לאחר מתן פסק הדין הגיש יאני תביעה למתן סעד הצהרתי כי "הנו בעל הזכויות ב-107/414 חלקים בחלקה 62 גוש 12209 לרבות בדירת המגורים הנמצאת בקומת הקרקע בבנין בן שתי קומות ששיטחה הוא כ-135 מ"ר המורכבת מ....... הנמצאת בבניין הקיים במיגרש המסומן במס' 62/1 ואשר נוצר מפעולת איחוד וחלוקה בין שתי החלקות 62+61 גוש 12209". כמו כן, עתר יאני לביטול הסכם ממון שנערך בין הנתבעים ג'רייס לבין אישתו - סלאם, בנוגע לזכויות בדירה ובחלקה 62, כי זה אינו תקף כלפי יאני וכי הסכם המכר שנערך בין הצדדים ביום 18.01.2018 גובר על הסכם הממון.
לעניין השהוי בהעלאת טענת פסלות אפנה לדברי כב' הנשיאה, השופטת א חיות ב- ע"פ
8885/21 אופיר אלבז נ' מדינת ישראל (26.01.2022), פסקה 9, בשינויים המתבקשים:
"טעם נוסף לדחיית העירעור נעוץ בשיהוי שבו לוקה טענת הפסלות. כאמור, הדיון שבמהלכו נוצרה עילת הפסלות הנטענת, היתקיים ביום 28.10.2021, ובאת-כוח המערער אף ציינה כי תחושותיה שלה ושל מרשהּ ביחס להתנהלות המותב התעוררו עוד במהלך הדיון ומיד לאחריו. חרף זאת המתין המערער במשך כחודשיים ימים, שבמהלכם פעל בהתאם להצעת המותב (אותה לא ביקש לבטל או לשנות) והתייצב בפני הממונה על עבודות שירות, אשר הגיש חוות דעת בעיניינו של המערער ואף זאת כחודש ויותר לפני העלאת טענת הפסלות. בנסיבות העניין, אין מקום להיתלות בכך שלכל אורך תקופה זו לא היתקיים דיון בפני המותב. אכן, כטענת המערער, חוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 אינו מחייב הגשת בקשות פסלות בכתב דוקא – אך הדבר אינו גורע מהחובה להעלות את הטענה "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" (סעיף 146(ג) לחוק האמור; וראו, בנסיבות דומות: ע"פ 7731/20 ונונו נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה אצבע הגליל, פסקה 5 [פורסם בנבו] (15.11.2020); ע"פ 3961/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 [פורסם בנבו] (18.6.2019); ע"פ 3506/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [פורסם בנבו] (27.5.2014); ע"פ 5830/13 זוארץ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [פורסם בנבו] (29.8.2013))".
...
כאשר הטענות כנגד שופט מקורן בדברים שאמר מחוץ לכותלי בית המשפט, יש בדבריו אלה כדי לפסול אותו אם הם כה קיצוניים עד כי מתבקשת מהם המסקנה שדעתו של השופט "נעולה" בכל הנוגע למשפט שלפניו ואין טעם להמשיך בו. כך סוכמה ההלכה בארצות-הברית: ,court but in regard to court proceedings-of-court statements, are not indication of improper bias unless coments or remarks made out-like in Mined-j. Shaman, s. Lubet, j. Algini, judicial conduct they are so extreme that they show that a judge has become close) about the pending case .
דומה גם שהדברים שנאמרו שם, בפסק הדין, מיד ובהמשך ובאותו עמוד (26 ש' 27) מהם מתעלמים ג'רייס וסלאם, ובהתייחס לסלאם, אשר לא הייתה צד לאותה התדיינות, מדברים בעד עצמם ושומטים את הקרקע מתחת לטענות ג'רייס וסלאם, גם בהקשר זה. וכך ציינתי בפסק הדין:
"לצד זאת אדגיש, כי אין בקביעתי, לפיה יש לדחות את עתירת התובע (ג'רייס, ס.ג') לביטול ההסכם, כדי לאיין את זכויותיה של סלאם בדירה, ככל שיש לה כאלו. קביעתי זו נסובה אך ורק על מערכת היחסים בין התובע לנתבע".
באשר לטענה בדבר מראית פני הצדק, מדובר גם כאן בתפיסתם ותחושתם הסובייקטיבית של המבקש וסלאם, וביחס לטענה זו אפנה גם ל-ע"פ 5/17 חסן אלגדאמין נ' מדינת ישראל (09.01.2017):
"מראית פני הצדק נדחתה בפסיקה כמבחן מוביל כאשר דנים בפסלות שופט, והיא אינה יכולה להוות תחליף לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים (עניין ידיד, פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא ש' אגרנט). רק מקרים חריגים ביותר, בהם קיים מצג אובייקטיבי קשה היוצר חשש ממשי לנראות ההליך, עלולים להצדיק פסלות שופט מהטעם העיקרי של מראית פני הצדק".
כך גם אני דוחה את טענות המבקש וסלאם לפיהן מן הראוי שההתדיינות הנוכחית תתקיים לפני מותב אחר במצוות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, משום שהתוצאה שם אינה תומכת בטענות המבקש וממילא נסיבות המקרה שנדונו שם שונות מאלה שלפניי.
סופו של דבר, על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
