ביטול הסכם פשרה של חברת החשמל מחמת טעות

כמו כן, שגה בית המשפט בקבעו כי עומדת לו סמכות עניינית לידון בטענות בדבר תוקפו ובטלותו של הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין.

היתערבות בהחלטת הערכאה הדיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף – ומשכך מורה על המשך בירור ההליך לגופו – תיעשה בצמצום ובמקרים חריגים בלבד, למשל כאשר קיים חשש שניהול ההליך ישפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים או כאשר ההחלטה נוגדת את הדין (רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קבוץ אושה, פסקה 15 (29.12.2014); רע"א 2127/18 ארבל מרכז גראטרי בע"מ נ' משרד הבריאות, מדינת ישראל, פסקה 25 (31.12.2018); רע"א 1665/15 אטיאס נ' רוסו, פסקה 5 (26.8.2015); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)).

...

עוד הלינה המבקשת על חיובה בתשלום הוצאות בסך של 18,000 ש"ח. דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא.

הבקשה בתיק זה המבקשת, רות גנוסר, רכשה מניה של חברת החשמל ביום 18/02/2018, שנים רבות לאחר האירועים מושא התביעה האזרחית, ושנים לאחר חתימת הסכם הפשרה עם טוקאן.

המשיבים טוענים כי הבקשה הוגשה כחלק "ממסע נקמה" שמנהל בנה של המבקשת, מורן גנוסר, כנגד חברת החשמל בעקבות הפסקת עבודתו בחברה.

"גישה אחרת, גמישה יותר, שתאפשר ביטול הסכם פשרה כל אימת שמי מן הצדדים יסבור בדיעבד שהפשרה לא הייתה מוצלחת או כדאית מבחינתו, אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים לפיהם טעות בכדאיות העיסקה איננה עולה כדי פגם בכריתת החוזה ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). גישה כזו אף חותרת תחת יסודותיו של מוסד הפשרה. היא מערערת את הוודאות ואת הסופיות שהן מסימניו המובהקים של המוסד ועלולה להרתיע מתדיינים מלסיים בדרך זו את המחלוקות שביניהם". (ראו גם ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד יא(1) 577, 593 (1997); רע"א 4176/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, פ"ד נו(1) 577, 588 (2001) בע"מ 6872/15 פלוני נ' פלוני (04/01/2016)).

די באמור כדי להבהיר שהמבקשת לא הציגה שמץ של עילה ראויה העומדת לחברה כיום, כנגד טוקאן, וברי כי בהיעדר תשתית ראייתית שתאפשר ביטול הסכם הפשרה ובטול פסק הדין שאישר אותו, אין מקום להעתר לבקשת המבקשת.

...

וכך נאמר: המסקנה אליה הגעתי, ולפיה דין הערעור להתקבל, משמעותה היא, שבנסיבות המקרה שלפנינו, על פי השלב המקדמי של בירור התביעה, לא היה בטענת הסף של ההתיישנות כדי להקים עילה לסילוקה על הסף.

נטען גם כי דין טענת המבקשת להידחות, מחמת התיישנות העילות הנטענות ועוד.

סוף דבר בשים לב לכל האמור לעיל, מתחייבת המסקנה כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית ראשונית לקיומן של עילות התביעה כנדרש לשם מתן צו לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א' לחוק החברות.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבים 1- 2 הוצאות בסך של 20,000 ₪ ולמשיב 3 הוצאות בסך של 10,000 ₪.

עמד על כך בית המשפט ברע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337: "באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם.

בע"א 2064/02 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ' עריית נשר, נט(1) 111 (2004) שאוזכר בפרשת תשתיות נפט הנ"ל (במסגרת פסקה כ"ג) קבע בית המשפט ביחס להסכמי ארנונה כי: "על בית המשפט למצוא את נקודת האיזון הארכימדית שתבטא את השיקולים הנוגדים: כיבוד ההסכמה ומולו גביית מס אמת. איזון זה אינו נוקשה; הוא מושפע מחשיבות השיקולים ומעוצמת הפגיעה בהם... לא הרי הסכמה על שומה המנוגדת לחוק כהרי הסכמה על שומה המהווה פשרה בין הצדדים. לא הרי הסכמה על שומה שנגרמה עקב טעות עובדתית או משפטית בסווג מבנה, כהרי הסכמה על שומה שנועדה לחסוך את העלויות הכרוכות בבירור העובדתי והמשפטי של טענות הצדדים". כב' השופטת פרוקצ'יה ציינה בפרשת חברת החשמל (כאמור עע"מ 8183/03, בפיסקה 21) לעניין הישתחררות מחוזי ארנונה כדלקמן: "השאלה היא, מהן הנסיבות שבהן מיתקיים הצדק חוקי בידי הרשות להשתחרר מהסכם מחייב בשל צורך להגשים אינטרס צבורי שמשקלו היחסי מכריע? לא ניתן לפרוש מראש את מגוון השיקולים הרלבאנטיים לענין, והם מתמקדים, על פי רוב, סביב אופיו המיוחד של הענין הפרטני. האיזון בין השיקולים השונים אינו גורם נוקשה. הוא מושפע מחשיבות השיקולים ומעוצמת הפגיעה בהם (פרשת אלוני, בעמ' 120-121). ניתן, עם זאת, לומר, כי צידוק חוקי להשתחרר מהבטחה שלטונית בתחום הפיסקאלי עשוי להתקיים במקום שאירע שינוי נסיבות קצוני שהתרחש לאחר ההיתקשרות ההסכמית, במצב שבו המשך קיום ההיתחייבות החוזית, על רקע הנסיבות החדשות, סותר באופן מהותי את דרישות הצדק, ואינו מתיישב עם אחריותה הבסיסית של הרשות הציבורית כלפי הציבור". וכן בהמשך הוסיפה וציינה כב' השופטת פרוקצ'יה (בפיסקה 40) כי: "ככלל, האנטרס הצבורי מתקשה להשלים עם הנצחת הסדרים חוזיים בלתי מוגבלים בזמן... הסכמים עם רשות שלטונית מושפעים על פי טיבם מגורמים שהזמן גרמם, וישנה חשיבות מיוחדת לשמר את יכולתה של הרשות הציבורית לבחון אותם לאחר תקופת זמן סבירה על רקע שיקולים שבאנטרס הצבורי". למעשה יש לערוך איזון בין "אינטרס מס אמת" ל"אינטרס כיבודם של הסכמים" וכן בנוסף להתייחס גם לחובת ההגינות - הגינות כלפי המתקשר בהסכם, אך גם אחריות כלפי קופת הציבור (ראו עניין תשתיות נפט, פסקה כ"ה).

...

ממילא חלק נכבד מן הסכומים שנדרשו בדרישת החוב מיום 17.6.20, לא אושרו בפסק דין זה. לאור כל האמור, סבורני כי על המועצה למנות את מועדי הגשת ההשגה בהתאם לאמור להלן במתן פסק דין זה, זאת לגבי כל עילה מנהלית העומדת לנישום לפי הדין (למעט טענה לגבי היותו של ההסכם בתוקף, לאחר שליחת המכתב מיום 17.6.20 המוזכר לעיל).

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

אני קובע כי ההסכם בין הצדדים חדל מלהיות בתוקף מיום 17.6.20 בו הודיעה המועצה לנתבע כי עליו לשלם ארנונה מלאה ושלא לפי הסכם הפשרה.

במסגרת הליך זה הגישה המבקשת בקשה להורות למשיב לשלם את חיובי החשמל בגין ביתה של המבקשת, לרבות קנסות וריביות שנצברו, עד להכרעה בתביעה.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק היתערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית בעיניין הסעד הזמני, והוסיף כי ממילא לא מצא כי נפלה שגגה בהחלטה זו. בית המשפט המחוזי ציין כי כל עוד לא בוטל הסכם הפשרה, הרי שהוא תקף ויש לפעול בהתאם להוראותיו.

במסגרת הבקשה לפסיקתא התבקש בית המשפט לעינייני מישפחה להורות שהמשיב יישא בתשלומי החשמל אשר שולמו מכיסה של המבקשת החל מיום אישורו של הסכם הפשרה ועד לחודש פברואר 2020 ובתשלום החוב שנצבר לחברת החשמל מחודש פברואר 2020 ועד למועד ההחלטה, וכן ימשיך ויישא בתשלומי החשמל השוטפים עד למתן החלטה אחרת.

...

בעיקרו של דבר, אני סבורה כי אכן התוספת להחלטתו של בית המשפט המחוזי שסייגה את תחולת הסעד הזמני מעתה והלאה בלבד היא מוקשית בהתחשב בכך שלא ניתנה למבקשות האפשרות להעלות את טענותיהן בעניין זה באופן הפוגע בזכות הגישה לערכאות.

התוצאה המתבקשת היא כי יש מקום לברר את טענות הצדדים בכל הנוגע לתחולתה בזמן של ההחלטה בדבר הסעד הזמני, על מנת שניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת בעניין זה. אני סבורה כי הערכאה המתאימה לבירור השאלה היא הערכאה הדיונית המכירה את התיק על בוריו, ואף נתנה את ההחלטה המקורית בדבר הסעד הזמני, וכך אני מורה.

אשר על כן: הערעור מתקבל.

לגישתה, החברה היתקשרה בהסכם הפשרה מחמת טעות, מאחר שלא ידעה אודות הקשר הפסול בין נושאי משרה בכירים בחברת חשמל לבין טוקאן.

אינני סבורה כי היתנהלותה של חברת החשמל בהקשר זה היא פסולה באופן המאפשר את ביטול הסכם הפשרה מטעמים של תקנת הציבור (אף שיתכן שלו טוקאן היה נידרש להעיד בהליך, עובדת קיומו של ההסכם הייתה משליכה על משקלה של עדותו).

...

על פי טענה זו, התביעה האזרחית הוגשה מלכתחילה כדי שתימחק בסופו של דבר.

בוודאי שאין בסיום ההליך למעלה מעשור לאחר הגשת התביעה כדי להוביל למסקנה שהתביעה הוגשה מלכתחילה למראית עין בלבד.

סוף דבר; הערעור נדחה.