ביטול הסכם ניהול בשל קיפוח המיעוט

לדידם של המשיבים, סכום החוב הנטען על סך 209,310 ש"ח בגין דמי ניהול והשתתפות בגירעון 4-5/13 הנו הערכה בלבד, ולראיה, המכתב נשלח באמצע חודש מאי, אולם במכתב מכללים את תשלום דמי הניהול בגין החודש כולו.

לאור היתנהלות המשיבים, לא הייתה למבקשים כל ברירה או דרך אחרת לוודא שהכספים המועברים על-ידי השוכרים יופנו לתשלום לספקים ולא לכיסם של המשיבים, ולכן ביטלו את הסכם הניהול עם החברה.

ראו דברי בתנ"ג (ת"א) 53116-04-13 צפנת נ' גרונדמן ושות' שיווק מוצרי ספורט בע"מ (13.01.2015): "..על המבקש לאשר תביעה כתביעה נגזרת להוכיח, בין היתר, כי קיימת לחברה עילת תביעה לכאורית נגד הנתבעים. דרישה זו נועדה לאזן את האינטרסים בין טובת החברה כפי שהמבקש טוען לה, לבין החשש מפני שימוש לרעה במוסד של התביעה הנגזרת. לכן, ככלל, בית המשפט לא יאשר תביעה נגזרת כאשר עילת התביעה 'חסרה'". בעיניין ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ (02.06.1996), הוגשה תביעה בעילה של עושק מיעוט ונקבע כי: "השאלה אם פעולת הרוב יוצרת קפוח המיעוט נבדקת על-ידי מבחן אובייקטיבי. הנטל המוטל על בעלי המניות הטוענים לקפוח הוא להוכיח באופן לכאורי קיומו של קפוח. הובאה הוכחה כזו, יעבור הנטל לכתפי הרוב, להצביע שפעל כראוי וכי פעולתו אינה מהוה קפוח המיעוט. ניתן ללמוד גזירה שווה לעניין נטל ההוכחה מן הנטל המוטל על תובעים בתביעה נגזרת.

...

סבורני כי רצוי מאד שהצדדים יאמצו הצעה זו ויפעלו בהתאם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דינה של הבקשה לאישור להידחות.

אני מחייב את המבקשים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט אדר תשע"ה, 10 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

טענות הצדדים תמצית טענות המבקש המבקש גורס כי המשיב מעוניין לקפח את זכויותיו כבעל מניות בחברה ולפגוע באינטרסים המוגנים בהסכם השליטה המשותפת, ובראשם – ההגנה על יכולת השליטה ופרמיית השליטה.

זכות הביטול היא סעד עצמי, ואין צורך בקביעה של בורר כדי לעשות כן. המשיב מציין כי טענת התובעים בבקשה לעיון מחדש לפיה המשיב ניהל מו"מ מיתקדם עם הראל, בעצמו או באמצעות אחרים, בטרם הודיע על ביטול ההסכם איננה מעידה על פגם שנפל בהתנהלותו, שכן אין הגבלה על רכישת מניות (זולת מתן האפשרות למבקש להישתתף ולרכוש 50% מהמניות הנרכשות).

דא עקא, טענה זו איננה רלוואנטית בעניינינו, שכן ענייננו הוא בהסכם שנכרת בין שני הצדדים ושהוראותיו אינן נוגדות את הדין בהקשר זה (מקום בו אין בהסכם כדי לשלול את העובדה שבעלי מניות המיעוט הם אלה שצריכים לאשר את המינוי).

...

נוכח האפשרות העקרונית הניצבת בפני התובע לתבוע פיצוי כספי חלף צווי המניעה, בבחינת האינטרסים וכל השיקולים המפורטים לעיל סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובתו של המבקש.

סוף דבר הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסכום כולל של 30,000 ש"ח. המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, וביניהם, נזק שניגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שניגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שניגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שניגרם עקב קפוח המיעוט.

למען הסר ספק, לא התעלמתי מדברי סלובודיאנסקי כי הסכם השומות שנערך עם מס הכנסה היתייחס לשנים 2012-2010, לאחר כניסת ההסכם עם ניהולים לתוקף, כשההכנסה של החברה הייתה מדמי ניהול, וייתכן הכנסה זניחה נוספת, ובדיקת מס הכנסה נסמכה על נתוני החברה ולא על נתוני ההכנסות האמיתיות של ניהולים (נספח 22 לחוות דעתו; עמ' 54 ש' 35-29, עמ' 55 ש' 2-1).

קלדס שעבד בעבר כמנהל משמרת בעסק, הצהיר בתצהירו כי המסעדה היתנהלה באופן שחלק לא מבוטל מההכנסות שהתקבלו במזומן נמחקו מהקופה באמצעים אלקטרוניים בלתי חוקיים, ע"י נציג של איתי, לרוב על ידי טליה שהייתה מקורבת אליו וחולקו לאחר מכן בהוראת או על ידי איתי ולביא לגורמים שונים (סע' 2).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורתני כי דין טענת הנתבעים להידחות.

סיכום כאמור לעייל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים 1, 3 ו - 4 נהגו בחוסר תום לב, הפרו את חובת ההגינות, חובת האמונים וחובת הזהירות החלות עליהם, ושיתפו פעולה ביניהם בנוגע לחברה ולניהולים תוך שמירה על עמימות וערפל הנעשה בניהולים ובכלל זאת ההתקשרות שלה עם החברה.

לנוכח כל האמור, אני מחייבת את איתי, בצלאל ואברהם ביחד ולחוד, לשלם לרועי את הסכומים כדלקמן: בגין משיכות כספים להוצאות פרטיות מניהולים - 101,561 ש"ח בגין יתרת רווחים בניהולים 508,105 ש"ח בגין הוצאות מהחברה לעניינים פרטיים 142,980 ש"ח בגין המשכורת ששולמה לאיתי מהחברה שלא כדין 269,180 ש"ח בגין החזר 800,000 ₪ לבצלאל ואברהם ללא בסיס בדין 140,000 ש"ח בסה"כ 1,161,826 ש"ח בנוסף, אני מחייבת את איתי בלבד לשלם לרועי סך בש"ח בשווי של 23,100 ליש"ט. בהתאם לסעיף 4 (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 ובהתאם לתקנה 4 בתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג-2003, סכום זה יישא ריבית שתחושב מיום ההסכם ועד לתשלום בפועל.

עם זאת, לא שוכנעתי כי מידת מעורבותם ושיתוף הפעולה שלהם עלו כדי תרמית.

תקנה 47(א) לתקנות קובעת לאמור: "תביעה של אדם או נגדו בחזקת מנהל עזבון, נאמן או חליף אחר-אין לצרף אליה תביעה אישית שלו או נגדו, אלא ברשות בית המשפט." מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיבים, שלפיה תכליתה של תקנה 47 הנה למנוע, במסגרת תביעה נגד נאמנים, בכובעם ככאלה, בירור טענות המועלות נגדם באופן אישי, בכובעם כאנשים פרטיים.

המבחן שיש לאמץ לשם כך הנו: אם לא היו מתקיימים יחסי נאמנות בין הצדדים, האם עודנה עומדת עילת תביעה נגד המשיבים בתובענה בגין פעולותיהם? יישומו של מבחן זה מעלה, שגם לולא היו מתקיימים יחסי נאמנות בין הצדדים-למשיבים הייתה עומדת עילת תביעה בדיני חברות בגין קיפוח המיעוט נוכח פעולות המשיבים בתובענה כלפיהם כבעלי מניות.

(ג) צירוף כל הצדדים הנדרשים להמרצת הפתיחה (אא) המבקש טוען, שהסעד ההצהרתי המבוקש, שלפיו הסכם החלפת המניות בין פאוורברוק הולנד לפאוורברוק ספרד, וההסכם בין פאוורברוק הולנד לבין אגסטיה הינם בטלים – עלול לפגוע בזכויותיה של חברת קאזינו אוסטריה (להלן: "קאזינו אוסטריה") המחזיקה 25% ממניות פאוורברוק ספרד.

במסגרת התובענה טוענים המשיבים טענות קשות נגד בובליל בגין תרמית, חוסר תום לב, קפוח המיעוט והפרת הסכם.

...

איני מקבלת טענה זו. משצורפה על ידי המשיבים חוות דעת להוכחת דבר מה שבמומחיות-יש באפשרות המשיבים בתובענה לחקור את המומחה, ואף לצרף חוות דעת משלהם.

משהגעתי למסקנה זו, איני מוצאת טעם לדון ביתר טענות המבקש בעניין זה, שחלקן ממילא נידונו במסגרת בקשת המחיקה.

סוף דבר: הבקשה למחיקת התובענה על הסף-נדחית.

בסעיף 17 לחוק, תחת הכותרת "ביטול ושינוי תנאי בבית הדין", נקבע כי: "מצא בית הדין שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקפוח". בסעיף 19(א) לחוק, תחת הכותרת "ביטול ושינוי תנאי בבית משפט", נקבע כי: "מצא בית משפט, בהליך שבין ספק ולקוח, שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי בחוזה שביניהם או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקפוח". מהוראות אלו ניתן ללמוד שאין בסמכות בתי המשפט ובתי הדין לחוזים אחידים, שהוקמו לשם דיון בחוזים אחידים במסגרת הליך מיוחד, לבטל ולאיין חוזים אחידים-משום שחלק מתנאיהם נמצאו על ידם כ"תנאים מקפחים".

"תנאי מקפח" מוגדר בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים כך: "תנאי בחוזה אחיד שיש בו-בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות-משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קפוח לקוחות". טענתן הראשונה של המבקשות היא כנגד עצם מינויה של המשיבה 2-על ידי הקבלן-לשמש כחברת הניהול של הפרויקט.

אכן בנסיבות המקרה שלפנינו תיתכן בעייתיות במינוי המשיבה 2-בהרכבה הנוכחי-לתפקידה, בעייתיות העלולה ליצור חשש לקיפוח מיעוט בעלי הזכויות בפרויקט.

...

כך ביחס לחלק מהוראת סעיף 7(ה) לחוזה הניהול-הקובע דמי ניהול בגובה 20% מסכום ההוצאות; כך ביחס לחלק מהוראות סעיף 18(א)(2) לחוזה הניהול-הנותן לחברת הניהול זכות להוסיף הפרישי הצמדה ו/או ריבית לכל תשלום שלא שולם לה בזמן; וכך גם ביחס להוראות סעיף 18(ב) לחוזה הניהול-הנותנות לחברת הניהול זכות לידרוש הוצאות המעוגנות "בפסק דין או בכל החלטה שיפוטית אחרת". באשר להוראה בעניין דמי הניהול לא שוכנעתי כי היא חורגת מהמקובל, וכי על בית המשפט להתערב בגובהו או בדרך חישובו של דמי הניהול.

לשם גביית חובן עומדת למשיבות האפשרות לפנות לערכאות, כפי שהדבר נעשה כלפי כל בעל חוב, וביצירת מעין זכות עכבון לטובת המשיבות יש משום "קיפוח" שאינני מקבלת את הטעמים שהמשיבות מבקשות לתת לו. לפיכך, יימחק חלק זה. באשר לסעיף 17 לחוזה הניהול, הקובע כי על בעלי הזכויות בפרויקט להפקיד פקדון בגובה שישה חודשי הוצאות הפרויקט להבטחת חיוביהם, לנוכח הסכמת המשיבה 2 (סעיף 57 לסיכומי המשיבות)-יימחק סעיף זה. אף סעיף 20 לחוזה הניהול, הדן בייצוג בעלי הזכויות בפרויקט על ידי חברת הניהול, יימחק.

התביעה מתקבלת בחלקה בלבד.