווין, שהיא קרובת מישפחה של התובעת, ואחת הבעיות הקשות שהיו כדי שאצליח שהרוכשת לא תקלע לעסקה שהיא לא יכולה לממש, הייתה העובדה שהגב' לווין הייתה הגנה על בית מגורים, ולכן לא ניתן היה לפרק את השתוף איתה בלי, ליצלוח את המכשול הזה, ולכן הייתי צריך למצוא מכניזם או ליצור בטוחה לכך, שהיה והמטרה העסקית המוצהרת קרי, רכישת כל המיתחם, לא תושג, תעמוד לפחות האפשרות לפרק את השתוף עם כל שאר בעלי הזכויות בלי שדירת המגורים של הגב' לווין תעמוד בדרכו של הליך פירוק השתוף ולכן נקבע בחוזה הרכישה, כדי להגן על הרוכשת ולא על המוכרת, שתנאי מתלה לתוקפו של ההסכם, זה שהגב' לווין תמכור את זכויותיה, החוזה ציין את שמה של החברה הקבלנית, או דרך מכירה לרוכשת.

לא זו אף זו, העיד כי התובעת לא שילמה דבר בגין האיחור בעיסקה, מאחר והוא טיפל בבטול הקנס עקב אי דיווח במועד (שם).

כמו כן, לטענת התובעת היה על עו"ד רסקין לטפל בשומת היטל ההשבחה החל על העסקה, אולם משנמנע לעשות כן, נאלצה התובעת לשכור את שירותיה של השמאית ברזילי, ועל כן יש להחזיר לתובעת שכ"ט בסך של 5,974 ש"ח. עו"ד רסקין מצידו טוען כי בהתאם להסכם המכר, כל התשלומים בגין היטל ההשבחה חלים על התובעת בלבד.

...

לאחר ששמעתי את הטענות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי נחה דעתי שלא לחייב את הנתבעים בגין רכיבים אלה.

סוף דבר: לאור המקבץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אורנים פעלה בהתאם להסכם המכר, ועל כן לא ניתן לומר כי קיזזה סכומים גבוהים מאלה שהייתה זכאית לקזז.

לאור האמור, דין התביעה כנגד הנתבעים להידחות, התובעת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 80,000 ₪ בסה"כ, קרי – 40,000 ₪ לכל צד נתבע.

דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון 26) (ביטול עסקה מתמשכת), תשס"ח-2008 מעלים כי ההוראה שבסעיף 13ד(ג) אינה חלה על היבטים אחרים הקשורים לביטול ההיתקשרות, בכללם תשלומים שהצרכן עשוי לשאת בהם בגלל עצם הביטול כגון קנס או דמי ביטול (תשלומים שנאסרו בחוק התיקשורת).

נוסח הסעיף בהצעת החוק היה כדלקמן: "ביטל מנוי של בעל רישיון את הסכם ההיתקשרות עמו, במהלך תקופת ההיתחייבות, לא יגבה בעל הרישיון מאותו מנוי תשלום שלא היה נידרש לשלם אילמלא הביטול, ולא ימנע ממנו הטבה שהיה מקבל אילמלא הביטול..." (ההדגשה שלי – י.ק.) [הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תקוני חקיקה), התשע"א-2010, ה"ח 541].

באשר לטענת המבקשת כי קיימת תמיכה לעמדתה בכך שהמאסדר, מועצת הכבלים והלוויין, הטיל עיצום כספי על חברות "הוט" ו"יס" בגין הפרה של תנאי רישיון דומים (לשידורי כבלים ולשידורי טלויזיה בלוויין), לא ניתן להסתמך על הנטען.

נוכח האמור לעיל, והיות סעיף 6.7 המקור היחידי לטענת המבקשת בדבר הפרת ההסכם, אין צורך להדרש לטענות נוספות בעיניין סעיף 4.2 לתנאים הכלליים הקובע כי אם בוטל שירות הניתן בתשלום קבוע "ישולם מלוא התשלום הקבוע בגין כל מחזור החיוב שבגדרו בוטל השרות", והאם הוא מתייחס רק לתשלומים קבועים המשולמים מראש, כנזכר בראשית הסעיף, אשר אינם רלבאנטיים לענייננו.

...

גם העובדה כי המבקשת השתמשה בשם נעוריה בתביעה אינה מביאה למסקנה בדבר אי הולמות הייצוג.

נוכח האמור לעיל, והתרשמותי כי ב"כ המבקשת מייצג כהלכה את ענייני הקבוצה, אני קובע כי מתקיימות גם הדרישות שבסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בדבר ייצוג וניהול עניינם של כלל חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. סעדים צו עשה סלקום טענה כי היא כבר מיישמת את הוראות משרד התקשורת בהחלטתו מיום 11.1.17 בדבר חיוב יחסי (תיקון מס' 88 לרישיונה שנכנס לתוקף בפברואר 2017), ולכן אין מקום למתן סעד עתידי נגדה בדמות צו עשה.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל אני מאשר את בקשת האישור בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל לקוחות סלקום שהתנתקו משירותי רדיו טלפון נייד שקיבלו ממנה, החל מחודש אוגוסט 2014 ועד וכולל חודש ינואר 2017, וחויבו במלוא התשלום בגין מחזור החיוב במהלכו התנתקו, למרות שהיו מחוברים לשירותים רק בחלקו של אותו חודש.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 40006-06-15 הנדל נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ לפני כבוד השופטת אסתר שטמר המבקש משה הנדל על ידי ב"כ עו"ד אסף שילה המשיבה די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ ע"ד רמי בן נתן,עו"ד רן שפרינצק, עו"ד הדס בקל ועו"ד אריק ברנאייזן החלטה

(ב) ביטל צרכן חוזה לפי סעיפים 14א(ג) או 14ג(ג), שלא מהטעמים המנויים בסעיף קטן (א) – (1) יחזיר העוסק לצרכן, בתוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה על הביטול, את אותו חלק ממחיר העסקה ששולם על ידי הצרכן, יבטל את חיובו של הצרכן בשל העסקה וימסור לו עותק מהודעת ביטול החיוב כאמור ולא יגבה מהצרכן סכום כלשהוא, זולת דמי ביטול בשיעור שלא יעלה על 5% ממחיר הנכס נושא החוזה או העסקה, או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם; .

כלומר, בבטול עסקה מתמשכת למתן שירות שכבר הותחל, ישלם הצרכן את "התמורה היחסית בעבור השמוש שעשה בשירות" וכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר העסקה או 100 ₪, לפי הנמוך מביניהם.

הפגיעה אינה רק במי שביטלו את העסקה, אלא גם במי שלא ביטלו בגלל הקנס.

...

אני סבורה כי אין לקבל עמדה זו, בשים לב לכך שמלכתחילה זוהי הגנה שלא ניתן להתנות עליה לפי הוראות הדין.

בשל זהות השאלות אני סבורה כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת זו, שאינה כרוכה בהפסד משמעותי ליחידים, אך בהצטבר הסכומים יתכן שקיימת עילת תביעה משמעותית.

חשיבותם לפסיקת גמול, שלא יהיה זכאי לו בשלב זה. סיכום לנוכח כל האמור לעיל החלטתי לאשר את התביעה הייצוגית.

ב"הסכם למתן שידורי טלוויזיה רב ערוציים – תנאים כלליים" של הוט טלקום עם לקוחותיה נקבע בסעיף 12.3, באופן מודגש, כי "הלקוח מתחייב - ...(4) להחזיר את ציוד הקצה או לאפשר לחברה להסירו, לפי בחירת הלקוח (ככל שלא נקבע אחרת בהסכם זה), מיד עם הפסקת השרות או נתוק השרות או בסיומו או ביטולו של הסכם זה..". סעיף 21.1 חוזר על הדברים, למעט במקרה שבו הוט מנתקת את השרות בגין הפרת הסכם ע"י הלקוח, שאז רשאית החברה להורות לו להחזיר את הציוד בעצמו.

המבקשים טוענים כי הוט דורשת החזרת הציוד לנקודות שירות (שאינן כל נקודות השרות של הוט אלא 15 נקודות בלבד ברחבי הארץ), ומסבירה ללקוחות כי אם לא יחזירו את הציוד בעצמם, יהיה עליהם לשלם קנס גבוה.

ככל שהיה צורך בפרשנות הרשיון, הפניתה הוט למכתב של מנהלת תחום הגנה על הצרכן במועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין שבמשרד התיקשורת, מיום 28.10.2013, אשר השיבה לפניה וקבעה כי אם לקוח ביקש להסיר את הציוד, על הוט לעשות כן תוך 14 ימים מיום הבקשה.

ביניהם גם מי שעוברים דירה ואינם רוצים להיות תלויים בשירות האיסוף, או כאלו שעוזבים את הארץ, או כל סיבה אחרת, שבשלה אין אדם חפץ להחזיק בציוד ששוב אינו משתמש בו. מכל מקום, אם 75% ממסיימי החוזה יודעים כי הוט נידרשת לאסוף את הציוד בעצמה, שאלה היא אם ראוי להוסיף ולדון בטענת המבקשים, כי לקוחות הוט אינם יודעים את זכותם לאיסוף בחינם ע"י החברה, וסבורים אחרת בשל היתנהלות הוט, שלאור האיום בחובת התשלום מרתיעה את הלקוחות משימוש בזכותם לאיסוף הציוד על ידי הוט.

ראוי לציין כי מר פרי הבהיר כי בעבר כאשר התנתק מהוט, נאסף הציוד מביתו ללא תשלום (עמ' 18 שורות 22-25).

...

גם אם ניתן לטעון כי קבוצת המיעוט יוצרת קבוצה אפשרית אחרת, כלומר שיש לבדוק קיומה של קבוצה באותם 25% בממוצע, שהחזירו את הציוד בעצמם – אני סבורה שלא ניתן לאשרם כקבוצה בבקשת אישור זו. הסיבה לכך היא שיכולות להיות סיבות שונות מדוע אדם מחזיר את ציוד הקצה בעצמו, למרות ששוב אינו נזקק לו. לדוגמא בעת מעבר דירה, כשהלקוח אינו רוצה להמתין לנציגי הוט, או כל סיבת ביטול שאינה החלפת שירותים אלו בשירותים אחרים באותה דירה ע"י אותם אנשים.

סיכום משהתברר כי חלק הארי של הקבוצה הנטענת ידע אודות האפשרות שהוט תאסוף את ציוד הקצה בעצמה; ולגבי החלק הנותר לא נטען ולא התברר אם ואיזה חלק מאותה קבוצה ידע אודות האפשרות והעדיף העדפה אישית להחזיר את הציוד בעצמו; ומאחר שלא הובאה ראשית ראיה לנזקים הנטענים כתוצאה מן האחור באיסוף – לא ראיתי אפשרות סבירה כי טענות המבקשים תתקבלנה, ולכן אני דוחה את בקשת האישור.

בשים לב לראיות שהובאו בדבר התנהלות הוט וכן לכך שהוט אינה עומדת בזמני האיסוף לפי רשיונה ולפי הסבירות המתבקשת – החלטתי שלא להשית על המבקשים תשלום הוצאותיה של הוט.

לטענת התובע, לאחר שניפצע ביום 15.5.18 הפסיקה הנתבעת את ההיתקשרות עמו, ובכך הפרה את ההסכם ואף לא שילמה את התמורה המגיעה לו בגין עבודות שביצע עד לסיום ההיתקשרות.

(יובהר כי אין מקום להקיש מקביעות בית הדין לעבודה בפסק הדין בתביעת ורד כנגד הנתבעת ואיפרגן, שעה שאינו עוסק כלל בסכסוך הנידון ולא ניתן להקיש מימצאי מהימנות מהליך אחד למישנהו, השווה לדבריו של כב' השופט ע' גרוסקופף ברע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, 16.7.20, פסקות 19-20).

נסיבות סיום ההיתקשרות וזכות התובע לפצוי בגין ביטול ההסכם עולה כי נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה לפיו יבצע התובע הוראות ביצוע שיועברו לטיפולו לפי הסכום שיאושר לנתבעת על ידי עמידר, בנכוי עמלה מוסכמת של 20%.

אם לא די באמור לעיל, עלה מחקירתו הנגדית של התובע כי אינו מסוגל להסביר כיצד חישב את הסכומים המגיעים לו. הטבלה מבוססת על ההנחה השגויה כי התובע זכאי לקבל את סכום הוראת הבצוע שנקבע מראש, בנכוי העמלה המוסכמת, חומרים וקנסות ובהפחתת הסכום ששולם בפועל.

...

התובע מבקש ללמוד מהעובדה כי ביצע הוראת ביצוע אחת לפני חתימת ההסכם, כי הוראותיו ואופן חישוב התמורה בהסכם חלים גם על עבודות מסוג זה. אין בידי לקבל מסקנה זו. אין חולק כי התובע הגיש ביום 31.1.18 חשבונית על סך של 10,059 ₪ אשר שולמה לו, ומדובר בתנועות הראשונות בכרטסת התובע אצל הנתבעת.

מסקנה זו יפה גם ביחס לדרישת התשלום הנוסף בגין קריאות מוקד.

סוף דבר התובע שימש למשך מספר חודשים ספורים כקבלן משנה של הנתבעת עבור עמידר, וביצע עבודות תיקונים לפי קריאות מוקד, וכן עבודות שיפוץ בהתאם להוראות ביצוע של עמידר.

על כן, התביעה נדחית.