ביטול הסכם עם חברת סלולר

כך הוצגו הדברים בהודעה לתקשורת מטעם משרד התיקשורת מיום 29.10.2009: "מעתה לקוח המעוניין לעבור לחברה אחרת, ולא עושה זאת בשל הזיכויים הכספיים אותם הוא מקבל בגין צריכת זמן אוויר ואשר מקזזים את התשלום החודשי עבור המכשיר – לא יצטרך לשקול שיקול זה ויוכל להמשיך להנות מהזיכויים בחברה החדשה" ובהמשך: "שר התיקשורת משה כחלון: 'בעקבות המצב החדש הלקוח יוכל לעבור מחברה לחברה עם מכשירו ולהנות מהטבות כמו זכוי בזמן אוויר, הטבות שכיום הוא זכאי לקבל רק אם רכש את המכשיר מהחברה הסלולרית שבה הוא מנוי" [נספח 5 ל-ת/1] השפעתה של הרפורמה לא הייתה מיידית.

] פעילות מכירת שירותי סלולאר בנפרד למי שמחזיקים במכשירי סלולאר שקנו בעצמם, נעשית על ידי החברה או מי מטעמה ולא לשם כך קיים הסכם קידום המכירות בנינו, ועל כן הנכם מתבקשים להקפיד על האמור בסעיף 3"

ביטול המנגנון השיווקי שיצר זיקה שכזו והניח תשתית לכבילת הלקוח לחברה מסוימת לא פגע בתחרות שבקש הרגולטור ליצור בין חברות הסלולאר, אלא העצים אותה.

...

סוף דבר – התביעה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקפו של ההליך ובמורכבותו אני מחייב את מובייל לשאת בהוצאות פלאפון בשיעור עלות שכר המומחה מטעמה כנגד חשבונית וכן מחייבה לשאת בשכר עדי הנתבעות כפי שנפסק על ידי.

לצד זאת אני מחייב את מובייל לשאת בשכר טרחה באי כוחה הנתבעות בסך 100,000 ₪ לזכות כל אחת מהנתבעות.

ההסכם נחתם כאמור ביום 13.12.17 ע"י הנתבעים 1-3 במשרדה של המשכירה, תקופת השכירות נקבעה ל- 36 חודש החל מ 1.1.18, והמושכר תואר כך: "השטחים המסומנים בתשריט המצ"ב להסכם זה..כדלקמן: (א) קומה ב' של הבנין המשמש כשטח לאולם אירועים. ...וכן (ב) שטח בקומה א' של הבנין. ...(ג) מעליות הזכוכית החיצוניות לבנין,..וכן החלק היחסי בשטחים המשותפים בבנין (...להלן וביחד –הנכס) (העסק, המוניטין וכן הנכס יקראו יחד להלן המושכר)." עוד צוין כי בבניין מצויים שטחים שאינם כלולים במושכר כמו חדר המוחזק ע"י חברה סלולארית.

מנגד הוכח ע"י השוכרים דבר התחייבות נציג המשכירה לפעול לתיקון הנידרש ולא הוצגה ראיה מטעם המשכירה כי עמדה באופן מלא בהתחייבות זו. יוטעם כי למול ליקויים אלו שהתגלו לאחר תחילת השמוש במושכר לא עומדת למשכירה הטענה כי המושכר הושכר AS IS או כי השוכרים יכלו לבטל את ההסכם מיד עם גילוי אי ההתאמה או הליקויים אליהם היתוודעו.

...

הוא הדין באשר לתשלומי הארנונה בשנת 2018, מקובלת עלי טענת המשכירה כי לא הובאה ראיה על ביצוע התשלום ביתר.

לסיכום לאור כל האמור אני קובעת כדלקמן: התביעות מתקבלות בחלקן, ואני קובעת כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 436,230 ₪ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לנוכח התוצאה, ולאחר ששוכנעתי כי ליבת הסכסוך נעוצה בשיתוף פעולה נמוך מאוד של המשכירה להביא לפתרונו, אני פוסקת לה הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בלבד.

המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה סביב שאלת קיומה של הפרת הסכם ההיתקשרות כהפרה יסודית המזכה את הנתבעת לביטול ההסכם, ככל שהתובעת חייבה את הנתבעת בחיובי יתר במשך תקופה ארוכה, זאת, כאמור, לשיטת הנתבעת, בנגוד להסכם ובנגוד לסיכום הפגישה או שמא לשיטת התובעת היתנתקות הנתבעת משירותי התובעת תוך ביטול אמצעי התשלום ומעברה לחברה מתחרה משיקולים מסחריים מהוה הפרה להסכם ההיתקשרות? במסגרת ישיבות שמיעת הראיות נחקרו המצהירה מטעם התובעת, גב' יהלי וולף, המשמשת כראש צוות גבייה משפטית אצל התובעת ומנהל הנתבעת מר איתן צדוק.

התובעת בסיכומיה חזרה על טענותיה וציינה, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת אך ורק בשל "כדאיות העסקה" בעקבות הצעה אטרקטיבית שקבלה מחברת סלולרית מתחרה והפנתה לדו"ח פירוט הפניות של התובעת.

...

המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה סביב שאלת קיומה של הפרת הסכם ההתקשרות כהפרה יסודית המזכה את הנתבעת לביטול ההסכם, ככל שהתובעת חייבה את הנתבעת בחיובי יתר במשך תקופה ארוכה, זאת, כאמור, לשיטת הנתבעת, בניגוד להסכם ובניגוד לסיכום הפגישה או שמא לשיטת התובעת התנתקות הנתבעת משירותי התובעת תוך ביטול אמצעי התשלום ומעברה לחברה מתחרה משיקולים מסחריים מהווה הפרה להסכם ההתקשרות? במסגרת ישיבות שמיעת הראיות נחקרו המצהירה מטעם התובעת, גב' יהלי וולף, המשמשת כראש צוות גבייה משפטית אצל התובעת ומנהל הנתבעת מר איתן צדוק.

שילוב הטעמים הנ"ל מביא למסקנה, כי הנתבעת ביקשה לעבור לחברת מסחרית מתחרה משיקולי כדאיות כלכלית בלבד וכך אני קובע.

באשר לשיעור החיוב סבורני, כי על יסוד הראיות שבאו בפני התובעת לא הצליחה להוכיח את החיובים המפורטים בסעיפים 14.2 (א) ו-(ב) לתצהירה כדבעי ומשכך אין בידי לאשרם.

ומשכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,012 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7/10/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בתיקון 46 הוסף, כאמור, סעיף 51ג לחוק התיקשורת, אשר אסר על חברות הסלולר לנעול מכשירים סלולריים ולגבות תשלום עבור פתיחתם, כמפורט להלן: "(ב) בעל רישיון ומי שעוסק בסחר בציוד קצה שהוא ציוד רדיו טלפון נייד (בסעיף זה – ציוד קצה רט"ן), לא יגרום להגבלה או לחסימה של המפורטים להלן, בעצמו או באמצעות אחר, לרבות בדרך של קביעת תעריפים:

יתר על כן, כפי שעולה מס' 4 להסכם עם המבקש, היתנתה פרטנר את ביטול הנעילה הן בתשלום בגין ביטול הנעילה והן בהשבת כל הנחה או הטבה שניתנה בגין המכשיר, ולפיכך התשלום בגין הסרת הנעילה נגבה, לכאורה, מעבר להשבת הסבסוד.

המבקש רכש את מכשיריו בשנים 2004, 2005 ו-2006, והעביר את קוויו למפעיל סלולרי אחר בתום תקופת ההסכם עם פרטנר.

...

סוף דבר המבקש הוכיח כי נתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית.

לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אני קובעת כדלהלן: הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא כל מי ששילמו לפרטנר תשלומים בגין "ביטול" נעילת מכשיר.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

לטענת השוכרת, תנאי מרכזי להסכם היה התחייבות המשכירה לפנות את האנטנות הסלולאריות, שהיו בבניין, עד ליום 24.9.2017 עם סיומו של ההסכם עם חברת הסלולאר.

לטענת המשכירה עיכוב ההליכים אינו נעוץ בשאלה הנקודתית האם נכרת הסכם פשרה, אלא בטענתה לפיה קיימת לה עילה לביטול הסכם השכירות בשל הפרתו היסודית על ידי השוכרת.

...

על כן נקבע כי היות ובית המשפט המחוזי דחה את הטענות העיקריות של המשכירה, שלשיטתה מהוות הפרות יסודיות (חציבת הקירות, אי תשלום דמי שכירות והמצאת ביטחונות) ומאחר ונקבע כי אין לראות בטענות הנוספות כאלו המהוות הפרה יסודית המקימות עילת פינוי, דין התביעה להידחות (להלן: פסק הדין המשלים).

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני מקבלת את בקשת השוכרת וקובעת כי יש מקום להורות על חידוש ההליכים בתיק.

על כן אני קובעת כי הנתבעת תגיש בקשה לתיקון כתב הגנה והגשת כתב תביעה שכנגד וזאת עד ליום 26.2.23.